אל תדליק אותי ! (1D) פרק 1

סוף סוף שקט , שלווה ..
אני יושב באיזשהוא חדר , מאחורי הקלעים , מאוחריי הבמה , מאחורי האולם שכולל עשרות אלפיי אנשים , שצורחים , צורחים את שמי , צורחים את כל נשמותיהם .
אני מנסה להיתנתק מכל הכאב ראש שעוטף את מוחי ללא נחת כבר מספר רב של שעות אחדות .
נקישות קלות על הדלת ,
אני מסב את עיניי אל הדלת , הדמות שניצבת מאוחרי מחסום הדלת בוודאי הבחינה שחדרה נעול .
"מי שזה לא יהיה תפתח " קול נשי דיבר ,
והינה שוב , אינלי מנוחה .
לפעמים אני מנסה לחשוב , מה בסך הכל ביקשתי ?
קצת מנוחה ? , קצת שקט ממה שהולך סביבי ? , מישו שיבין ולא ישפוט אותי ?.
"חכי … דקה . " אני אומר , מעיף מבט מעל כל החדר , מבחין בתלבושות שונות הזרוקות על הריצפה , חלקן תלויות על קוליו ארוך .
בגדים נוצצים , בעיקר שמלות קצרות ועדינות .
אני שולף אחד , מבחין בגזרה הצרה , שבחורה אמורה להיכנס אלייה .
זה גורם לי לתהות איזו בחורה זאת כבר יכולה להיות .
"אתה מוכן כבר לפתוח את הדלת ?! אני מאחרת !" הפעם הקול היה כבר נשמע אחרת , כעס ברור במילותיה , אך עדיין , יכולתי לשמוע את קולה המתוק , שמשתלב עם מצב רגשותייה .
אני לובש את החולצה הלבנה בחזרה , החולצה שאיתה עליתי לבמה , שמרוב המאמץ ספורגה בזיעה ריחנית ודביקה .
אני קם מן הספה הנוחה שבקצה החדר הקטן , ניגש אל עבר הדלת ,
פותח אותה לרווחה .
"אולי תרסס על עצמך משו ?! אתה יודע … הריח נוראי !"
מבטה מוסב אל עבר השימלה שאחזה בידייה הקטנות .

אז סיפר חדש :)

ועוד משו חדש , אני ממש רוצה להמשיך את הסיפור "הבת דודה של אלינור" יש טעם ? עדיין יש קוראות ?