אני והוא פרק 187

אני והוא פרק 187:
~בפרק הקודם~
נ.מ לואי:
"בוא איתי," לחשתי לזאין שסכין מוצמד לצווארו.
"בסדר," הוא נכנע ולקחתי אותו לפינה מרוחקת ביער. קירבתי אותו לעץ ולקחתי את החבל שראיתי שם. אין לי מושג למה היה שם חבל אבל זה היה טוב בשבילי. קשרתי אותו לעץ.
"לואי, אני עוד אשתחרר ואהרוג אותך." זאין אמר.
"את זה עוד נראה." אמרתי. ראיתי את קת'רין וליאם מתקרבים מחזיקים ידיים. אם ג'ייד (ל-מ) הייתה רואה את זה היא הייתה מתחרפנת
~הפרק הזה~
נ.מ קייט:
הייתי בבית שלי. ראיתי טלוויזיה הייתי משועממת. אני מקווה שלואי בסדר. אני לא בטוחה בזה. אני זוכרת שהוא פעם אמר לי שלא משנה מה קורה לו לא לנסות להציל אותו ולא לחפש אותו. אבל עכשיו, אני פשוט לא מסוגלת לא לחפש אותו. אני חושבת שהוא בסכנה והוא חשוב לי. קמתי ונעלתי את נעליי. כיביתי את הטלוויזיה ויצאתי החוצה. לא ידעתי היכן לואי, לכן פשוט הסתובבתי הולכת לאיפה שרגליי מובילות אותי. הגעתי למחבוא של רון. נכנסתי אליו. הלכתי מתחבאת מכל העוברים והשבים שם אשר עוזרים לרון. הלכתי ישירות לחדרו. לא דפקתי בדלת פשוט נכנסתי מקווה שהוא לא מתלבש. למזלי הוא פשוט קרא ספר. נעמדתי מולו והעפתי את הספר שלו מידיו.
"היי! הייתי באמצע! חתיכת…" הוא התחיל לצעוק עליי אך עצר ברגע שראה אותי.
"חשבתי שהלכת." הוא אמר.
"רון! איפה לואי?!?" שאלתי בצעקה עליו.
"הוא ברח." אמר רון וחייכתי. רגע, איך הוא ברח?!? לא הייתה לו שום דרך להתחמק מזאין.
"בטח מישהו עזר לו." אמרתי.
"מי?" הוא שאל.
"לא יודעת, אבל, סתם ככה הוא לא היה מצליח לברוח." אמרתי.
"איך את יודעת?" הוא שאל.
"זה לואי." אמרתי.
"אני צריך לחקור את נייל ואת זאין." הוא אמר.
"אתה לא, אתה צריך לחקור את איימי." אמרתי.
"למה?" הוא שאל.
"כי היא שחררה אותו." אמרתי מספרת לו את מסקנתי.
"מה?!?" הוא שאל.
נ.מ איימי:
המשך יבוא…