בדרך אל החופש – פרק 26

-נקודת מבט כללית-

אשלי ניצלה את השעות ללא הארי בשביל לסדר את מחשבותיה. היום הזה איתו בלבל אותה, נתן לה הצצה למה שהיה יכול להיות ביניהם עוד מההתחלה, אם הוא לא היה מתעקש על להרחיק אותה ממנו. היא עדיין לא בדיוק הבינה למה הוא הרגיש את הצורך להרחיק אותה, והיא וויתרה, היא כנראה גם לא תבין. מה שהיא כן הבינה, זה שהוא מתאמץ. ממש מתאמץ להוכיח לה שהוא יכול להיות אחרת. היא יודעת שהוא יכול להיות אחרת, הוא פשוט הראה לה עד עכשיו את ההפך ממה שהוא באמת. למה? שוב, היא לא ידעה.
אשלי מצאה את עצמה פורקת את מחשבותיה עם קרוליין, שהקשיבה בתשומת לב לכל פרט ופרט מהיום שעבר על אשלי. היא צחקה, נבהלה, ונרגעה יחד עם אשלי, שחוותה שוב את כל היום הזה; ההחלקה על הקרח, המסעדה המוזרה, השוד שהתברר להיות רק סצנה מתוך סרט.. זה בהחלט לא היה צפוי…
"את זורחת." קרוליין אמרה כשהיא שמה לב שאשלי נסחפה אל מחשבותיה, חיוך מרוח על פניה.
"הוא ניסה לעשות מהלך?" קרוליין שאלה, גורמת לאשלי להיקרע ממחשבותיה על הארי. היא הסתכלה על חברתה בהבעה מבולבלת.
"מהלך?" אשלי שאלה בתמיהה, לא לגמרי מבינה למה קרוליין מתכוונת.
"מהלך, אש'." קרוליין גלגלה את עינייה לחברתה התמימה. "הוא ניסה לנשק אותך?"
"אה.."אשלי קפאה לרגע במקומה, גופה מתקשח לנוכח ההבנה שהכתה בה. "לא.." היא מלמלה לעצמה, מאוכזבת משום מה. עד עכשיו היא בכלל לא חשבה על זה, אבל עכשיו שקרוליין הזכירה את זה.. למה באמת הוא לא ניסה לנשק אותה? הרי בכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה מתגרה בה, מנסה לנשק אותה בכוח.. אז למה לא היום? 'כי הוא מנסה להשתנות בשבילך!' התת מודע שלה צרח עליה, מתוסכל מעצם העובדה היא לא הבינה את זה לבד.
"מעניין…" קרוליין מלמלה בתשובה להבעה הקפואה של אשלי.
"את חושבת שהוא לא רוצה אותי? שהוא בילה איתי את היום אבל הבין שאני זה לא מה שהוא רוצה?" חוסר ביטחון שטף פתאום את אשלי, גורם לה להיות חרדה פתאום. מה אם הארי לא רוצה אותה אחרי שהוא היה איתה כל היום? המחשבה הזו גרמה לליבה להחסיר פעימה.
"אש'.. הוא יהיה מטומטם אם הוא לא ירצה אותך." קרוליין חייכה אל חברתה, גורמת לאשלי לחייך אליה חיוך קלוש בחזרה. "טוב, די לחשוב עליו, תנוחי. עוד שעה אנחנו קמות לעבוד. אני הולכת לנמנם." קרוליין חיבקה את אשלי ונתנה לה נשיקה קולנית על הלחי. שנייה אחרי זה היא הייתה כבר מחוץ לחדר של אשלי, מותירה אותה עם מחשבותיה.

