חלומות- פרק 4

סאלי בעטה את דלת הבית הגדולה בכעס, ואפילו לא טרחה לסגור אותה.
ננסי, אימא של סאלי, נאנחה וסגרה את הדלת. "מה קרה הפעם, סאלי?…"
סאלי הלכה בצעדים זועמים לעבר חדרה והתיישבה על המיטה הירקרקה.
"לא משנה…" היא נהמה לכיוון הכללי של ננסי. מאפין, הכלב שלה, כנראה הבחין שמשהו לא בסדר, וניגש אליה בשקט. הוא התיישב מולה והטה את ראשו הצידה. סאלי לא יכלה לעמוד בפני כלבים, אז היא חייכה אליו וליטפה לו את הראש. הוא הבין שהיא בסדר ויצא מהחדר בצעדים שלווים, מקשקש בזנבו.
את מאפין היא מצאה ברחוב כשהייתה בת 10, אז הוא עוד היה גור קטן, ומאז הוא לא עוזב אותה לשנייה. הוא מרגיש שהוא חייב לה על כך שהצילה אותו מהרחוב המסוכן.
ננסי עמדה בפתח החדר במבט מודאג, עוקבת אחר כל תנועה של סאלי, בניסיון להבין מה לא בסדר. "איך היה המבחן בהיסטוריה היום?…" היא שאלה בניסיון להפר את השקט הדיכאוני שהשתרר בבית. סאלי נאנחה. "כאילו שאת לא יודעת את התשובה, אימא." היא ניסתה להגיד את המשפט בקול הכי פחות ידידותי שלה, כדי שננסי תבין שהיא לא בנויה לשיחה עכשיו ותעזוב אותה במנוחה. ננסי נאנחה ואמרה: "אני ואביך נוסעים עם ג'קי למצוא לדודה נורה מתנת יום הולדת. רוצה לבוא?" סאלי נעצה בננסי מבט רצחני. "לא" היא אמרה בשקט. ננסי יצאה מהחדר בצעדים איטיים.
סאלי חיכתה עד ששמעה את דלת הבית ננעלת, והוציאה במהירות את קולימוטוס מהילקוט.