ירח השמש פרק 16
אוולין
"נביל תפסיק לעקוב אחריי זה כבר אבוד בנינו" אמרתי לו בעצבים. הייתי בחדר שלי וכרגיל נביל נכנס דרך חלון החדר שלי כאילו זה רומנטי, אבל זה ממש לא.
"אבל אוולין תני לי הזדמנות אחרונה אני לא יכול לחיות בלעדייך" הוא בכה לי.
"אוי תתבגר אחרי הקטע שעשית לי עם החוזה אין סיכוי אפילו האדונים אמרו לי שעשיתי נכון כשקרעתי אותו" אמרתי לו בגלגול עיניים.
"אבל.. אבל כי זה האדונים מטומטמים" הוא אמר
"אוי שתוק אל תגיד שהאדונים מטומטמים הם פשוט חושבים יותר יצירתי ממך" אמרתי לו
"וואלה לשלוח את דוויל לגן עדן זה יצירתי מאוד" הוא אמר בלגלגנות והוסיף "הם היו יכלו לשלוח כל אחד , אבל הם בחרו בדוויל רק בגלל שהיא יפה"
"מזאת אומרת רק בגלל שהיא יפה? היא הייתה גם המצטיינת של הקורס ההכשרה אתה לא זוכר?" שאלתי בעצבנות
"אוי אוולין את כל כך תמימה את לא יודעת שהאדונים החליפו את הבחנים שלך ושל דוויל בכוונה? הרי זה יכול להיות שאת למדת לזה כל כך הרבה ודוויל אפילו לא השקיעה שנייה מזמנה כדי ללמוד והיא קיבלה את התפקיד במקומך?" שאל נביל. לרגע אחד חשבתי איך זה באמת הגיוני שדוויל לא למדה ואפילו אמרה לי שהיא לא יודעת את החומר והיא הולכת לחרבש במבחן הסופי והיא התקבלה למשימה החשובה הזאת ואני פה עם נביל שבוכה לי בלי הפסקה?
"את רואה? את אפילו חושבת על זה לא הגיוני לך תחשבי על זה אוולין את שטנית חכמה מוכשרת ויותר יפה מי דוויל.." הוא התחיל שוב עם המחמאות הלא עוזרות שלו.
"אוי נו באמת זה לא יעבוד לך אולי בחרו בה כי היא יותר עם ביטחון עצמי אני ההפך בגלל זה התחברתי אליה כדי לשאוב ממנה קצת ביטחון והיא תשאב ממני קצת מהחוכמה שלי" אמרתי
"וגם מהצניעות שלך" אמר נביל וקרץ
"אני יודעת נכון? עכשיו לך מפה אין לי כוח אליך כבר" אמרתי מיואשת
"אז סלחי לי" אמר לי נביל
"ואם לא?" שאלתי
"אז אני אשיר לך" הוא אמר
"לא, לא, לא אני אוותר על התענוג תודה" אמרתי בחיפזון
"טוב אני רואה שזה לא מתקדם לשום מקום" אמר נביל
"כן אני מסכימה איתך" עניתי בחיוב
"רוצה לבוא איתי לצינוק?" שאל אותי נביל
"לצינוק לקחת אותי לכל כך הרבה מקומות הזויים אבל לצינוק?" שאלתי
"כן רוצה?" שאל נביל
"אני אוותר" עניתי לו
"טוב חבל אני אלך לבד לפגוש את המלאכית היפה" הוא אמר
"מה? מלאכית? יפה? פה?" אמרתי
"כן אבל את לא רוצה אז אני אלך לבד אפגש איתה אדבר איתה אפלרטט את יודעת איך אני" הוא אמר
"הממ.. אם אתה חושב שאתה גורם לי לרצות לבוא איתך אז לא" עניתי לו
"טוב אני אלך אליה ביי אוולין" הוא יצא מהחלון ונפל
צחקתי אבל גם חשבתי לעצמי באמת יש מלאכית בגיהינום? יכול להיות שזאת עוד המצאה של נביל? אני לא מרגישה טוב עם עצמי אז לכן החלטתי לעקוב אחריו.