**

דפיקות חזקות נשמעו על דלת חדרו של הארי בזמן שביצע את השיחה היומית שלו, השיחה אותה הוא מבצע פעמיים ביום במשך החודש וחצי האחרונים, לאותו בן אדם. הוא התיישר על המיטה, קם משכיבה ומתיישב, ידו מצמידה את הטלפון אל האוזן שלו.
"כן, אדוני. בהחלט… לא, הכל בסדר. כן." הארי המשיך לדבר אל הקול בצד השני של הטלפון בזמן שהוא לבש את מכנסיו. הדפיקות בדלת רק הלכו וגברו. ".. היום בערב. לא, לא, היום לא. בטוח, אדוני. אני לא ישקר לך, אתה יודע." הארי לבש את חולצתו ועשה את דרכו אל הדלת, הדפיקות נהיות חזקות יותר ויותר. "ברור, אין שום בעיה…" הארי פתח את הדלת, רואה מולו את קרוליין העצבנית. היא פתחה את פיה לומר משהו, אך הארי הרים את אצבעו אל פיו, מסמן לה לשתוק. הוא לא רוצה סצנות כשהוא בטלפון איתו. קרוליין קפאה במקומה, מבינה עם מי הארי מדבר, והיא הסתפקה במבט עצבני וחטוף לכיוונו, ואז נכנסה אל החדר. "בטח, אין שום בעיה. אני ידבר איתך מאוחר יותר, בשעה הרגילה. כן, ברור.. אהא.. אין בעיה. בסדר.. ביי." הארי ניתק את השיחה והסתכל על קרוליין.
"מה יש לך?" הוא שאל אותה כשראה שהיא מביטה בו במבט מטורף, כאילו היא הולכת להתנפל עליו כל שנייה.
"מה יש לי? מה יש לך! איך אתה מעיז!" קרוליין צעקה על הארי ההמום, שלא הבין מה הוא כבר עשה עכשיו.
"איך אני מעיז מה!?" הוא ענה בתסכול.
"לגרום לה להתאהב בך!" קרוליין פלטה את המילים הללו בעצבים, מותירה את הארי קפוא במקומו. המילים שלה חלחלו אל תודעתו, גורמים לליבו לפעום בקצב מהיר יותר. אשלי מתאהבת בו!?
"היא מה?!" הארי פלט בחיפזון, לא מאמין למה שהוא שמע. "היא.. היא מתאהבת בי?" הוא לא יכל לעצור את עצמו מלחייך חיוך רחב ומרוצה. היא מתאהבת בו, כמו שהוא התאהב בה.
היום הזה שהם בילו ביחד היה היום הטוב ביותר בחייו של הארי. הוא לימדת אותה להחליק על הקרח, אחז בידה והוביל אותה, גרם לה לבטוח בו…
"מה אתה מחייך דביל!?" קרוליין הוציאה אותו ממחשבותיו. "אמרתי לך לתקן את העניינים ביניכם, לא אמרתי לך לגרום לה להתאהב בך!"
"מה הבעיה שלך!?" הארי מצא את עצמו צועק עליה בחזרה. "אני אוהב אותה קרוליין! זה לא שאני סתם משחק בה!"
"אבל אתה כן משחק בה! מה היא תגיד שהיא תגלה על השיחות שלך?! אני לא מתכוונת לתת לך לפגוע בה ככה!!" הארי השתתק. הוא ידע שבעניין הזה, קרוליין צודקת. היא תיפגע. זאת הסיבה שהוא לא רצה להתקרב אליה מההתחלה, זו הסיבה שהוא הרחיק את עצמו ממנה. אבל.. זה כבר היה יותר מידי בשבילו, הוא לא יכל להמשיך להיות קרוב אבל רחוק כל כך מאשלי.
"היא תבין.." הארי מלמל, מנסה לשכנע את עצמו שהיא באמת תבין. "היא תדע שזה לטובתה. היא תבין שאני אוהב אותה.."
"כל מה שהיא תבין זה שבגדת באמון שלה, כי לא סיפרת לה על ההעסקה הזו שלנו." קרוליין גם הורידה את הטון של קולה, היא כבר לא צועקת.
"אני לא יכול להתרחק ממנה יותר קרוליין. ואני גם לא רוצה." הארי התיישב על המיטה, משפיל את ראשו, ידיו שלובות על ברכיו.
"אני מבינה הארי, באמת.." קרוליין התיישבה לידו. "אבל.. שתינו יודעים איך זה ייגמר בסוף."
"לא בהכרח.. היא לא חייבת לגלות.." שמץ של תקווה עלה בקולו של הארי. אולי היא באמת לא תגלה..
"ואם היא כן? זה ישבור אותה.."
"אז אנחנו נוודא שהיא לא תגלה." הארי אמר בתקיפות וקם ממקומו, עושה את דרכו אל דלת החדר. "הכל יהיה בסדר. אני אוהב אותה קרול, ואני לא יפגע בה בחיים בכוונה." הארי פתח את הדלת והחווה לקרוליין עם ידו. "בואי, צריך להתחיל להתכונן להופעה."
קרוליין נאנחה על המיטה וקמה ממקומה, מתקרבת להארי ועומדת מולו בכניסה לחדר.
"אתה הולך על חבל דק, סטיילס. תיזהר לא ליפול, ולהפיל אותה יחד איתך." היא אמרה ויצאה מהחדר.

