בדרך אל החופש – פרק 27

טוב, אז אחרי המתנה ארוכה, מה שחיכתן לו כל כך הרבה זמן קורה.. תהנו :))
______________________________________________

-נקודת המבט של אשלי-

"סרט אהוב?"
"טיטאניק." הסתכלתי על הארי בתדהמה. הסרט האהוב עליו הוא טיטאניק? ברצינות? זה אמור להיות הסרט האהוב על בנות רומנטיקניות חסרות תקנה. אני חושבת שהוא הגבר היחידי ששמעתי שאוהב את הסרט הזה.
"מה את כל כך מופתעת?" הוא שאל עם חיוך על פניו.
"סתם.." מלמלתי וניסיתי להבליע את החיוך שהתגנב אל פניי. הארי רגיש.. מי ידע?!
"טוב. תורי. מאכל אהוב?"
"מממ.. לזניה." עניתי.
"אז מחר בערב אני לוקח אותך לאכול לזניה!" הארי אמר בהחלטיות והסתכל עלי בחיוך.
"עיניים לכביש, סטיילס." הוא גיכח והפנה את מבטו אל הכביש. אנחנו נוסעים כבר עשרים דקות, והספקנו אפילו לצאת מפריז, אל הכביש המהיר שמוביל ל.. אין לי מושג לאן, למען האמת. כדי להעביר את הנסיעה, ובמיוחד את הסקרנות שלי, החלטנו לשאול אחד את השני שאלות.
"שתייה אהובה?" שאלתי.
"מיץ תפוחים." הוא ענה ישירות בלי לחשוב. תפוחים!?
"מה?" הארי גיכח כשהוא הפנה את מבטו אלי, רואה את פניי הנגעלות.
"מיץ תפוחים? איו.. זה מתוק מידי." זה באמת מתוק מידי.
"לא זה לא." הוא הפנה את מבטו אל הכביש החשוך. "באולינג או סנוקר?"
"מממ.. שניהם, אני חושבת." עניתי לאחר כמה שניות של מחשבה.
"גם אני אוהב את שניהם.." הארי חייך, מבטו עדיין על הכביש.
"אקשן או אימה?" שאלתי.
"תלוי בסיטואציה.." הוא ענה מיד.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת.
"תלוי עם מי אני הולך לראות את הסרט." הוא אמר עם חיוך זחוח על שפתיו. "עם חברים, בטוח אקשן. עם בנות.. אימה." הנדתי בראשי לא מאמינה למה שאני שומעת, חיוך על פני גם כן.
"לא יאומן.." מלמלתי בפליאה. "למה? כי שהבנות מפחדות מהסרט אתה מקבל את ההזדמנות שלך לחבק ולמשש אותן?" הבטתי בו משועשעת מהתשובה שלו.
"בינגו." הוא חייך אלי, חושף למולי את הגומות המושלמות שלו.
"עיניים לכביש!" אמרתי ברצינות והוא ציית בלי להתנגד. "מזל שאני לא מפחדת מסרטי אימה." מלמלתי כבדרך אגב.
"את לא?" יכולתי לשמוע את הפליאה בטון הקול שלו.
"לא. מצטערת לאכזב אותך, סטיילס. אני לא כמו כל הבנות.."
"אני שמח שאת לא." הוא חייך והביט בי שוב, הפעם החיוך הסתיר משהו אחר מאחוריו, ולא רק שעשוע והתגרות.
"נשיקה ראשונה?" שאלתי אותו. אני לא יודעת למה חשבתי על זה פתאום, אבל זה עניין אותי.
"מממ.. גיל 13. היא הייתה גדולה ממני בשנתיים." הארי חייך, כנראה מתגאה בעובדה שבתור ילד בן 13 הוא הצליח לנשק מישהי בת 15. "ושלך?" הוא שאל. פאק. לא חשבתי על זה שהוא יכול לשאול אותי את זה בחזרה! מה לעזאזל אני אמורה להגיד לו? שהוא היה הנשיקה הראשונה שלי בגיל 20?? אין מצב! אבל אני לא רוצה לשקר..
"מתי אנחנו מגיעים?" ניסיתי להסיח את דעתו מהשאלה.
"כמה דקות." הוא ענה. "אז.. מתי הייתה הנשיקה הראשונה של הבת של הנשיא?" למרות שהוא לא הסתכל עלי, יכולתי לראות את החיוך המתנשא על פניו גם מבעד לחושך שהיה באוטו.
"נשיקה רגילה?" שאלתי, מנסה למתוח את הרגע כמה שיותר.
