אני ואתה פרק 10

אני ואתה פרק 10:
נקודת המבט של הארי:
הלכנו ביחד לבית של לואי אכלנו שם עם אמא שלו. "אמא היום החזירו לנו את המבחנים בהיסטוריה." אמר לואי בהיסוס קל והוא הסתכל עליי. חייכתי אליו חיוך מעודד. "וקיבלתי שישים וחמש." אמר לואי בפחד.
"כל הכבוד." אמרה אמו וחייכה. ידעתי שהיא תתגאה בו.
"רגע, את לא מאוכזבת ממני?" שאל לואי מופתע.
"ברור שלא. תראה אני לא אשקר לך, שישים וחמש זה ציון נמוך. אני בטוחה שאתה והארי תסכימו איתי אבל זה שיפור ענק. לואי אתה מסוגל להגיע להישגים גבוהים. עם קצת אימון ועזרה ואי זלזול בלימודים אתה מסוגל לקבל מאיות. זה לא מובן מאליו שמישהו ישתפר ככה." אמרה אמו של לואי.
"גברת טומלינסון אני מסכים איתך." אמרתי לה.
"תודה," היא אמרה. הסתכלנו שנינו על לואי והוא חייך. "אתם צודקים. הצלחתי להשתפר ואני יכול להגיע להישגים מצוינים. אני צריך להתגאות בעצמי." הוא אמר והמשכנו לאכול.
*
כאשר סיימנו לאכול, פיננו את הכלים והלכנו לחדרו של לואי. לואי ואמו אמרו לי לא לעזור להם אך התעקשתי. התחלנו לעבור על החומר בהיסטוריה. "הארי צדקת. תודה." אמר לואי וחיבק אותי.
"אין בעד מה. אני גאה בך וידעתי שגם אמך תהיה גאה בך. היא לא טיפשה, רק אבא שלך טיפש." אמרתי לו והחזרתי לו חיבוק. הוא התנתק מהחיבוק והסתכל לתוך עיניי.
"נכון אבל מה שאמרת לי בכיתה נתן לי ביטחון. אבל יש משהו שאני לא מצליח להבין." הוא אמר.
"מה אתה לא מצליח להבין?" שאלתי. הייתי בטוח שזה קשור לחומר בהיסטוריה.
"למה אתה עושה את זה למעני? אני הייתי אידיוט והתעללתי בך. גרמתי לך לנסות להתאבד פעמים רבות. למה אתה עושה את זה למעני? זה לא מובן מאליו. אמנם אתה בן אדם מדהים אבל זה עדיין לא מובן מאליו. אני לא מבין למה. יכולת לתת לי להיכשל. לתת לי להיכשל עד סוף השנה ואז לא הייתי הולך לנשף וזו הייתה נקמה מצדך. אני יודע שאם הייתי במקומך זה מה שהייתי עושה. או שהייתי גורם לעצמי להיות עוד יותר גרוע בהיסטוריה. אז בבקשה תסביר לי למה. למה עשית זאת למעני?" הוא אמר והתחלתי לחשוב את זה. למה אני עושה את זה למענו? בשביל זאיין כנראה שמעולם לא הייתי עושה את זה. ואז קלטתי, אז הבנתי את התשובה, אז הבנתי למה מעולם לא ניסיתי לנקום בו. כי אני אוהב אותו. תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
"אני עושה זאת למענך מסיבה אחת. אני לא בן אדם מדהים אבל אני אוהב אותך." אמרתי לו.
"גם אני אותך." הוא אמר ונישק אותי. אחרי שהתנתקנו מהנשיקה חייכנו והמשכנו לעבור על החומר בהיסטוריה.
*
בבית שלי שכבתי על המיטה שלי, הסתכלתי על התקרה וחשבתי על הכל. על כל מה שעברתי עם לואי בכל החיים. זה מוזר לחשוב שכמה שבועות קודם היינו מוכנים להרביץ אחד לשני והיום התנשקנו. אני כל כך אוהב אותו אבל אני לא יודע אם זו טעות. אם זו טעות להתאהב בו שוב, אם זה טעות לנשק אותו ואם זה בכלל טעות לחשוב עליו. אני כל כך אוהב אותו אבל לא קיים שום דבר שיכול להבטיח לי שהוא לא אפגע בי, שבגללו אני אכנס לעוד דיכאון, שבגללו אני אנסה להתאבד. אין שום דבר כזה. באהבה שלי אליו אני מסתכן עכשיו יותר מפעם. התאהבתי בו בפעם הראשונה כשהוא היה בן אדם מדהים והתנהג אליי יפה. התאהבתי בו שוב, עכשיו אחרי שהוא התנהג אליי מגעיל. מה אם הוא רק רוצה לפגוע בי? רק רוצה להשפיל אותי להכאיב לי? הוא לא צריך להתאמץ הרבה בשביל לעשות את זה. הוא כבר פגע בי. מאוד. בגללו כמעט התאבדתי פעמים רבות כל כך שאני כבר לא זוכר את מספר הפעמים הללו. הוא יכול לשבור לי את הלב שוב רק הפעם ביותר קלות. משום שאני מתחיל לסמוך עליו שוב. משום שאני נותן לעצמי להתאהב בו. משום שאני רוצה להאמין שהוא לא ישבור לי את הלב שוב. שהוא מתחרט על זה. שהוא אוהב אותי. אבל מה ההוכחה שלי לזה? מה ההוכחה שלי לכך שהוא באמת אוהב אותי ולא סתם מנסה לפגוע בי? אין לי הוכחה. אני מסתכן מאוד. עכשיו יותר מתמיד הוא יכול לפגוע בי. לשבור את הלב שלי. כי אני פותח בפניו את החומות הרבות ששמתי כדי לשמור על הלב שלי שלא ישבר. כי אני נותן לעצמי להסתכן ולהרגיש את האהבה הרבה שלי אליו. אני מנסה להיזהר, לא להתאהב בו שוב אבל זה מאוחר מידי. להיזהר אני לא אצליח. וכבר התאהבתי בו.
המשך יבוא…