**

-לאחר ההופעה, 23:00 בלילה-
-נקודת המבט של אשלי-

'היה לי את היום הכי טוב בחיי. הוא היה כל כך מקסים, וחמוד.. הוא לקח אותי להחלקה על הקרח. תמיד רציתי לעשות את זה, אבל אבא תמיד פחד שאני אפול ואשבור משהו, אז הוא פשוט אסר עלי. כל כך הופתעתי שהגענו לשם.. בהתחלה פחדתי, לא יכולתי לעזוב את המעקה. אבל איכשהו, הוא כישף אותי בעיניים שלו, גרם לי להתרחק מהמעקה בלי ששמתי לב לזה אפילו. טבעתי בעיניים הירוקות שלו, הרגשתי כאילו אני מסתכלת אל הנשמה שלו.. כן, אני יודעת שזה דפוק וקיטשי ורומנטי ללא תקנה, אבל.. הוא שבה אותי פשוט. מהרגע הראשון, אז במועדון, הייתי שלו. מהרגע שהוא היה הנשיקה הראשונה שלי, ידעתי שהוא זה מה שאני רוצה.
ואז היה את המסעדה.. הוא לקח אותי להשתתף בסצנה מסרט, בלי שידעתי על זה אפילו. המקום העביר בי צמרמורת מהרגע בו נכנסנו, אבל כל עוד הייתי עם הארי לא היה איכפת לי. ושראיתי אותו זרוק על הרצפה.. כל כך נבהלתי.. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. דאגתי לו כל כך.. זה הרגע בו הבנתי את זה- הבנתי שאיכפת לי ממנו יותר ממה שחשבתי.. הבנתי שאני מרגישה אליו דברים חזקים.. פאק, לא היה איכפת לי מעצמי, כל מה שעניין אותי היה לדעת שהוא בסדר. אם זו לא אהבה, אז מה זו אהבה בכלל?
אני לא יודעת איך הוא מרגיש, אבל מה שאני כן יודעת, זה שהיום הזה הפך את כל מה שחשבתי עליו משלילי לחיובי.. הבנתי הי-'
הדפיקות בדלת הוציאו אותי מהריכוז. סגרתי את היומן ודחפתי אותו מתחת לכרית שלי.
"כן?.." קראתי בקול בזמן שהתיישבתי בישיבה מזרחית על המיטה, פניי לכיוון הדלת, שנפתחה.
הארי עמד בכניסה, ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך למראה שלו. הוא לבש ג'ינס שחור וחולצת וי כחולה צמודה שהדגישה את שרירי החזה שלו. בידו היו שני קפוצ'ונים גדולים וחמים למראה. למה הוא צריך אותם? זה קיץ, חם בחוץ.
"היי." הארי אמר ונכנס לחדר, סוגר אחריו את הדלת.
"היי גם לך." חייכתי והוא התקדם אלי, רכן לידי ונתן לי נשיקה קטנה בלחי. צמרמורת עברה בעורפי, וניסיתי להעלים את העובדה שנשימתי נעצרה ברגע בו שפתיו הברישו את הלחי שלי.
"מה את עושה?" הארי שאל והניח את שני הקפוצ'ונים על המיטה והתיישב לידי, פניו מופנות אלי בזמן שהסתובבתי במקומי לכיוונו.