"צרפתית." אוי לי.. הוא הולך ישר ולעניין.. איך אני אמורה להגיד לו שאני אף פעם לא התנשקתי עם מישהו נשיקה צרפתית, בלי למות מבושה?! פתחתי את הפה, וסגרתי אותו. ושוב פתחתי אותו, ושוב סגרתי. אני לא יודעת מה לענות!
"זה היה כל כך ממזמן שאת לא זוכרת אפילו? זה אמור להיות אחד מהרגעים האלה שבנות אף פעם לא שוכחות, לא?" הוא שאל ברצינות. כן, הארי, זה אחד הרגעים שבנות לא שוכחות.. אבל מה לעשות שאני אף פעם לא הצתרפתתי עם אף אחד?! הנשיקה היחידה שהייתה לי היא עם הארי, ואני בהחלט לא ישכח אותה אף פעם..
"לא.. זה לא זה.." מלמלתי בשקט, מוכנה להגיד את הדבר הכי מביך שיצא מפי, ועוד לפניו. "אני-" והטלפון שלי צלצל, קוטע אותי. בחיים לא שמחתי לקבל שיחה בחיי, כמו השיחה הזו, ברגע הזה.
"הלו?" עניתי ישר, עוצמת את עיניי בהקלה. זו הייתה קרוליין, מתחקרת אותי איפה אני נמצאת בשעה מאוחרת כזו. "יצאתי עם הארי.." אמרתי לה ברוגע, מגניבה מבט לכיוונו של הארי, שהיה מרוכז בכביש. "אני בסדר, קרול, אל תדאגי לי." הרגעתי את דיבורה השוטף שהטיף לי על זה שאני לא אמורה לצאת איתו. ממתי היא מתנגדת לזה אני אצא עם מישהו? להיפך, היא תמיד הייתה דוחפת אותי לכיוונו. "אנחנו לא נחזור מאוחר, אמא, אל תדאגי!" אמרתי בטון משועשע, שמה לב לחיוך על פניו של הארי. "אני אדבר איתך יותר מאוחר קרול.." אמרתי לה כששמתי לב שהארי ירד מהכביש המהיר, ונכנס לתוך שביל אפר בין ההרים. "ביי.." מלמלתי וניתקתי את הטלפון, לא מחכה לשמוע את התשובה שלה. למה לעזאזל ירדנו מהכביש המהיר? ולמה פה, באמצע שום מקום?!
"אממ.. הארי? למה עצרנו פה?" שאלתי בדאגה. המשכנו לנסוע עוד כמה מטרים, והגענו שטח עצום של חולות, שטח חשוך, שאף אור לא ניראה בסביבה, חוץ מהאורות של המכונית. כל מה שהצלחתי לראות היה את השטח עליו הפנסים של הרכב האירו, מעבר לזה, הכל חשוך.
"אתה לא הולך לאנוס אותי ולזרוק את הגופה שלי בחולות, נכון?" אני לא יודעת אם זה יצא בצחוק כמו שקיוויתי שיצא, כי למען האמת, צמרמורות החלו לתקוף את עורפי. חשוך פה מידי. ואין פה שום נפש חיה חוץ ממני ומהארי.
"לא, אשלי." הארי גלגל את עיניו. "יחסית למישהי שלא מפחדת מסרטי אימה, את נשמעת די מבוהלת עכשיו.." הארי חייך אלי, מכבה את המנוע של הרכב.
"זה בגלל שאני יודעת איך זה נגמר בסרטים.." מלמלתי והבטתי בו בזמן שהוא יצא מהרכב וטרק את הדלת, הקיף את הרכב ממולי, ופתח לי את הדלת, מושיט את ידו אלי.
"בואי." הוא אמר, ותפסתי את ידו, יוצאת מהרכב. לקחתי נשימה עמוקה לריאות ברגע שיצאתי מהחום העוטף של הרכב. פאק, קר פה! עכשיו אני מבינה למה הוא הביא קפוצ'ונים. עטפתי את ידיי סביב עצמי, מחבקת אותי חזק, מנסה להרגיע את רעד הקור שעבר בי פתאום.
"קר לך?" הארי שאל מודאג.
"לא, אני סתם רועדת להנאתי.." גלגלתי את עיניי. נו באמת, יש לך שאלה יותר מפגרת מזאת סטיילס? הארי לא ענה, הוא רק גיכח ופתח את תא המטען של הרכב, מוציא משם את אחד הקפוצ'ונים, נותן לי אותו ולבשתי אותו במהרה, מתרגלת לחום של הבד שעטף אותי.
"יותר טוב?" הוא שאל אותי בזמן שלבש את הקפוצ'ון השני. הנהנתי אליו בחיוך.
