אני והארי – עונה רביעית פרק 2

פרק 2-

*נקודת מבט ג'ייק.*
עוד יום שהברזתי מבית הספר. אני כבר בחטיבה, כיתה ז'. הגיע הזמן שאני אהיה רציני.. אבל זה פשוט לא אפשרי. כל יום שעובר, אני רואה את זה בתור עוד יום בלי טורי. אז מה אם היינו רבים, אני עדין אוהב אותה.. היא האחות הכי טובה בעולם. אני כלום בלעדיה.
לקחתי את הטלפון שלי מהשידה כששמתי לב לרטט שעבר בו. הקלדתי במהירות את הסיסמה, רואה את כל השיחות שלא נענו וההודעות שהצטברו פה. אלה הרבה… אבל אחת, הודעה אחת משכה את תשומת ליבי.
"אני יודע איפה אחותך, תענה לי אם אתה רוצה לראות אותה. –שון."
______________________________________________________

אני לא מאמין שהוא כזה טיפש!
זאת ההזדמנות שלי.
הבטתי שוב בכתוב, מחייך מעט.
אני לא האמנתי שאני יכול לראות שוב את אחותי.. והכל בזכות הטיפש הזה!!!
רצתי לכיוון ההורים שלי, שהיו בסלון. אבא שלי דיבר בטלפון, אמא שלי התרוצצה בבית בלי הפסקה.
"אמא! אבא!!" אמרתי להם, קופץ לכיוונם.
"מה קרה??" אבא שאל, מנתק את השיחה. אמא עצרה במקומה, מביטה בי.
"הוא שלח לי הודעה!!!" צרחתי באושר. "הוא שלח לי הודעה!! החוטף של טורי!" אמרתי, מביא לאבא שלי את הטלפון. הוא העיף מבט סקרן, ונאנח.
"איזו הודעה?" הוא שאל אותי, מחזיר לי את הטלפון.
הסתכלתי שוב על הטלפון, מופתע לגלות שההודעה נמחקה. היא נמחקה.
"מ..מה?! לא! זה לא אפשרי!," אמרתי לו. אמא התקרבה לכיווננו. "אני מבטיח לכם, הוא שלח לי הודעה.. מבטיח!" אמרתי, מנסה שכנע, אך הורי שלחו לי מבטים מאוכזבים מעט.
"אני יכול להישבע לכם שלפני שניה הייתה פה הודעה ממנו." אמרתי להם, אחרי כמה שניות של שתיקה.
"ג'ייק, אתה.. אתה כנראה דמיינת.." אמא אמרה לי, מתיישבת לידי ומניחה את ידה על ברכי. אני קמתי במהירות.
"אני לא דמיינתי! אני…" התחלתי לומר, מחפש את המילים הנכונות.
"ג'ייק, אני מבינה שאתה מתגעגע לטורי.. יכול להיות שחשבת. שדמיינת." אמא אמרה לי, ואני הבטתי בה, לא מאמין. לא מאמין שהם עושים ככה. הם באמת לא מאמינים לי.. אני יכול להישבע שהייתה שם הודעה..הוא אמר לי שהוא ייתן לי לראות אותה.. הוא אמר לי..
"אני אומר לכם, הייתה פה הודעה." אמרתי להם, נאנח. "אבל יודעים מה? אל תאמינו לי. אני אוכיח לכם." אמרתי להם, ועליתי בריצה לחדר.
עיניי התמלאו בדמעות, ואני כמו תמיד רצתי לשחרר את הכל בשירותים. נעלתי את הדלת, הוצאתי את הסכין, והתחלתי לחתוך.. לחתוך בדמעות. אני מתגעגע אליה.. ועד שהייתה לי דרך למצוא אותה, גם הדרך הזאת גרועה…
זה הכל בגלל שאני ילד, אם הייתי יותר מבוגר הם היו מאמינים. אני בטוח.
יצאתי לבחוץ, מסתכל על החתכים בעצב. חצי שנה שאני חותך, חצי שנה!
ובדיוק כשיצאתי, קיבלתי הודעה חדשה. בידיים רועדות, עדיין שורפות ושטופות דם מהחתכים, לקחתי את הטלפון. הקלדתי את הסיסמה, והבטתי בכתוב על המסך.
'אם אתה עוד פעם אחת תנסה להסגיר אותי, אחותך מתה.-שון.' קראתי בשקט, והטלפון, שהיה אחוז בידיי היטב, נשמט על הרצפה ונסדק מרוב שהייתי בהלם.
למה הוא עושה לי את זה??