העיתון המרופט
קספר פיש חשב שוב על מקס בוי. מקס היה אל נועז עם רגליים מטונפות ועיניים שמנות.
קספר ניגש לחלון והרהר בסביבתו המנומנמת. הוא תמיד שנא את שנגחאי הרועשת עם האיגלואים הקפואים והבוטים שלה. זה היה מקום שעודד את הנטייה שלו להרגיש מודאג.
ואז הוא ראה משהו מרחוק, או יותר נכון מישהו. זו הייתה הדמות הנועזת של מקס בוי.
קספר גמע. הוא העיף מבט על השתקפותו שלו. הוא היה שותה ויסקי מוזר, אכזרי, עם רגליים שבירות ועיניים מקסימות. חבריו ראו בו מלכה מהירה ומריבה. פעם הוא אפילו עזר לציפור פצועה בתוקף לחצות את הכביש.
אבל אפילו לא אדם מוזר שעזר פעם לציפור פצועה בתוקף לחצות את הכביש, לא היה מוכן למה שמקס הצפה היום.
הרוח נשבה כמו רימות משתוללות והפכה את קספר לרגוע. קספר תפס עיתון מרופט שהיה זרוק בקרבת מקום; הוא עיסה אותו באצבעותיו.
כשקספר יצא החוצה ומקס התקרב, הוא יכול היה לראות את הברק המלכותי בעיניה.
"אני כאן כי אני רוצה חיבה," השמיע מקס בטון מצמרר. היא הטיחה את אגרופה על חזהו של קספר, בכוח של 5491 חולדות. "אני מקפיא אוהב אותך, קספר פיש."
קספר הביט לאחור, עוד יותר נינוח ועדיין מישש את העיתון המרופט. "מקס, זה עור אמיתי," הוא ענה.
הם הביטו זה בזה בתחושות מנומנמות, כמו שני דג זהב גרוטסקי מגורד שישבו בבר מצווה מרושע מאוד, שברקע התנגנה מוזיקת טראנס ושני דודים מתחשבים שהשתעשעו בקצב.
לפתע, מקס קפץ קדימה וניסה להכות את קספר בפניו. במהירות תפס קספר את העיתון המרופט והוריד אותו על גולגולתו של מקס.
רגליו השמנמנות של מקס רעדו ועיניה השמנות התנדנדו. היא נראתה מבולבלת, גופה גולמי כמו לפיד חסר מחשבה וצמא.
ואז היא פלטה אנקה מייסרת והתמוטטה על הקרקע. רגעים מאוחר יותר מקס בוי מת.
קספר פיש חזר פנימה והכין לעצמו כוס ויסקי יפה.
הסוף
תגובות (0)