השעה הכי חשוכה ביממה

המרצה הביט בעובדי המשרד והבין.

לא היה כל ספק בכך. הוא יהיה זה שישנה את חייהם. תחושת גאוה מילאה אותו.

״גבירותי ורבותי, עובדי המשרד. השעה הכי חשוכה ביממה היא השעה שלפני עלות השחר.״ המרצה המתין שהמסר יקלט, ואז המשיך. ״הדרך היחידה להגשים את החלום שלכם, היא להתעורר.״

עובד המשרד, אשר ישב קרוב לדלת הכניסה, הרים את ידו. ״לא הבנתי את המשפט הראשון.״ אמר.

המרצה ציפה לשאלה מסוג זה. ״הכוונה היא שאם אתה מרגיש שקשה לך, עליך לדעת שהטוב נמצא ממש מעבר לפינה.״

״כלומר, השעה הכי חשוכה ביממה מייצגת את הקושי, ואילו עלות השחר את השיפור במצב?״ תמה העובד.

״בדיוק״, השיב המרצה.

העובד חשב על ערימת המסמכים שעוד נותר לו למיין. ״טוב״, השיב, ״אני לא יודע איך זה אצלכם, המרצים, אבל אצלי זה עובד הפוך.״