הלכתי אחרי נביל חוששת אבל גם מסוקרנת נביל באמת הלך לכיוון הצינוק ככל שיותר התקרבנו והתקרבנו הסקרנות והחששות התגברו פתאום צעקה נשמעה "לא תוציאו אותי מפה" בשנייה אחת הלב שלי דפק חזק כל כך שהוא כאילו ניסה להגיד לי תברחי מפה כמה שיותר מהר אבל לא הקשבתי הסקרנות הרגה אותי כל כך שהמשכתי לעקוב אחרי נביל. הוא התחיל לרדת במדרגות ואני אחריו בשקט, בשקט הגענו לצינוק והסתכלתי מבעד למדרגות על מנת שנביל לא ייראה אותי ובאמת ראיתי את המלאכית אוי וי היא מהממת אפילו יותר מי דוויל שיערה חלק כל כך פניה לבנות עיניה חומות כדבש ופרצופה קורא לאהבה נביל הלך אליה ואמר לה "אנ'גי הכל בסדר?"
"לא אני לא מרגישה טוב" היא אמרה
"טוב אנחנו צריכים עוד כמות של דם ממך" הוא אמר לה ואני השתנקתי פתאום אבן שהייתה לידי נפלה ונביל הסתכל לאחור וראה אותי
"אוולין מה את עושה כאן? הרי אמרת שאת לא רוצה לבוא איתי" הוא אמר
"כן אני בדרך למסיבה ובמקרה עברתי פה אז קפצתי להגיד שלום" אמרתי בהססנות
"מסיבה? ב2 בצהריים? מה זאת מסיבה לשטנים בני שנה? " הוא אמר בלגלגנות
"כן פשוט לדודה שלי יש…אוקי עלית עליי" אמרתי לו
"היה לי ברור שתבואי" הוא אמר
"מי זאת הזקנה הזאת?" שאלה המלאכית
"זקנה אני יותר צעירה ממך ילדונת" עניתי לה
" רק זקנים אומרים ילדונת" צחקה המלאכית והיא התחילה להרגיש יותר טוב
"תמשיכי ככה אוולין" אמר נביל
"מה להמשיך לריב עם הסתומה הזאת עדיף לדבר עם בול עץ ולא איתה " אמרתי
"מה? סליחה יא אדומה עדיף לדבר אם… הסורגים ולא איתך" היא ניסתה לקלל אבל לא הצליחה
"סורגים באמת זה הכי טוב שלך?" שאלתי
"לא הכי טוב שלי זה יא גרגר" היא אמרה
"וואו נפגעתי קשות" גלגלתי עיניים
"יש הצלחתי לפגוע במישהי סוף סוף" היא צהלה
"את רצינית איתי את לא מבינה הבעת פנים אוי וי אם מי נתקעתי" אמרתי לה
"סליחה אני לא מדברת פנים" היא אמרה לי
"אני צריכה לבכות או לצחוק?" שאלתי
"לבכות אני מקללת אותך מה את חושבת?" אמרה לי המלאכית
"אין פלא שאתה מוצא בה משהו שניכם סתומים כמו בלטה, סליחה אפילו בלטה יותר חכמה מכם" אמרתי
"אוי את סתם מקנאת אוולין" אמר נביל
"במה יש לי לקנא? בחצי מוח אגוז שלה?" שאלתי
"לא בגאונות השופעת שלי" היא ענתה
"אוי וי אם את גאונה אני מיס תבל" אמרתי
"מיס מה? זה סוג של מאכל? אולי חציל?" היא שאלה
"אוי וי הצילו אין פלא שזה צינוק שמו אותה כאן כדי לענות אחרים" אמרתי
"תמשיכי עוד קצת אוולין זה טוב שהיא צוחקת ככה אני יכול לקחת ממנה יותר דם עשיר" אמר נביל
"אוי סתום נביל אתה לא רואה שאני בשיחה חשובה עם הדפוקה הזאתי?" אמרתי
"סליחה?" שאלה המלאכית
"אל תגידי לי סליחה תגידי סליחה לאלו שנתקעו איתך פה הסיבה שקוראים למקום צינוק היא בגללך" אמרתי לה
"הו זה מסביר למה המקום הזה הוא כמו נופש בשבילי" אמרה המלאכית
"לא אין מילים לתאר" אמרתי
"בול דוויל" אמר נביל והוסיף "סיימתי"
"הממ אוולין שם יפה" אמרה המלאכית
"את מוקדם אמרת לי שאני זקנה ועכשיו את אומרת שהשם שלי יפה? תחליטי כבר" אמרתי
"הממ או.
