מדברת לעצמה – הקדמה

התיישבתי בנדנדת החצר , מסתכלת כלפיי מטה , ומחייכת חיוך קצר ועדין .
הייתי עם שמלה כחולה כים , שיער שחור כחושך , ונעלי בד , שהיו בצבע ירקרק .
עצרתי את הנדנדה שהתנדנדה לה בשקט , והסתכלתי על השמש ששקעה בעדינות , אני נורא אוהבת את הצבע של השמיים כשהשמש שוקעת , זה מזכיר לי את צבעי הבגדים של אחותי , שבגלל מותה האבל שלי לא מפסיק .
נשמתי עמוק , נשכבתי בדשא הכתמתם וחשבתי על אלה , שהייתה כולכך חשובה בשבילי , אך עזבה .
הסכמתי עם עצמי שעוד לא אוכל לדבר איתה ולפתוח איתה שיחה נעימה , כמו שהיינו עושות , כל המחשבות האלה שהיא עדיין לצידי חיממו לי את הלב , כל מחשבותיי הרעות נעלמו .
הסתכלתי על הילד שהתרוצץ עם עצמו , הולך במעגלים ומחייך , הסתכלתי עליו בתמיהה, הוא היה דומה כה לאחותי , אבל ידעתי שזה לא הוא , הריי אחותי נקבה , לא זכר .
במחשבה שאחותי זכר , גיחכתי , היה לי כולכך מטופש לחשוב על זה .
טוב , אני טליה , בת 16,שמדברת לעצמה בקשר לכל מני נושאים , אין בדיוק איך להציג אותי , אין מה לומר עליי , כל תכונותיי משותפות גם לאחותי , שאיך לומר , עזבה את המשפחה .