אני מי שאני פרק 12

נקודת מבט ניילר
"היי" שמעתי את שירה קוראת בעוד היא נאבקת לסגור את הדלת עם שקיות הפלסטיק בידיה.
"היי, מה קנית?” שאלתי את שירה בזמן שעזרתי לה לסגור את הדלת.
"אחר כך, אולי תעזור לי?!” שירה קראה בתיסכול ולקחתי שלושה שקיות מידה הימנית וסחבתי אותם למטבח.
"עכשיו מה קנית?” שאלתי אותה שוב בסקרנות, אנשים רעבים.
"סתם אוכל, תחפש אולי תמצא משהו לאכול" שירה אמרה לי ופנתה ללכת לסלון.
"אולי?” שאלתי אותה בזמן שאני פותח שקיות.
"כן אולי" נשמע קולה מכיוון הסלון.
"יאי, אוראו" אמרתי והלכתי לשירה, התיישבתי לידה על הספה והדלקנו את הטלוויזיה.
"מה אתה רוצה לראות?” שירה שאלה אותי בזמן שהיא מזפזפת בין הערוצים.
"לא יודע. מה יש?” שאלתי אותה והיא המשיכה לזפזפ.
"היי יש כתבה עליכם ועל בנות הזוג שלכם" שירה קראה וגרמה לי להוריד את מבטי מקופסאת האוראו.
"אה, זה ישן. זה היה כשהייתי עם… אמבר” אמרתי וקולי נשבר ממילה למילה.
*** פלאשבק ***
"לא שוב…” אמבר התלוננה כשהתחילו הבזקי המצלמות. לפני שהספקתי לשים לב מה קורה אמבר ואני רצנו במורד הרחוב כשידינו משולבות.
"לאן את רצה?” שאלתי את אמבר והקול שלי רעד בגלל הריצה.
"למכונית, אני לא רוצה פאפארצי!” אמבר הכריזה והתחלנו לרוץ יותר מהר.
"הגענו. תכנסי" אמרתי לאמבר וזירזתי אותה עם ידי.
"אוקיי אני…” קולה של אמבר נקטע כאשר טרקתי את דלת המכונית ומיהרתי לכיוון צד הנהג.
"נכנסת" אמבר השלימה את משפטה בעת שאני נקרעתי מצחוק, מיד אמבר הצטרפה לצחוקי וכאשר נרגענו התנעתי את המכונית ונסענו לעבר הבית שלי.
*** חזרה ***
"מי זאת זאתי שרצה איתך?” שירה שאלה אותי.
"זאת… זאת" ניסיתי לומר אמבר אבל לא יכולתי, הקול שלי נשבר ודמעות קטנות ירדו לי במורד לחיי. קיוויתי ששירה לא שמה לב אך לשווא.
"היי, ניילר" שירה פנתה אלי בקול רך "אל תבכה, די. אתה לא חייב לספר לי, אם תרצה תספר לי אם לא הכל בסדר" היא אמרה בעוד היא מנגבת לי את הדמעות.
"תבטיחי לי שלא תעזבי אותי" אמרתי, למרות שבתוך תוכי, לא הייתי בטוח אם אני לא רוצה לעזוב אותה.
"אני מבטיחה" היא אמרה וחייכה חיוך מתוק ובתגובה גם אני חייכתי חיוך קטן.