אבודים בפריז / פרק 1 (1D)

-נקודת מבט אלכסה-

״אני לא מאמינה שאיבדת את הכרטיסים לרכבת ! איך לעזאזל אנחנו נחזור עכשיו ללונדון ?״ אביה צעקה על אחיה זאין שאיבד את הכרטיסים שלנו בחזרה ללונדון .
״מצטער , איבדתי אותם עם התיק שלנו!״ אמר בחצי עצבים חצי מתנצל , אביה רק התעצבנה עליו יותר מרגע לרגע שעובר.
״יופי . עכשיו אנחנו אבודים בפריז, בלי כסף, בלי פלאפונים וכול זה רק בגלל שזאין החכמולוג גם איבד את התיק עם כול הדברים החשובים שנמצאים בפנים״ התעצבנה אביה והלכה מצד לצד מול הספסל עליו ישבנו ברחוב , ראו על פנייה שהיא מנסה לחשוב על משהו לעשות .
״מצטער״ מלמל זאין שוב לאחותו שהמשיכה להתעצבן בשקט ולמלמל דברים בעצבים בלי הפסקה .
״אנחנו צריכים להתקשר להורים, שישלחו לנו כסף כדי שנוכל לקנות שוב כרטיסים לרכבת״ אמרה אביה נעצרת מולנו , חיוך עולה על פנייה בגלל התוכנית שאמרה , היו בתוכנית הזאת כול כך הרבה פגמים שיכלתי למנות אותם על אצבעותיי .
״איבדנו גם את הפלאפונים, וההורים באוסטרליה ״ מלמלתי אל אביה , מודעת לפרץ הזעם הנוסף שיצא ממנה .
״לעזאזל״ היא התעצבנה והתיישבה על הספסל ביני לבין זאין , מול כול המזוודות שלנו.
״חייבים לעשות משהו , אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים״ אמר זאין וקם ממקומו שעל הספסל , ״צריכים לחשוב איך משיגים כסף כדי לקנות כרטיסים לרכבת חזרה ללונדון״ אמר זאין , הוא כול כך דומה לאביה כמו שתי טיפות מים זהות .
״אולי תמכרו את התכשיטים שלכם״ אמר זאין מצביע על השרשרת עם התליון המוזהב שבקציה , הענודה על צווארה של אביה .
״זה לא שרשרת אמיתית גאון! , זה אולי יספיק לנו לכרטיס אחד לאוטובוס פה בתוך מרכז העיר״ התעצבנה שוב אביה משחקת עם התליון בידה ומנסה לחשוב מה לעשות .
״תשיר!״ לפתע היא אמרה בקול וחיוך גדול עולה על פנייה , עיניו של זאין התרחבו בעצבים .
״אין שום סיכוי שאני הולך לשיר ולקבץ נדבות המצב שלנו לא עד כדי כך גרוע!״ אמר לאביה מרים ידיים באוויר בייאוש ואז נותן להם ליפול לצידי גופו .
״המצב שלנו כן גרוע זאין . אנחנו אבודים בפריז״ אמרתי לו עם מבט מתנצל , אביה חייכה בסיפוק ושתינו הבטנו על זאין .
״אני לא הולך לשיר״ מחה בעצבים והתיישב לצידנו על ספסל המתכת האפור באחד מהרחובות השקטים שבצפון העיר פריז.