התקרבתי אל תא המטען, וראיתי את כל מה שהיה בפנים: מזרון עבה שיכול להכיל שלושה אנשים בשכיבה, צידנית, מנורת ניאון על סוללות ומקל זוהר בצבע ירוק. בשביל מה כל זה?
"קחי, תחזיקי את זה." הארי הושיט לי את מנורת הניאון לאחר שהדליק אותה, ואחזתי בה, מאירה את תא המטען בזמן שהוא הוציא משם את הדברים. הלכתי אחריו בזמן שהוא התקדם לכיוון החלק הקדמי של האוטו, אל המקום בו האורות של הרכב האירו. הוא פרס את המזרון, פרס שמיכה שהייתה מגולגלת בתוך המזרון, פתח את הצידנית והוציא משם גזייה וסיר קטן, יחד עם כוסות חד פעמיים סוכר, ותה. הוא שפך מים מינרליים מתוך הבקבוק שהיה בצידנית אל הסיר, והניח את הסיר על הגזייה. הוא הוציא מצית מהכיס שלו, קירב אותו אל הגזייה, סובב את הכפתור, כנראה משחרר קצת גז, ושנייה אחרי זה האש נדלקה, והתחילה לחמם את המים. בחיים לא הייתי חושבת על הארי כאיש של שטח.
"אנחנו עושים קאמפינג?" שאלתי אותו עם חיוך על שפתיי. בחיים לא הייתי במחנאות לפני זה. להיות בשטח, עם גזייה ושמיכות.. הסתכלתי סביב, הכל חשוך חוץ מהאור שאנחנו עושים.
"לא בדיוק קאמפינג. אנחנו לא נישאר לישון.. אלא אם כן את רוצה." הוא חייך אלי את חיוך המיליון דולר שלו. "תקחי את המקל הזוהר ושימי אותו על החול כמה מטרים מהמזרן."
"בשביל מה זה?" שאלתי בזמן שעשיתי מה שהוא אמר.
"להרחיק את השועלים." הוא אמר ברוגע.
"שועלים?!" זה יצא קצת יותר בקול ממה שהתכוונתי. "יש פה שועלים?!" זרקתי את המקל על החול ומיהרתי בחזרה לצידו של הארי, שמצידו רק צחק על התגובה שלי.
"אל תדאגי, הם לא יתקרבו אלינו, לא עם המקל הזוהר." הארי הרגיע אותי, ומשום מה, באמת נרגעתי. הפחד עבר כאילו לא היה מעולם.
הארי קם ממקומו, ניגש אל הרכב וכיבה את האורות. פאק, יותר חשוך פה ממה שחשבתי. רק האור הקטן מהאש ומהמנורה מאיר את המקום, באור קטן ועמום. הארי התקרב אלי, אך לא יכולתי לראות את פניו בגלל החושך. הוא אחז בידי, גורם לי לקפוא במקומי, לא בטוח אם בגלל המגע בינינו, או בגלל חוסר האור במקום.
"בואי." הוא אמר והוביל אותי אל המזרון. הוא התיישב עליו, והתיישבתי לידו. האור היה ממש עמום.
"אז מה עכשיו?" שאלתי בסקרנות. אף פעם לא הייתי במצב כזה.. להיות לבד עם מישהו.. באמצע שום מקום.. במיוחד שהמישהו הזה הוא הארי סטיילס.
"עכשיו.. אנחנו שוכבים." הוא אמר וחייך. מה!?
"סליחה?!" פלטתי לא מאמינה. "אתה לא מתבייש?!" בשביל זה הוא הביא אותי לפה? "אתה-"
"לא, לא, לא. לא הבנת אותי.." הוא קטע אותי. "התכוונתי.. שוכבים על המזרון.. אחד ליד השני.. שום דבר אחר.." הוא הרגיע אותי. אה.. אופס. אני מרגישה ממש מטומטמת עכשיו.
הארי נשכב לידי, והחווה בידו על המקום לידו, ושכבתי לידו, הכתף שלי מתחככת קלות בכתף שלו, עיניי לא עוזבות את מבטו אפילו לא לשנייה.
"תסתכלי למעלה." הארי אמר פתאום, וניתקתי את מבטי משלו, והסתכלתי מעלה, אל השמיים.
נשמתי נעתקה. מולי, במרחק של מיליוני קילומטרים מעליי, נפרסו להם שמיים שחורים, מלאים בכוכבים, מנצנצים, גדולים וקטנים, מיליונים מהם, בכל מקום בשמיים. זה מראה עוצר נשימה. פי נפער מעט בפליאה. ואוו. הבטתי בהארי בתדהמה, שהביט בי עם חיוך מאוזן לאוזן.
