אני לא בת דודה שלה- פרק 72

~כעבור שלושה חודשים~

שלושה חודשים עברו באז שהתחלתי את האוניברסיטה.
בחודש הקודם הייתה לי האפשות לבוא איתם ולהיות בסיבוב ההופעות במשך חודש, אך העדפתי להשאר כאן בלונדון מאשר להיות שם עם כולם, אפילו שאני מאוד מתגעגעת להורים שלי.
ההורים שלי טסו לכאן לבקר אותי בחודש שעבר, אמא שלי היה צריכה לחזור לבנים לאחר שבוע שהיינו ביחד, ואבא שלי היה צריך לחזור לשם שבוע אחריה, הוא השיג עבודה עם המנהלים של הבנים וצריכים אותו שם איתם כמעט כל הזמן.
באוניברסיטה לצערי האנשים לא מחבבים אותי והצלחתי למצוא רק חברה אחת, קוראים לה ג'נט והיא גרה במרחק חמש שעות מביתי.

~בוקר~
השעון מעורר העיר אותי לעוד יום לימודים מייאש, לאחר שניה קיבלתי הודעה מג'נט
׳עוד רבע שעה אני אצלך בבית, כדאי לך להיות מוכנה׳ היא כתבה, גיחחתי לעצמי וקמתי במהירות מהמיטה, לבשתי חולצה לבנה ומכנס גינס שחור קצר.
הלכתי לחדר מקלחת ושטפתי את פניי, שמתי מייקאפ מסקרה ואיילינר, סירקתי את השיער וסידרתי אותו בצמה מבולגנת שנחה על הכתף הימנית שלי והשיער מכסה את שתי האוזניים שלי.
בלי ששמתי לב עבר רבע שעה וציצול של הבית הדהד בחוזקה
״אני כבר פותחת״ צעקתי בחוזקה, שמתי מהר כפכפים לקחתי את התיק שלי וירדתי במהירות במדרגות, כשהגעתי ג'נט כבר נכנסה לבית
״איך נכנסת?״ שאלתי בבילבול
״המפתח מתחת לשטיח כניסה, נצא?״ היא שאלה, גיחחתי ויצאנו לאוניברסיטה.
״ניפגש בסיום הלימודים?״ אמרתי לג'נט, היא היהנה והלכה לשיעור שלה, לצערי לי ולה אין שיעורים משותפים בכלל, ככה שגם אין לנו הפסקות משותפות אז כל היום לימודים אנחנו לא פוגשות אחת את השניה.
״היי אמיליה, מה שלומך היום?״ בריטני אמרה לעברי בקול בצייצני שלה, כמו שהבנתם ואם לו, היא ״מלכת הכיתה״ הילדה שבגללה כולם שונאים אותי.
לא עניתי לה, אני מעדיפה להתעלם מאשר להתחיל איתה ריב, אך כמו תמיד היא משתגעת כשאני עושה לה את זה
״לא שמעת שדיברתי אלייך?״ היא שאלה בעיצבון
״שמעתי, אני מעדיפה לו להגיב״ מילמלתי בתקווה שלא תשמע אותי, אך כמובן שהיא שמעה אותי, היא והאוזניי חתול שלה.
״זה שמחר לא לומדים עוד חודש, לא אומר שאת יכולה לדבר אלי ככה״ היא אמרה ונתנה לי מכה קטנה אך חזקה בראש, בודקת שאף אחד לא ראה, הסתכלתי עליה והיא רק צחקה.
״מה את רוצה מימני בדיוק? שאני ילקק לך ויעשה לך את השיעורים? אני לא עוד חנונית״ אמרתי בעיצבון, הופתעתי מהעצמי שהיה לי האומץ להתפרץ עליה
״למה את חושבת שאת יכולה לדבר אלי בצורה כזאת?״ בריטני אמר במבט רצחני ובמהרה משכה את כל תשומת הלב של מי שהיה בכיתה אלינו
״אני יודעת למה היא חושבת שהיא יכולה לדבר אלייך ככה״ שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וזאת הייתה סיסי, השפוטה של בריטני שמנסה להתחנף אליה כל הזמן בשביל שתהפוך אותה למקובלת יותר, בריטני הסתכלה עלי בחיוך והתכוננה לשמוע את הירידות שסיסי תוציא מהפה שלה
״בגלל שהיא האקסית של נייל הורן, הנייל הורן, בגלל שחברי וואן דיירקשן והחברות שלהם הם החברים הכי טובים שלה. היא חושבת שהיא יכולה להשיג חברים ולהשתמש בפירסום שלהם בשביל להתמודד נגד אחרים, היא חושבת שבאמת אכפת להם ממנה ומהחיים שלה כאן בלונדון, באמת, את חושבת שאכפת לחברי להקת הבנים הפורסמת בעולם מהחיים המסכנים שלך? הצחקת אותי. הם לא שמים עלייך. אם היה אכפת להם ממזמן הם היו באים לבקר אותך אבל לא, הם לא באו לבדוק מה שלומך. ונייל הורן? באמת, כאילו שאכפת לו כבר ממך, הוא ממזמן השיג את החברה החדשה שלו, טסה שהרבה יותר יפה ומוצלחת ממך, הוא שכח ממך ולא אכפת לו ממך יותר. את לא מספיק טובה בשבילו ואת לא מספיק טובה בשביל אך אחד אחר, תפנימי״ היא אמרה ואחרי כל מילה הציחקוקים שהיו בכיתה התגברו יותר ויותר עד שהפך לצחוק חזק מכל הכיוונים.
