עסקה עם היקום\פרק 3

קיצר היתה לי התלבטות קשה.כרגע היא נראת לי הכי מפגרת שיש אבל אז…היא דווקא היתה די לגיטימית.ללכת ולהילחם בגבורה ועם כשלון מוחץ בחבורת הערסים או שלעשות את מה שאני תמיד עושה-להסתובב ופאקינג לעוף משם. וכנראה שמשום מה תקף אותי התקף פתאומי של טמטום ופיגור בערבוב קל עם תחושה שנהייתי תוצרת הרבעה של צאק נוריס,ברוס לי והאלוהים לחמש דקות.
אתם מבינים שבחרתי באפשרות הראשונה,כן? אז כן.בחרתי.
והכל קרה בדיוק כפי שתכננתי,רק שבתכנון שלי הח'ברה האלה התיכו את הראש שלי בקיר הבטון של הצריף לא יותר משלוש פעמים.מקסימום ארבע.במציאות הם הגזימו וכבדו אותי באיזה מאה פלוס.אני לא יודע כמה באמת.התעלפתי בסביבות החמישית והסתמכתי רק על התחושות בראש שלי ברגע בו התעוררתי בחדר לבן,שלגביו הייתי בטוח שהוא,ומסתבר שמן הסתם גם אני,בבית חולים.
נו טוב לפחות הראש נשאר במקומו.רק שהוא כאב בטרוף,אז העדפתי כבר להיות בלי ראש בכלל.
עשיתי טעות והבעתי את המחשבות שלי בקול באוזני אמא שלי וקרן,שמסתבר ישבו ליד המיטה שלי בחדר,והיו מן הסתם,גם בבית החולים.זה לא הצחיק אותם.אמא שלי כמובן מיד התחילה לשכנע אותי ביתרונות בכך שיש לי ראש על הכתפיים ואחותי העמידה פנים שזה ברור מעליו.זה לא.לא כשיש לך הרגשה כאילו ספק חבורה של בנאים מיומנים במיוחד בונים לך בראש במת הופעות,ספק חבורה של רקדני סטפס עצבניים במיוחד רוקדים על הבמה שנבנתה מכבר בזמן שהייתה נתון תחת השפעת "מכה בראש",כפי שהיה אפשר להגדיר את הסיבה שהגעתי לחדר ההוא,שהיה כפי שכבר הבנתם, בבית חולים.אחות נכנסה לחדר (זה גרם לי אז להיות בטוח לגמרי בכך שאני בבית חולים )והודיע לנו שהכל בסדר ושסתם היה לי זעזוע מוח קל.טוב אם זה זעזוע מוח "קל",אני אפילו מפחד לדמיין מה זה זעזוע מוח רציני ."דאמט.יכולתי למות?" לקח לי כמה שניות להבין עד כמה השאלה,וגם התשובה היו הזויות.בעצם רק התשובה היתה הזויה.היא הייתה "הממממ…" מובך מצד כל היושבים בחדר פרט לילדה שאמרה "לא,אבל תמיד יש את האפשרות שתרצה לתפוס חופ מכאן ועד להודעה חדשה ולהצמיח אפרו ענקי למדי".התוצאה של התשובה היתה דווקא די הגיונית.שלחתי יד לבדוק עם יש לי אפרו.והיה לי פאקינג אפרו.