"סתם.." מלמלתי בחיוך, משפילה את מבטי לרגליי. אני לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים, במיוחד לא שהוא כל כך קרוב אלי.
"הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה פתאום, מניח את קצות אצבעותיו מתחת לסנטר שלי וגרם לי להביט בעיניו. אוי.. העיניים האלו..
"כ-כן.. הכל מעולה." חייכתי במבוכה.
"יופי." הוא חייך אלי. "בואי, אנחנו הולכים." הוא קם והושיט את ידו אלי. רגע, מה!?
"לאן?" שאלתי מופתעת, אבל עדיין, משום מה, הנחתי את ידי בכף ידו, וקמתי ממקומי.
"הפתעה." הוא אמר וחייך אלי, מרים בידו הפנויה את שני הקפוצ'ונים.
"עוד הפתעה? ההפתעה האחרונה שלך כמעט גרמה לי להתקף לב.." הארי הסתכל עלי בחיוך מאוזן לאוזן, וזה היה ברור שהוא עוצר את עצמו מלהתפקע מצחוק.
"אל תדאגי, ההפתעה הזו תהיה רגועה יותר."
"אתה אומר לי אל תדאגי, וזה גורם לי לדאוג יותר, רק שתדע.."
"את משהו את.." הוא חייך אלי ולחץ על הכפתור לזימון המעלית.
"למה אתה צריך קפוצ'ונים?" שאלתי אותו. זה הטריד אותי עוד מאז שהוא נכנס אל החדר איתם.
"את תראי.." המעלית נפתחה ונכנסנו אליה.
"נו, הארי.. תן לי לפחות רמז…" התחננתי, לובשת על פניי חיוך מתוק, עושה לו את ה'פאפי פייס' שלי, שאף אחד לא מצליח לעמוד בפניהם.
"זה לא יעזור לך המבט הזה.." שיט. הוא עמיד בפני זה.
"קרצייה." מלמלתי ושילבתי את ידיי על החזה בעצבים. טוב נו, לא באמת בעצבים, אבל זה מה שרציתי שהוא יחשוב.
"קרצייה שאת אוהבת." הוא אמר בלי להסתכל עלי אפילו, אבל יכולתי לראות את החיוך בזווית הפה שלו.
"מי אמר שאני אוהבת?"
"את לא צריכה להגיד. אני יודע.." הוא אמר בביטחון. יש משהו שהוא יודע ואני לא?
המעלית נפתחה בחניון התת קרקעי של המלון, ועשינו את דרכנו לאוטו השכור של הארי.
"בבקשה תגיד לי שזה לא עוד סצנה מסרט?" מלמלתי בזמן שהוא פתח לי את הדלת לרכב ונכנסתי פנימה. הוא עקף את המכונית ונכנס לתא הנהג.
"האמת, זה סוג של סצנה מסרט. אבל מסרט טוב." הוא חייך אלי והתניע את האוטו.
"אוי ואבוי לי.." מלמלתי.
"אל תדאגי. זה לא משהו כמו היום. זה משהו טוב.." הוא עשה רוורס עם האוטו כדי לצאת ממקום החנייה שהרכב תפס.
"מזה בדיוק אני מפחדת.." אמרתי בציניות, לא מצליחה להסתיר את השעשוע שבקולי.
"אל תדאגי אש'.. את תאהבי את זה. אני בטוח." הארי אמר ויצאנו מהחניון התת קרקעי, נוסעים ברחובות של פריז.
לאן הוא לוקח אותי?!