ירח השמש פרק 12: בספינה

היהלום 13/12/2015 939 צפיות אין תגובות

"יש הצלחנו לחמוק מהם אנג'לינה"
"כן אני שמחה עכשיו אף אחד לא יפגע בנו" אמרה לי אנג'לינה
"כן" אמרתי לה
"אבל רגע פניאל על איזה ספינה אנחנו?" שאלה אותי אנג'לינה
"הספינה הזאתי שלי" צעקה לעברנו מישהי
הסתובבנו ושאלתי אותה "למה היא שלך?"
"לא פניאל פשוט לא אין מה להגיד כבר" אמרה אנג'לינה
"למה דוויל היא נראית כמו מנקה אין סיכוי שזה שלה" אמרתי
האישה סטרה לי ואמרה "בושה וחרפה ככה לא מדברים לקפטנית של ספינת הפיראטים סנט. לה טינה"
"מה?? זה השם הכי טוב שמצאתם?" שאלתי בגיחוך
"לא פניאל תשתוק קודם עם האדונים עכשיו איתה?" אמרה לי אנג'לינה והוסיפה "היא עוד תזרוק אותנו לים
"אל תדאג לאנג'לינה אני לא אזרוק אתכם לים ביחד" היא אמרה בגיחוך
"אז תזרקי אותנו לבד?" שאלתי
"אתה סתום" אמרה אנג'לינה
"תודה זה לא בא בטבעיות" עניתי
"חחחח חח אני מתה על הבחורה הזאתי חסרים לנו כמוכם בקבוצה בואו תשתו רום קטן, עליי" אמרה הקפטנית
"אוקי" אמרתי לה
היא התחילה למזוג לנו את המשקה ושאלתי את אנג'לינה מה זה רום הרי אין משקה כזה בגן עדן פתאום בא אליי הקפטנית ואמרה
"לא יודע מה זה רום?" במבטא מוזר
"לא??" אמרתי בהססנות
"חחחחחח גדול היא לא יודעת מה זה רום" כול הצוות צחק
ואישה אחת שנשאה תינוק אמרה "אפילו התינוק שלי יודע מה זה"
שלוש קריאות נשמעו אלינו "יחי לאנג'לינה וניאל יחי לאנג'לינה וניאל יחי לאנג'לינה וניאל"
"מה? מה זה הקריאה הזאתי?" שאלתי את הקפטנית
"הם אוהבים אתכם ובעיקר את הבדיחות שלך ילדונת" היא ענתה
"מה? איזה בדיחות? ממתי אני מספר בדיחות?" אמרתי לה
"חחחח" צחקה הקפטנית והעבירה אליי בקבוק של רום
"מה את רוצה שאני אעשה עם זה? מה נשחק אמת או חובה? הלו אני נראה לך בן 6?" אמרתי לה
"חחחח אתה לא נראה לי בן אתה בת" היא אמרה לי בצחוק קל
לשנייה שכחתי שאני בגוף של אישה טוב כשאתה מנסה להסביר למישהי שיכורה כמוה זה כמו להסביר לקש
"פניאל שתוק ותעביר לי את הבקבוק" אמרה לי אנג'לינה
"אוקי קחי אבל מה א…." פתאום אנג'לינה זרקה אותו למים
הקפטנית הסתכלה אלינו במבט מאיים ואמרה "אתם זרקתם את הרום?"
"הממ.. לא" אמרתי
"אז מי זרק?" היא שאלה
"הממ.. התינוק זרק" אמרתי לה
"עכשיו אתם שניכם תשלמו על כך" היא אמרה והוסיפה "הצעידו אותם לקורה"
פתאום הצוות קרא" לקורה לקורה לקורה"
התחלתי לצעוק "אהההה"
אנג'לינה אמרה "שתווווק"
והקפטנית צעקה "סתמוווווו"
והתינוק התחיל לבכות,
והאימא אמרה "נוווווו"
"מאיפה באת? עכשיו את נזכרת לדבר?" שאלתי
"אוי שקט ותעלו על הקורה כדי שנוכל לזרוק אתכם לכרישים" אמרה הקפטנית. והוסיפה "רגע איפה הבחור? היו פה שני אנשים לא רק המתולתלת" זעפה הקפטנית.
"מחפשת אותי?" שאלה אנג'לינה ולקחה את אחת החרבות שהיו שם.
"איך השגת את זה?" שאלה הקפטנית בבהלה
"שאלי את האיש שמעולף שם הוא ישמח להסביר לך" ענתה אנג'לינה
"אנג'לינה מה את עושה?" שאלתי בדאגה
"מוציאה אותנו מהמצב שאנחנו נקלענו אליו" אמרה אנג'לינה ונופפה בחרב.
"איך בדיוק?" שאלתי
"אני אזמין את הקפטנית לקרב קטן הרי היא לא יכולה לסרב לדו קרב מפני כל האנשים שלה אני צודקת?" שאלה אנג'לינה
"אין לי למה לסרב כי אני עומדת לנצח אותך יש לי ניסיון רב בדו קרב ולך? זה הראשון שלך לא? אני אקל עליך אל תדאג" אמרה הקפטנית
"תאמיני לי שאת לא צריכה" אמרה אנג'לינה
"איך שאתה רוצה" אמרה הקפטנית ושלפה את חרבה מצד גופה
פתאום קרב התחיל אנג'לינה והקפטנית הצמידו את החרבות שלהם אחד לשנייה ונראה שאף אחד לא יוכל לצאת מהמצב הזה, פתאום הקפטנית העיפה את החרב של אנג'לינה ואמרה "נראה שהדרך שלכם הגיעה לסוף" היא לקחה את אנג'לינה לעבר הקורה ואמרה "אתה תקפוץ ראשון הייתה יריב ראוי אבל זה הסוף" אבל פתאום אנג'לינה החליקה מתחת לקפטנית ונתנה לה בעיטה שהעיפה אותה למים. הקפטנית צעקה "לאאאא אתם תשלמו על זה" והיא טבעה
"טוב עוד מישהו רוצה להתעסק איתי?" אמרה אנג'לינה בקול גבוה
"לא לא" אמרו אנשי הצוות
"יופי מעכשיו אני והמתולתלת הזאת נהיה הקפטנים בספינה וכל מי שינסה להתנגד אלינו גורלו יהיה כגורלה" אמרה אנג'לינה והוסיפה "מובן?"
"מובן" אמרו אנשי הצוות
"זה היה מדהים אנג'לינה מאיפה הכישורים האלה?" שאלתי בהתלהבות
"סתם אינסטינקטים" ענתה בקצרה
"של בחורה?" שאלתי בגיחוך
"או שתוק ובוא להגה הגיע הזמן לבחון את הספינה הזאת" אמרה לי אנג'לינה
"אבל אני לא יודע איך לעשות את זה" אמרתי בחיפזון
"תנסה כמה קשה זה יכול להיות?" שאלה אנג'לינה
"קשה קשה" אמרתי
"אוי נו זה כמו עם הטיטאניק" אמרה אנג'לינה "כולם טבעו שם כי הם לא שמו לב לקרחון"
"טיטאניק? מזה? יותר חשוב למה אני מודאג?" שאלתי
"כלום אני אסביר לך יותר מאוחר קדימה בוא נפליג" אמרה אנג'לינה
"אבל לאן?" שאלתי
"לאנשהו לא משנה מה העיקר שנגיע ליבשה" אמרה אנג'לינה והלכה


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך