אני מי שאני פרק 9

נקודת מבט אמילי
"אני כל כך מצטערת, אני הייתי פחדנית וטיפשה לא הייתי צריכה לעשות את זה, סליחה" אמרתי את כל מה שהיה לי על הלב. זו הייתה ההתנצלות הכי כנה שאמרתי אי פעם.‎ “אולי תתני לי לדבר? אחרי הכל אני זאת שבאה אלייך" קת'רין הגבירה את קולה כדי לגרום לי להפסיק לדבר " אני מצטערת שלא הקשבתי לך, זה היה סתם בזבוז זמן, כל הזמן הזה שהייתי כל כך קרובה אלייך ולא דיברנו, הכאיב לי" היא הוסיפה וקולה נרגע יותר ויותר ככל שהמשיכה לדבר.
" את לא צריכה להתנצל , אם כבר זאת אני , אני אשמה אני כל כך התגעגעתי אלייך , וכל יום חשבתי אם כדאי לצלצל אלייך או לענות לך אבל פחדתי, פחדתי שלא תעני לי … ואת לא מבינה כמה אני כל כך שמחה שאת סולחת לי , כי אין חברות טובות כמוך בעולם " התנצלתי בפניה והודתי לה על שהיא סלחה לי וחיבקתי אותה חיבוק דוב "אני … לא …. מצליחה לנשום.. את חונקת… אותי " אמרה קתרין מנשימה לנשימה והתנתקתי ממנה מיד.
"בא לי גלידה" ג'ניפר ספק אמרה ספק יללה בזמן שהתפרצה לחדרי, ג'ניפר תמיד הרגישה אצלי כמו בבית, הייתה באה אלי כשרצתה, נכנסת לחדר שלי, לשירותים, הכל.
"רוצה גלידה?” שאלתי את קת'רין והיא הנהנה.
"למי את מדברת? יש לך חברים דמיוניים? איזה מוזרה את!” היא אמרה ואפילו לא הסתכלה עלי שלא לדבר על קת'רין.
"לא… קת'רין כאן" אמרתי וג'ניפר הרימה את ראשה במהירות וסרקה את החדר, כמעט מיד היא מצאה את קת'רין וקפצה עליה בחיבוק גדול.
"יואו התגעגעתי אלייך! אני איבדתי את הטלפון שלי בדיוק כשעברנו, את לא מבינה איזה סיוט! לא היה לי את הטלפון שלך ואמילי לא הסכימה לגלות לי אותו" ג'ניפר אמרה וכהרגלה האשימה אותי, כי היא לא רצתה לשאת את נטל האחריות, למרות שבאמת לא הסכמתי לתת לה את הטלפון שלה, לא רציתי להיזכר בה, רציתי להשאיר את העבר מאחוריי.
"זה בסדר, העיקר שאני פה ואתן פה, והחבורה שלנו חוזרת לעצמה. טוב אז יצאנו?” היא שאלה אותנו והנהנו.
"רגע אני אקח כסף" אמרתי ורצתי להביא את הארנק שלי.
"יואו אתן זוכרות את אמבר?” קת'רין שאלה אותנו בזמן שהלכנו ברחוב, לכיוון הגלידרייה.
"כןן, יואו. רגע… איך נזכרת בה?” שאלתי אותה בהתרגשות.
"הממ.. היא שם" קת'רין אמרה ואני וג'ניפר הסתכלנו לכיוון שאליו קת'רין הסתכלה, היא אכן הייתה שם.
היא לבשה את המדים של הגלידרייה "הסוכרייה',' הגלידרייה הקבועה שלנו.
"הנה השולחן שלכן" אמבר אמרה לנו, אמבר הגיעה לפנינו לגלידרייה, בערך כחמש דקות, ג'ניפר הייתה צריכה ללכת לשירותים אז עצרנו באיזו מסעדה בדרך.