לי את נראית זקנה, אבל עם שם יפה זה גם משהו" אמרה המלאכית
"למה מה השם שלך בדיוק?" התרגזתי
"אנג'לינה" היא אמרה.
"מה?" שאלתי והסתכלתי לעבר נביל במבט מופתע
"מה?" הוא שאל
"סתם אני מופתעת שאמרת לי את האמת אולי באמת מגיעה לך עוד הזדמנות" אמרתי
"באמת?" הוא שאל בשמחה
"אולי" אמרתי
"אוו אתם זוג?" שאלה אנג'לינה
"אוי שכחתי שאת פה" אמרתי
"כן אנחנו זוג" ענה נביל
"לשעבר" אמרתי
"גם לי יש חבר קוראים לו פניאל הוא כל כך חמוד ומתוק כזה אבל אבא שלו מנע ממנו בפעם הקודמת לבוא איתי לפה" היא אמרה
"פניאל? לא יכול להיות? שיער שטני עם עיניים חומות ירוקות מיוחדות כאלה?" שאל נביל
"איך שמת לב לזה? מה אתה מתעניין בבנים פתאום?" שאלתי את נביל
"לא מה פתאום אבל רואים שהוא ייחודי כזה משאר המלאכים שאני ראיתי" אמר נביל
"מזאת אומרת?" שאלה אנג'לינה "מיוחד בקסם שלו?" שאלה
"אוי וי נביל מה נתת לה? היא הוזה כבר מהסם הזה שנתת לה" אמרתי בעצבנות
"לא נתתי לה כלום היא ככה כל הזמן" אמר נביל
"זה פשוט עצוב" אמרתי
"זה פשוט בא לי בטבעיות יודעים?" אמרה אנג'לינה
"אוי וי" אמרתי ושאלתי אותה "כמה זמן את מענה פה אנשים?"
"הממ בערך חודש וחצי או חודשיים אני לא יודעת" אמרה לי והוסיפה "ואני לא מענה אני ממתיקה להם את השהות פה"
"אם היא ממתיקה אז לגיהינום יש תרבות" עניתי
"חחחח" צחק נביל
"שתוק" אמרתי לו
"רגע את חודש וחצי פה? לפי מה שאני יודע את חודש פה" נביל אמר
"כן חודש וחצי אולי חודשיים למה?" שאלה אנג'לינה
"כי האדונים נפטרים מיצורים אחרי זמן כזה ממושך" אמר נביל
"וזה אומר מה?" שאלה אנג'לינה
"שעומדים להרוג אותך" אמר נביל
"וזה דבר טוב?" שאלה אנג'לינה
"את חיה בגן עדן או משהו? עדיף שיוציאו אותה להורג" אמרתי
"אני כן חיה בגן עדן אם לא שמת לב אני מלאכית" אמרה אנג'לינה והוסיפה "נביל אני חושבת שיש בנינו בלבלנית"
"בלבלנית? התחלת להמציא מילים?" שאלתי אותה
"כן אני כותבת ספר חדש קוראים לו ספר המילים הגדול של אנג'לינה" אמרה אנג'לינה
"אוי וי היא יודעת לכתוב?" שאלתי אותה
"כן אני גם יודעת לספור" היא אמרה
"אין דברים כאלה את עומדת למות ואת מדברת איתי על ספירה?" שאלתי
"על מה את רוצה שאני אדבר איתך? על לקים שאין לי?" היא שאלה
"טוב שיחה מטומטמת הלכתי נביל בוא" אמרתי לנביל כשפתאום אחד האדונים הופיע ואמר "נביל ביצעת את שירותך מספיק עכשיו העונש שלך הגיע בעוד כמה שעות המלאכית הזאת לא תראה אור יום" הוא הניף את הברדס הכחול שלו ונעלם.
תגובות (0)