הדמעות עלו על העיניים שלי אך השפלתי את ראשי, היא צודקת בכל מילה, לא אכפת להם מימני ונייל לא שם עלי יותר.
למזלי בדיוק לפני שהתחילה מתקפת הקללות והירידות המורה נכנסה והסתכלה עלי כל הילדים שעמדו במבט כועס
״קדימה כולם לשבת, השיעור מתחיל״ היא צעקה בחוזקה והסתכלה עליי, היא ראתה את הדמעות שבעיניים שלי והבינה שעוד פעם ירדו עלי. קוראים לה אליז והיא המורה שלי לספרות, המורה היחידה שיודעת מכל מה שקורה ואכפת לה.
היא התחילה לבוא לכיווני בשביל לבדוק אם אני בסדר אך במהרה עשיתי לה סימן שלא לבוא, אני לא צריכה שכל התלמידים ירדו עלי כי היא דואגת לי.
היא׳ישר הבינה את הסיבה והנהנה עם חיוך קטן, פתחה את ספר הלימוד שלה והתחילה בשיעור.
לאחר שמונה שעות לימודים מייאשות ומלאות בהקנטות שרובם התעלמתי, הצילצול הושמע בכל המבנים וכולם יצאו במהירות מכיתת הלימוד, יצאתי גם אני וחיכיתי לג'נט מחוץ לכיתה שלה, היא גומרת שעה אחרי כרגיל.
בדרך כלל אני לוקחת איתי את הספר האהוב עלי ״אשמת הכוכבים״ אך לצערי הפעם הזאת שכחתי גם שיצא שאני יחכה במשך שעה שלמה במסדרון בלי לעשות שום דבר.
חצי שעה עבר מאז שנגמר השיעור שלי ועוד חצי שעה נגמר גם השיעור של ג'נט, במשך כל הזמן הזה בהיתי בחלון לעבר התלמידים שנכנסים ויוצאים, לצערי נשאר לטלפון שלי רק עשר אחוז בטרייה ואני מעדיפה לשמור למקרה חירום ואני אצטרך להתקשר למישהו.
עוד רבע שעה עברה, תלמידי השנה השנייה גמרו את השיעורים שלהם, הם איתנו באותו מבנה.
כל תלמיד שעבר מולי הסתכל עלי וציחקק, הם לא שונאים אותי אך כאשר רואים תלמידת שנה ראשונה יושבת לבד במסדרון זה כנראה משהו מצחיק בשבילם.
לפתע אחד מתלמדי השנה השניה נפרד מהחברים שלו ונעמד מולי.
היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות, הוא היה שזוף ועם שרירים גדולים, לא הבנתי למה הוא ניגש אלי.
״אני יכולה לעזור לך?״ שאלתי בבילבול לאחר דקה שרק הסתכל עלי, הוא גיחך.
״את אמיליה קלדר?״ הוא שאל, יש לו קול עמוק ומושך, אך אותי לא.
״כן״ אמרתי במהירות אך בבילבול
״הם צדקו, את באמת הנערה הכי יפה מתלמדי השנה הראשונה״ הוא אמר, מסתכל עלי מהרגליים ועד לראש
״מי זה הם?״ חקרתי אותו אך הוא התעלם מהשאלה שלי והמשיך לחייך, יורד ״בטעות״ קצת מתחת לפנים שלי, מהר זזתי וגרמתי לו להרים את העיניים
״אמיליה, את רוצה לצאת איתי היום לדייט??״ היא שאל בישירות
״לדייט?״ שאלתי בבילבול. למה שמישהו שאני לא מכירה והוא גדול ממני בשנה ירצה לצאת איתי לדייט.
״כן, היום בערב״ הוא אמר, לא יכולתי לחשוד בו כי הוא לא נראה כמו אחד מהערסים של השכבה שלו והוא לא דיבר בצורה חשודה
״איפה?״ שאלתי, בודקת לפני שאני אומרת כן
״בפארק, אחר כך לגלידה שליד״ הוא אמר בלי לחשוב פעמיים, כאילו כבר חשב על הכל.
הסתכלתי עליו כמה דקות מתלבטת מה להגיד, הוא הסתכל עלי חזרה וציפה לתשובה.
״אוקי״ אמרתי עם חיוך קטן, גם הוא חייך
״ניפגש בפארק בשמונה?״ הוא שאל מרים את התיק שלו מהריצפה
״כן״ אמרתי בהינהון וחייכתי אליו
״ביי״ הוא אמר מנופף לעברי, נופפתי אליו והוא הלך.
כאשר הוא זז ראיתי שג'נט עמדה מאחורי עם חיוך גדול על הפנים, כנראה היא שמעה את כל השיחה
״תסבירי לי הכל״ היא אמרה ומשכה אותי.
הלכנו לננדוס וסיפרתי לה הכל.