בדרך אל החופש – פרק 29

-נקודת המבט של אשלי-

"הארי.." שמו יצא מפי כגניחה, שהפתיעה אפילו אותי. שפתיו החמות והלחות משאירות שובל של נשיקות במורד צווארי, ידיו טיילו לאורך גופי, מעבירות רטט נעים לאורך צידי גופי. התחושה הזו מוזרה.. אני והארי במיטה שלו.. הוא רק עם בוקסר, ואני רק עם תחתונים.. שדיי חשופים למולו.. איך לעזאזל הגענו לכאן? "הארי.." מחשבותיי נעלמו בהרף עין כשחשתי את ידיו נחות על השדיים שלי, מוחצות אותן מעט.
"אש'.." הארי לחש לי באוזן, גורם לזרמים לעבור בגופי. אני רוצה אותו. עכשיו. נישקתי אותו על שפתיו, לשוני נדחקת אל פיו בלי לבקש רשות אפילו, מה שזיכה אותי בגניחה חלושה שבקעה מתוך פיו, ידיו עזבו את שדיי ועשו את דרכן מטה לאורך הבטן שלי, למותניי, ולשולי התחתונים שלי, מחליק אותם למטה בתנועה איטית, איטית מידי… לאחר מכן, ידיו עזבו את גופי, ונחו על שולי הבוקסר שלו, מחליק גם אותן למטה. עיניי לא זזו לרגע מעיניו הירוקות.
"את בטוחה?" הוא שאל בקול נמוך, ששלח זרמים לאורך גופי. הנהנתי אליו, בולעת את רוקי.
"אשלי.." הוא הסתכל עלי, ממלמל את שמי שהתגלגל על לשונו בצורה חושנית מידי לטעמי..
הנהנתי שוב. כן, אני בטוחה. אני אוהבת אותו ואני בטוחה. אני מוכנה לאבד את הבתולים שלי.
"אשלי.." הוא מלמל שוב, עינינו נעולות אחד בשני.
"אני בטוחה.." מלמלתי בחזרה, מראה לו שאני באמת מוכנה לזה.
"אשלי.. קומי.." הוא מלמל.
"מה?!" פלטתי בתדהמה. לאן הוא רוצה שאני יקום? ידיו עזבו את מותניי ועברו לאחוז בכתפיי, והוא התחיל לנער אותי מעט. מה הוא עושה לעזאזל?!
"אשלי.. תתעוררי.. כבר 9.."

