ספיישל יום הולדת

"אוקי, פרופסור, מה המצב שלנו?" שאל הארה בזמן שהוא מחזיק בהגה המכונית.
"כן, אנחנו בחצי הדרך לביתו של הומלס!" אמר פרופסור בהתרגשות.
"וואו! זה יהיה ממש כיף! אני ממש לא יכול לחכות!" אמר הארה כשהוא מזיז את ראשו לצדדים.
"כן, כן! יש לנו בדיוק את מה שצריך בשביל הכיף" אמר פרופסור והוא סובב את ראשו כדי להסתכל על הכיסאות מאחוריהם. "מתנות, בלונים, ועוג…"
"עוג?" הארה הרים גבה, וסובב את ראשו אחורה. "זה סוג של מוסג שהמצ… אההה! איפה לעזאזל העוגה?!"
"אוי לא… שכחתי אותה בקונדיטוריה!" אמר פרופסור כשהוא שם את ידיו על הראש.
הארה עצר את המכונית בצד הכביש. "זה ממש לא טוב! איך נגיע אל העוגה ונביא אותה להומלס בזמן?!"
"אין מה לדאוג!" פרופסור הצביע למעלה, והוציא מהתיק שלו כלי מוזר הנראה כמו מנוע שמחובר אליו צינור עם חורים.
"מה זה?" שאל הארה בבוז.
"זהו 'כלי שגורם למכונית שלך לנסוע מהר יותר' !" אמר פרופסור בהתלהבות.
הארה חייך מעט "איזה שם מקורי"

הארה ופרופסור יצאו מהמכונית והלכו למנוע הקדמי .
פרופסור ניגש ישר למלאכה. "אני רק אשים את זה כאן… אחבר את זה לפה… אסובב קצת… קצת לנגוס בזה עם השיניים… ו… וואלה!"
הארה סגר את המכסה של המנוע. "איך זה עובד?"
פרופסור העלה חייך מטורף. "כבר שנים שאני משתוקק לדעת!"
הארה ופרופסור נכנסו למכונית.
"טוב. מה עושים?" שאל הארה כשהוא מחזיק בהגה.
"כן. כפי שאני מאמין, ויודע, צריך ללחוץ על הכפתור ה… זה!"
פרופסור לחץ כפתור אדום.
"מה?!" פרופסור ממשיך ללחוץ על הכפתור. "אני לא מבין! לא קורה כל– אההה!"
המכונית התחילה לנסוע במהירות.
"אנחנו… עוד… מעט… שם…!" פרופסור אומר כשהוא נשען לאחור בגלל המהירות.
פרופסור כיוון את ידו לכיוון הכפתור. "צריך… ללחוץ… עכ-שיו…!" ומיד לחץ על הכפתור.
הארה היה עם עיניים פקוחות, כשידיו על ההגה. "מה זה היה?!"
פרופסור גם עם עיניים פקוחות. "אין לי שמץ. אבל טוב שזה ניגמר!"

"לעזאזל! הקונדיטוריה סגורה!" אמר הארה כשהוא מניף את ידו הימנית.
"נו באמת, פשוט תן לי רגע" אמר פרופסור והוא התקדם אל הדלת. "בבקשה!" הדלת נפתחה.
הארה היה מופתע. "איך עשית את זה?"
"ידעת שהדלת פתוחה כשקונדיטוריה סגורה?" פרופסור שילב את ידיו, וחייך.

"הינה!" הארה הצביע על העוגה שהייתה בקצה החנות. "אני רק—"
"עצור!" ולפתע יצא רובוט גדול הדומה לשוטר. "מי אתם ומה אתם עושים פה?"
"שלום, אני הארה וזה פרופסור, ואנחנו פה כדי לקחת את העוגה."
"לקחת? או לגנוב?" הרובוט שפשף את סנטרו.
הארה הצביע למעלה. "האמת — "
"גנב!" עיניו של הרובוט נעשו אדומות. "לחסל! גנב! עוגות!" והרובוט הניף אגרוף ישר לכיוון הארה.
הארה התחמק בזריזות. "חכה שניה! תן להשחיל מילה!"
הרובוט הניף עוד אגרוף. הארה הצליח להתחמק. "רק אם תקשיב שניה!"
"אני אציל אותך הארה!" פרופסור זינק לכיוון הרובוט, ונתן לו בעיטה.
הרובוט הסתכל על פרופסור והרים גבה. "סבתא שלי מרביצה יותר חזק מזה! והיא טוסטר!"
הארה שילב את ידיו. "יופי, פרופסור"
הרובוט הניף אגרוף והוא פגע בהארה. הארה עף לקצה השני של החנות.
"עכשיו אתה תקבל את הטיפול הראוי לגנבים כמוך!" וידו של הרובוט הפכה לפומפה.
הארה התכווץ במקום. "רק לא פומפה! רק לא פומפה!"
"רגע, רגע, רגע, וואו, וואו, וואו! אתה מתכוון להתעלל בנו רק בגלל שאנחנו באנו לקחת את העוגה ששכחנו, שקנינו במתאיים שקל?" פרופסור צרח על הרובוט.
הרובוט עצר, והסתובב לכיוון פרופסור. "רגע… אתם האלה שקנו את העוגה הזאת במתאיים שקל, ושכחתם אותה?"
הארה קם ממקומו. " כן, אלה במקרא אנחנו"
עיניו של הרובוט הפכו לכחולות, והוא הרים גבות. "הו… אני… אני חושב שמגיע לכם התנצלות…"
"ההתנצלות מתקבלת" הארה חייך!
הרובוט הושיט את העוגה להארה. "אבל רק שתדע! אני עדיין לא שמח מזה שכיוונת אלי את הפומפה!" והארה הסתובב לכיוון היציאה. "וגם על המחיר המופרז! מה זה, מתאיים שקל? בושה!"
"עלי לומר שהמחיר האמת בושה" לחש פרופסור להארה.

*טוק טוק*
"מי שם?" שאל הומלס.
"פינוקיו! אלה מי עוד?" הארה פתח את הדלת.
"מזל טוב, חבר!" אמר הארה.
"כן! עכשיו בואו נתחיל עם הכיף!" אמר פרופסור בהתלהבות. "יש מתנות, בלונים, ועוג…"
"עוג? זה סוג של מוסג שהמצאת?" שאל הומלס כשהוא מרים גבה.
"אתה יכול לסלוח לנו לשנייה…?" אמר הארה להומלס, כאשר הוא לוקח את פרופסור לפינה. "איפה העוגה?!"
"אני לא יודע…! אני פשוט הייתי צריך לעצור לשירותים באמצע הדר…" אמר פרופסור, והוא קפא לשנייה.
"מה רמת האבטחה שם…?" שאל הארה כשהוא שם את ידו על הפרצוף.
"משהו לגבי פומפות, זה כן…!" אמר פרופסור כשהוא מחייך חיוך מפוחד.