"מדהים, נכון?" הוא שאל אותי והנדתי בראשי, לא מוצאת בתוכי מילים. אני פשוט חסרת מילים. הסתכלתי שוב אל השמיים, נשאבת אל האינסוף שפרוס מעליי. ואז ראיתי את זה, שביל זוהר שהתחיל מאיפשהו באמצע השמיים ונמתח לאורך כמה מטרים- כוכב נופל.
"יואוו תיראה!!" פלטתי בהתלהבות, מצביעה בידי על השביל שנותר מהכוכב הנופל, שכבר נעלם. הבטתי בהארי עם חיוך רחב, והרגשתי לרגע כמו ילדה קטנה שמתלהבת מהברבי הראשונה שהיא קיבלה.
"יש הלילה מטר כוכבים נופלים. אי אפשר לראות את זה בעיר, בגלל כל האורות. צריך מקום ממש חשוך בשביל לראות את זה." הוא הסביר, מסתכל גם הוא על השמיים, ומצאתי את עצמי מהופנטת למראה שלו, שכוב על גבו לידי, ידיו משולבות על החזה שלו, עיניו נוצצות בזמן שהסתכל על הכוכבים. "הינה עוד אחד!" הוא הצביע פתאום, אבל עד שהרמתי את ראשי הספקתי לראות רק את השובל שנשאר אחרי הכוכב הנופל.
"ואוו.. הארי.. זה.." לא מצאתי בתוכי את המילים להודות לו. זה כל כך יפה.. כל כך.. רומנטי..
"המים רותחים." הוא אמר פתאום, וקם. "רוצה תה?" הוא שאל בזמן שהתיישב ליד הגזייה, מכבה את האש ככה שרק האור של המנורה נשאר.
"כן, אני אשמח."
ישבנו על המזרון, אחד מול השני, מדברים על הכל ועל כלום, צוחקים מידי פעם, מדברים ברצינות מידי פעם, שותים את התה החם שהארי הכין לנו. זה היה כיף, לשבת ככה איתו ופשוט לדבר. לא לעקוץ, לא להתגרות, לא לדבר בארס וברעל.. פשוט לדבר. להכיר אחת את השני. הוא באמת שונה.. הוא ביקש 24 שעות להראות לי שהוא יכול להיות אחרת.. והוא באמת הראה לי.. אם זה היה מגדל אייפל שהוא הראה לי אתמול, ההחלקה על הקרח היום בבוקר, המסעדה בצהריים, ועכשיו זה.. סיום מושלם ליום מושלם..
סיימנו את התה ונשכבנו שוב, מביטים בכוכבים, מתלהבים כל פעם שאנחנו רואים כוכב נופל.
"את רועדת." הארי אמר פתאום, ורק אז שמתי לב שבאמת קר לי. "בואי." הוא הרים את ידו אלי וקירב אותי אליו. הנחתי את ראשי על החזה שלו, וידו נכרכה סביב מותניי, ידי כרוכה סביב הבטן שלו. יכולתי להריח את הבושם שלו, הבושם המשכר שלו, הוא מריח כל כך טוב…
הרגשתי את היד שלו מלטפת את המותן שלי, הלוך וחזור לאורך המותן, מנסה לחמם אותי בעזרת ידו הגדולה. זה הרגיש נעים, זה הרגיש נכון, זה הרגיש טוב…
"אשלי?" הוא אמר פתאום, מוציא אותי מהטראנס הנעים הזה שנכנסתי אליו.
"מממ?" המהמתי בשקט, סופגת אלי את המגע שלו, את הריח שלו.
"היה לי כיף היום, איתך." הוא אמר בשקט.
"גם לי. מאוד. תודה." מלמלתי במבוכה. הארי קם מעט מגבו, גורם לראשי לרדת אל הזרוע שלו בזמן שהוא נשען על המרפק שלו. הוא היה מעט מעלי.
"תודה לך." הוא מלמל, ומהאור הקלוש של המנורה יכולתי לראות את מבטו נעוץ בי.
"ע-על מה?" גמגמתי. המבט שלו ערער אותי.
"שהזכרת לי מי אני באמת…" הוא אמר בלחש, גורם לליבי להאיץ את פעימותיו. איך יש לו את ההשפעה הזו עלי רק מלשמוע אותו!? הוא הרים את ידו הפנויה, זו שאני לא שוכבת עליה, וליטף את פניי בעזרת אצבעותיו החמות. איך האצבעות שלו חמות כל כך בקור הזה!? עצמתי את עיניי ברגע בו אצבעותיו נגעו בפניי, מתענגת על המגע החם כנגד הלחי הקרה שלי.
