חלומות- פרק 11

אלן עמד מול המראה שבחדרו האפור.
בהשתקפותו הוא ראה נער גבוה, עם שיער שחור פרוע, פנים מודאגות ועיניים עצובות.
לא משנה כמה ניסה להעלות הבעה שמחה על פניו ולהיראות כמו ילד נורמלי, הוא תמיד נראה עצוב מידי.
"טוב, אי אפשר לא להיות עצוב במצב שלי." הוא אמר לעצמו ומשך בכתפיו.
"אלן! תכף מתחיל בית הספר! אתה זוכר איזה בית ספר, נכון?" נשמע קולו של הבוס מאחד החדרים.
אלן נאנח. "בית הספר רוקווד, די קרוב לפה, כיתה ז'3." הוא אמר.
בית הספר של סאלי גריין, המלאכית שאני צריך לחסל. הוא חשב לעצמו ובעט באוויר.
הבוס נעמד בפתח החדר וחייך.
"ילד טוב. עכשיו צא החוצה ותחסל את הפרחחית הקטנה." הוא אמר באכזריות וצחק לעצמו.
אלן יצא מהבית והתחיל לצעוד בביטחון לעבר רוקווד.
כמו תמיד כשהיה צריך לחסל אנשים, הוא ניסה לא למשוך יותר מידי תשומת לב ולהיראות אדיש ונורמלי. הוא הכניס את ידיו לכיס הסווטשרט האפור שלו והרכין את ראשו, כדי לא לבלוט יותר מידי.
הוא המשיך ללכת ובחן את הסביבה במבטו.
הרבה מאוד עצים, וכמו עצים, גם אנשים.
בקיצור, לא מקום שקשה לשמור בו על פרופיל נמוך.
הוא התבונן בשעון. עוד עשר דקות מתחיל בית הספר.
הוא האיץ את הליכתו.
ילדים הלכו בשביל לעבר שער בית הספר. אלן נעמד בפתח וסקר את החצר, מחפש את סאלי בין כל הילדים. הוא לא מצא אותה. הוא נאנח והמשיך לנסות לחפש אותה.
"היי, ילד, אתה יכול לזוז?…" נשמע קול חסר סבלנות מאחוריו.
אלן הסתובב. מולו עמדה ילדה, עם שיער גלי וכהה גולש על כתפיה, עיניים חתוליות וחומות, אף קטן ולחיים אדומות. סאלי גריין.
וואו, היא אפילו יותר יפה במציאות… חשב לעצמו אלן.
"סליחה…" הוא מלמל וחייך אליה.
היא חייכה אליו בחזרה חיוך מקסים. "זה בסדר. אתה חדש פה? אני יכולה להישבע שאף פעם לא ראיתי אותך." היא אמרה ובחנה אותו.
אסור לו לגלות פרטים על עצמו. אסור לו לבלוט. אסור שהיא תזכור אותו.
הוא הסתכל עליה בחשש.
"אני… חייב ללכת תראה ניפגש נדבר ביי" הוא אמר במהירות ורץ לעבר המבנה.