פקחתי את עיניי באיטיות, לא מודעת לעצמי, או לאיפה אני. מולי ראיתי את הארי, רוכן מעלי, ידיו מונחות על כתפיי וחיוך רחב מקשט את פניו.
"את ישנה ממש עמוק, את יודעת?" הוא חייך אלי ורכן קדימה, נותן לי נשיקה קצרה על שפתיי. סומק עז תקף את לחיי כשהבנתי על מה חלמתי. אני חלמתי הרגע שאני והארי שוכבים!? מה לעזאזל!?
"בוקר טוב.." מלמלתי בתשובה, עוצמת את עיניי. מה קורה לי?! בחיים לא.. לא חלמתי חלומות כאלו..
"הכל בסדר?" הארי שאל בדאגה, מלטף את פניי בעדינות. פקחתי את עיניי ומצאתי אותו מביט ישירות אל עיניי, גורם לי לטבוע בירוק האינסופי שבעיניו.
"הכל דבש.." חייכתי אליו והנחתי את ידי על גב כף היד שלו, כנגד פניי. אחזתי בידו וקירבתי אותה אל פי, נושקת לכף היד שלו. חיוכו רק התרחב.
"איך נכנסת לחדר?" שאלתי בזמן שהתיישבתי על המיטה. למזלי, החלטתי להשאיר את החזייה עלי כשהחלפתי לפיג'מה. החלטה נבונה, אשלי.
"המנקה פתחה לי.." הוא חייך אלי חיוך שובב.
"ככה היא פותחת לכל אחד את הדלת?" שאלתי בהבעה מופתעת, לא מסתירה אפילו את השעשוע שבשאלה שלי.
"היי.. אני לא כל אחד. אני חבר שלך.." הוא חייך והסיר את הפוני מעל עיניי.
"חבר שלי.." מלמלתי בחזרה. הוא באמת חבר שלי.. אני צריכה להתרגל לזה.. זה מוזר.. לפני יומיים היינו כמו אוייבים ועכשיו.. הוא מעיר אותי בבוקר, במיטה, עם נשיקה.. שינוי דרסטי הייתי אומרת..
"חבר שלך." הוא חזר אחרי ושפתיו נצמדו לשלי, מנשקות אותי בלהט. זה עוד דבר שאני צריכה להתרגל אליו, נשיקות כאלו.. סתם ככה.. כי אנחנו יכולים, כי אנחנו חברים..
הארי נשען קדימה, נתמך בידו השנייה, שלא תופסת את עורפי, גורם לי להישען מעט אחורה, גבי כנגד ראש המיטה מאחורי. שפתיו פישקו את שלי, והחזרתי לו נשיקה ברצון, מתענגת על המגע החם של שפתיו הלחות והתפוחות של שלי. שפתינו נעו בתיאום, כאילו נועדו לעשות זאת מאז ומעולם. כן, קיטשי, אני יודעת, אבל מותר לי, לא? החבר הראשון שלי. הנשיקה הראשונה שלי. האהבה הראשונה שלי..?
כשהרגשתי את לשונו מלקקת את שפתי התחתונה, לא נרתעתי כמו אתמול בלילה. צריך להתגבר על זה גם. הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי. אבל.. מה עושים!? הרצתי במוחי את כל הסרטים שראיתי, כל הקומדיות הרומנטיות בהן השחקנים התנשקו ובלעו אחד את השני במיומנות.. איך הם עשו את זה? פשוט להחליק את הלשון פנימה? זה הכל?
מחשבותיי התערפלו כשחשתי בלשונו של הארי מלקקת שוב את השפה התחתונה שלי. פתחתי את פי מעט, נותנת ללשונו לחדור פנימה, ושפתיי ננעלו סביב שפתיו ולשונו. זה מרגיש.. מוזר.. מוזר טוב.. הוא חזר על הפעולה הזו שוב, דוחף את לשונו יותר עמוק אל תוך פי. ושוב.. ושוב.. עד שהוא התנתק ממני.
"אממ.. אש'.." הוא מלמל, משעין את מצחו על שלי, עיניי עצומות. "אממ.. איפה.. איפה ה.. הלשון.. שלך?" הוא גמגם את השאלה הזו, וצמרמורת תקפה אותי. פאק. אני לא יודעת מה לעשות עם הלשון שלי, הארי! בחיים לא התנשקתי צרפתית..!
"אממ.. אני.." גמגמתי. אני הולכת להגיד לו. על החיים ועל המוות. "אני.. אף פעם לא.. לא התנשקתי צרפתית.." עצמתי את עיניי חזק, משפילה את מבטי. אני יודעת שהוא מופתע. אני יכולה להרגיש את המבט שלו עלי. אני לא מסוגלת להסתכל עליו. הוא השתעל מעט, שיעול מאולץ, שיעול מובך. ידעתי. למה שהוא ירצה מישהי חסרת ניסיון כמוני?
"ואוו.." הוא אמר לבסוף, בלחישה. כן, ואוו. לזה הוא בטח לא ציפה.
"אתה מוזמן לברוח.." מלמלתי במבוכה, ראשי עדיין מושפל.
"אש'.." הוא לחש, מרים את ידו אל סנטרי וגורם לי להסתכל עליו, עיניו מלאות בחמלה, בהבנה, בחום.. "למה שאני יברח?" הוא שאל, אבל לא חיכה לתשובה. "זה רק גורם לי לאהוב אותך יותר.." רגע, מה?! לאהוב אותי יותר!? הוא אוהב אותי?! הבטתי בו מופתעת, לא יודעת מה להגיד. אני חושבת שאני המומה.
"חוץ מזה.." הוא אמר פתאום, חיוך לא מוסבר על פניו. "אני יכול ללמד אותך.." הוא קרץ לי, מצב רוחו משתנה בשנייה.
"ללמד אותי?" שאלתי בבלבול. ללמד אותי מה?
"כן. ללמד אותך להתנשק צרפתית." הוא חייך אלי חיוך מרוצה. "מה שאומר.. שלי ולפה שלך יהיה מפגש מאוד, מאוד ארוך אחרי הראיון שלנו היום." ראיתי ניצוץ נדלק בעיניו. אוקיי, אולי לא כל מה שאומרים עליו נכון, אבל יש דבר אחד שכן נכון. הוא חרמן. אין ספק.
"מממ.. אתה צריך לקבוע פגישה עם הפה שלי. אני לא בטוחה שהוא פנוי אחרי הראיון שלכם.." התגריתי בו, מנסה להקל על תחושת המבוכה שמילאה אותי.
"סליחה? הפה שלך צריך להיות פנוי בשבילי תמיד." הוא אמר בביטחון, ובלי שום הודעה מוקדמת, הוא ריסק את שפתיו על שלי, מנשק אותי בלהט. הו כן, השפתיים שלי בהחלט פנויות בשבילו. תמיד.