"אש'.." הארי מלמל, וכשפתחתי את עיניי הוא היה אפילו יותר קרוב אל פניי. אוי.. הלב.. בלעתי את רוקי בקולניות, מתעלמת מהזרמים שעברו בגופי רק מהקרבה הזו אליו, והוא אפילו לא עשה כלום. עדיין.
"אני באמת, באמת, מצטער על הכל." הוא מלמל, מקרב את פניו אל שלי באיטיות, מצמיד את המצח שלו אל שלי. עצמתי את עיניי, נשימותיי לא סדירות.
"זה בסדר.." מלמלתי, חסרת נשימה. הרגשתי את שפתיו קרובות לשלי, מרפרפות מעליהן, נוגעות לא נוגעות. וברגע הזה הבנתי. הבנתי שאני רוצה אותו. אני רוצה שהוא ינשק אותי. הוא הראשון שאי פעם רציתי וחיכיתי כל כך שינשק אותי, וזה מה שהוא עשה.
הרגשתי את שפתיו נלחצות אל שלי, באיטיות, בעדינות. היד שלי אוטומטית נשלחה אל עורפו, מלטפת את עורו החם. שפתיו הפרידו את שפתיי, שפתו התחתונה נכנסה בין שלי, והוא נישק אותי שוב, שפתיו המלאות והבשרניות לחוצות כנגד שלי, זזות בהתאמה לקצב שהוא קבע לנשיקה.
"השפתיים שלך מתוקות כל כך.." הוא מלמל כנגד שפתיי, ונשך מעט את שפתי התחתונה, גורם לאנחה חלושה לברוח מפי. מה קורה לי?! שפתיו מצאו שוב את שלי, אך הפעם לנשיקה חזקה יותר, מהירה יותר, מלאה ביותר.. תשוקה? אני חושבת.. כל מה שידעתי היה שכל מה שאני רוצה לעשות זה להמשיך ולנשק את השפתיים המדהימות האלה שלו… ידיי הסתבכה בין תלתליו, מושכת מעט ואז מצמידה אותו אל פניי, גורמת לנשיקה להיות אינטנסיבית יותר. מעשיי אלו זכו לגניחה חלושה לברוח מפיו של הארי, ולהפתעתי הרבה, זה שלח זרמים לאורך כל גופי, גורם לי לחייך אל הנשיקה. לפחות גם אני משפיעה עליו כמו שהוא משפיע עלי. ידיו עזבו את פניי ועשו את דרכן לאורך צידי גופי, מעלה ומטה, מלטפות אותי, כל זאת בזמן ששפתיו לא עוזבות אפילו לשנייה את שפתיי. הרגשתי את לשונו מלקקת את השפה התחתונה שלי, וקפאתי במקומי, מזיזה את ראשי אחורה. לא, אני לא יכולה להתנשק איתו צרפתית. אני לא יודעת איך… הארי הסתכל עלי, מחייך.
"את בהחלט מנשקת טוב יותר ממה שזכרתי.." הוא חייך אלי חיוך שובב וזחוח. כל מה שיכולתי לעשות זה לחייך אליו בחזרה במבוכה. הוא רכן אלי מעט, נותן לי נשיקה נוספת קצרה על שפתיי ונשכב על גבו שוב, מקרב אותי אליו לאותה תנוחה בה היינו לפני זה. חיבקתי אותו קרוב אלי, מתענגת על חום גופו כנגד שלי, קוברת את אפי בתוך השקע בין צווארו לראשו, מריחה את הריח שלו.
"הארי.." מלמלתי אל תוך הצוואר שלו.
"מממ?" הוא המהם, מלטף לי את הגב.
"מה אנחנו?" שאלתי. זה עדיין לא היה ברור לי. מה, אני והארי.. אנחנו ביחד עכשיו?
"אנחנו זוג." הוא אמר את שתי המילים האלו, וגרם לליבי להתהפך בקרבי.
אנחנו זוג.. זוג.. אני והארי.. הארי ואני.. אנחנו זוג.. אחרי חודש וחצי של רדיפות ומריבות.. אנחנו זוג.. וזו הפעם הראשונה בכל חיי, שחשתי באמת מאושרת.. שחשתי שאני במקום שבו אני צריכה להיות.. הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה מזה לאהוב מישהו. כי אני כבר לא יכולה להתעלם מזה, אני אוהבת אותו. אני התאהבתי בהארי סטיילס מהרגע הראשון שבו הוא נישק אותי אז במועדון.
ועכשיו אנחנו זוג.