אני והארי עונה רביעית פרק 3
*נקודת מבט ג'יין*
'היי טורי, זה המכתב ה-42 שאני כותבת לך מאז שנעדרת.. הלוואי והיית פה איתי, עוזרת לי ולשאר הבנות להתמודד עם המצב..
בכיתה אנחנו כל כך בודדות בלעדייך, בטח את חושבת "איך הן יכולות להיות בודדות, יש להן אחת את השניה, זה מה שחשוב.."
אז לא..
מאז שנעדרת, איבדנו דמות חשובה בחיים שלנו. דמות חיובית ואופטימית שהייתה עוזרת לנו להתמודד עם הכל..
אבל את כבר לא איתנו.. לא רק שאיבדנו את האופטימיות, את שמחת החיים שלנו.. גם איבדנו את החברות שלנו.
את לא תאמיני כמה את חסרה לי.. כמה את חשובה לי.. בלעדייך, אני לא מרגישה יותר כלום, לא רוצה להרגיש משהו בכלל. מה הטעם, את לא פה איתי כדי שאני אספר לך מה עובר עליי ועל הבנות..
אני לא יודעת מה עובר עליך.. מה המצב שלך. אני לא יודעת אם את חיה, או שהגיע הסוף… אבל שתדעי, אם באמת הסוף הגיע, אני נשבעת שזה יהיה גם הסוף שלי.
אני כל כך מתגעגעת אליך… כבר מלא זמן שלא באתי למישהי, חיבקתי אותה, חייכתי אליה כמו שהייתי מחייכת אליך, ולא הסתכלתי עליה במבט 'היא החברה הכי טובה שלי'. כבר מלא זמן לא צחקתי עם מישהי כמו שהייתי צוחקת איתך, מלא זמן לא אכלתי את המאכל האהוב על שתינו, רק כי זה מזכיר לי אותך… כל דבר שאני מסתכלת עליו, כל דבר קטן, מזכיר לי אותך.. אני לא יכולה לחיות בלעדייך…
רציתי לספר לך שהכל בסדר עם כולנו. אנחנו משתדלים לחיות.. מנסים..
ואני יודעת שאם היית פה, קוראת את המכתב הזה, היית מבקשת ממני שנישאר חזקים בשבילך, אני בטוחה שזה יהיה הדבר היחידי שתבקשי.. אבל.. את לא פה כדי לומר לי את זה.
אני אוהבת אותך…
אני מקווה לראות אותך שוב, גם אם זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותך.
אני מקווה לראות אותך, ולומר לך 'להתראות' בפעם האחרונה
שלך, ותמיד איתך… '
*נקודת מבט טורי*
ישבתי בחדר, על הכיסא, כיסוי על עיניי ועל פי. דלת החדר נפתחה ונסגרה, וצעדים שהתחזקו יותר ויותר מידי שניה נשמעו מתקרבים.
האיש הניח ידיו על הכיסוי, שהיה על פי, ושחרר אותו מעט.
"בוקר טוב, טורי.." הוא אמר, נושק לי על הלחי. אם ידיי לא היו קשורות, ממזמן הייתי סותרת לו.
"נחמד לראות אותך דבר ראשון על הבוקר." הוא אמר גורם לרעד לעבור בגופי. פחדתי.. זה נמשך כבר חודשיים, אם לא יותר.. תחושבת הזמן שלי ממזמן עברה..
"תדברי!" הוא אמר, אך אני לא יכלתי. פחדתי. שתקתי. הוא ראה שלא עניתי, וסתר לי בחוזקה על הלחי. מהדף המכה נפלתי מהכיסא, הדמעות מתחילות לנזול.
הוא התנער מתנוחתו, התרומם והתחיל ללכת שוב, פותח את הדלת, וטורק אותה בחוזקה, משאיר אותי על הרצפה הקרה, בוכה.
תגובות (8)
קראתי את כל הפרקים והתאהבתי ! יש לך כישרון והרווחת קוראת חדשה
:) תמשיכי כמובן!
ואשמח עם תקראי את הסיפור שלי על 1D ושמו אהבה אילמת וגם את השאר
^-^ <3
אין בעיה, שמחה שאהבת ^^
זוכרת זוכרת אבל לאן נעלמתתתתתת???!!!!
חחחחח איך שהוא אני זוכרת את העליל אפילו שנעלמת למלא מלא מלא ממללאא זמן!
לאביו!!
נוני
סוף סוף המשכת :)
אהבתי מאוד מאוד מאוד מאוד ………
תמשיכי !!!!!!!!!!!!!!!!
סוף סוף! אני עוד ארצח אותך! תמשיכי!
ברור שאני זוכרתת הבהלת אותי שנעלמת אמאא תמשיכיי יבננה
חחח^^
מצטערת שנעלמתי ככה למלא זמן .. :/
עברה עליי תקופה קשה ממש ומרוב כל הלחץ והבעיות לא היה לי זמן לחשוב על הסיפורים שלי ולא כתבתי חודש שלם (!)
ואז פתאום יצא לי להכנס לאתר.. וחשבתי על זה,
אני מתגעגעת לזה.
א פשוט.. ישבתי על התחת וכתבתי לכן מכל הלב D:
את מתכוונת להמשיך?!?
תשובה: ברור שכן!