**

-לאחר שבוע-

מאת: המתולתל המפגר
'בוקר אור, סאנשיין. קמת?'

חייכתי אל המסך. במשך השבוע האחרון אני מתעוררת כל בוקר להודעה ממנו. מה שמזכיר לי, אני צריכה לשנות את הכינוי שלו בפלאפון שלי. הקלדתי תשובה במהירות.

'לא. עדיין במיטה.. בוקר טוב, סטיילס.'

חייכתי לעצמי, יודעת שזה ידליק אותו. כן, הארי חרמן. ומטריד. אבל אני אוהבת לגרות אותו ככה, התגובות שלו תמיד מצחיקות אותי. השבוע האחרון היה השבוע הכי טוב בחיי. זה כאילו החופשה שלי התחילה רק עכשיו, חודש ושלושה שבועות אחרי שטסתי לעבוד איתם. מה שנותן לי עוד חודש ושבוע עם הארי. ומה אז? נעבור את הגשר ההוא שנגיע אליו. הלהקה הייתה מאושרת לשמוע עלינו. הם אמרו לנו שסוף סוף קיבלנו שכל והודינו במה שהרגשנו. גם ליאם שמח. מה שהפתיע אותי, זה שקרוליין נראתה מעוצבנת מזה. אני לא יודעת למה. כל פעם ששאלתי אותה, היא אמרה לי שאני מדמיינת, אבל אני מכירה את קרול. משהו אוכל אותה. הפלאפון שלי הודיע לי על הודעה נכנסת, מה שגרם לי לשכוח מכל מחשבותיי. זה הגיוני שאני מחייכת עוד לפני שראיתי מה הוא ענה לי?

מאת: המתולתל המפגר
'מממ.. אני אוהב שאת עדיין במיטה. חכי לי, אני בא. ;) '

הו לא, אתה לא סטיילס.

'מאוחר מידי, סטיילס. קמתי כבר. תרגיע את ההורמונים שלך.'

לחצתי שלח וההודעה נשלחה. נכנסתי לרשימת אנשי הקשר, ושיניתי את שמו של הארי. הוא כבר לא המתולתל המפגר שהוא היה פעם. קמתי מהמיטה, מתמתחת, בדיוק בזמן שהגיע הודעה נוספת.

מאת: הארי 3>
'הם רגועים, אני לא יודע על מה את מדברת. ;) חח
את יורדת לחדר אוכל, או שאני צריך לעלות ולגרום לך לרדת?'

'איך בדיוק תגרום לי לרדת?'

'האם את מציבה לי אתגר? :P '

'תמיד.'

חייכתי ולחצתי שלח. הארי הזה.. קמתי מהמיטה ועשיתי את דרכי אל הארון, מוציאה ג'ינס קצר וגופייה אדומה. כשנכנסתי לאמבטיה לצחצח שיניים, דפיקות נשמעו על הדלת. פאק. הוא באמת עלה.