בדרך אל החופש – פרק 34

הייתי שוב בשטח של הבית הלבן, רגליי טבולות באגם המלאכותי, השמש המסנוורת זרחה במלוא עוצמתה, והדמות המסתורית ללא הפנים עמדה לידי שוב.
"זה יעבור." היא אמרה לי, מתיישבת בתוך המים. זה היה מוזר. למה שהיא תתיישב בתוך המים כשהיא עם הבגדים עליה? הסתכלתי על הבגדים שלה, שנספגו במים ונרטבו, אך זה לא הפריע לה. ניסיתי להביט בפניה, אבל ללא הצלחה, ראשה היה מופנה לצד השני.
"מה יעבור?" שאלתי לא מבינה, מתיישבת גם אני בתוך המים. באופן מוזר, לא התרטבתי.
"השיתוק שלך."
"אני משותקת?" שאלתי כלא מאמינה. הרמתי את ידיי והתבוננתי בהם. איך אני יכולה להזיז אותם אם אני משותקת?
"הגוף שלך שם למטה משותק." שם למטה? הסתכלתי מטה, אל המים, וראיתי אותי, אבל לא את ההשתקפות שלי. ראיתי בתוך המים חדר לבן, מלא במכשירים, ראיתי אותי שוכבת על המיטה בחלוק לבן, ישנה. הארי היה לידי, אוחז בידי. למרות שזה היה אמור להלחיץ ולהפחיד אותי, זה גרם לי לרוגע כשהסתכלתי מלמעלה על הגוף שלי. נראיתי שלווה.
"איפה אנחנו?" שאלתי. יש לי דז'ה וו.
"אמרתי לך כבר, גן עדן עלי אדמות." היא הביטה בי עכשיו, אבל פניה היו מוארות מידי בשביל שאוכל להתבונן בה.
"מה את עושה פה?" שאלתי, מסיטה את מבטי אל המים, מתבוננת בגוף שלי ששכב בתוך החדר הלבן ההוא, מתבוננת בהארי. יכול להיות שהוא בוכה?
"אני תמיד פה. מחכה לאנשים כמוך, שזה עוד לא הזמן שלהם." היא ענתה ברוגע.
"הזמן שלהם?" שאלתי לא מבינה.
"כן. הזמן שלהם, למות.." היא התרוממה ממקומה.
"אני עומדת למות?" קמתי אחריה, פתאום פאניקה מתחילה לחלחל אלי לראשונה.
"אמרתי לך, אני פה בשביל אנשים שזה עוד לא זמנם למות. זה עוד לא הזמן שלך יקירה. אבל אנחנו נתראה בקרוב." היא התחילה לצעוד קדימה, נכנסת פנימה אל האגם.
"נתראה בקרוב? מה זאת אומרת?" צעקתי אליה. היא לא עצרה, היא המשיכה להתקדם אל תוך המים, שכבר כיסו אותה עד למעל המותניים. "חכי!" צעקתי, רצה אחריה לתוך המים. "מה זאת אומרת שאנחנו נתראה בקרוב? אני הולכת למות? מתי?" צעקתי לה, רצה אחריה.
"תתעוררי." שמעתי את קולה לוחש לי, אבל כבר לא יכולתי לראות אותה. עמדתי פתאום באמצע שדה פרחים, הסתובבתי במקומי, מחפשת אותה.
"תתעוררי כבר.." הינה שוב הקול הזה. הבטתי מסביבי, לא רואה איש. הבטתי למעלה, השמש החזקה סנוורה את עיניי ועצמתי אותן, מורידה את ראשי מטה.
"אשלי, אני אוהב אותך, תתעוררי.." הארי. פקחתי את עיניי, מסתכלת על הפרחים שלרגליי.
עצמתי את עיניי חזק- "תתעוררי כבר.." אמרתי לעצמי.

כשפקחתי את עיניי, הייתי בחדר הלבן, המכשירים צפצפו מסביבי, ויכולתי להרגיש חום בכף ידי. הזזתי את ראשי, מסתכלת על הארי שאחז בידי, ראשו היה מונח על הרווח שבין גופי לקצה המיטה, עיניו עצומות. הוא נשאר לידי כל הזמן הזה? כמה זמן עבר בכלל? הרמתי את ידי הפנויה, והפעם באמת הצלחתי להזיז אותה. הנחתי את ידי על ראשו של הארי, מסבכת את אצבעותיי בתוך תלתליו, מלטפת את ראשו. עיניו נפקחו מעט, פוגשות את מבטי. בשנייה אחת עיניו נפקחו לרווחה, הוא הרים את ראשו מהמיטה וחיזק את אחיזתו בידי.
"אשלי?" הוא לחש בדאגה, מסתכל עלי במבט שגרם לליבי להתכווץ מעט.
"היי.." הצלחתי להוציא מפי לחישה קטנה. הייתי בטוחה שלא הוצאתי כלום מפי, אך כשראיתי איך שריריו של הארי נרפים בפניו, הבנתי שהוא שמע אותי.
"אוי, אלוהים. אשלי.." הוא קם מכיסאו ורכן אלי, מניח את ראשו על בית החזה שלי ומחבק אותי אליו עם שתי ידיו. "כל כך דאגתי לך.." הוא מלמל אל השקע שבין הצוואר לכתף שלי.
"מה קרה?" שאלתי בלחישה. אני לא מצליחה לזכור כלום ממה שקרה.
הארי הרים את ראשו, מביט בעיניי, ידו מלטפת את ראשי. "את היית בתאונת דרכים." הוא אמר. "לפני יומיים. את היית חסרת הכרה כל כך הרבה זמן.. לא ידעתי כבר מה לעשות.. אני כל כך מצטער אשלי, זו אשמתי. אני מצטער." דמעות זלגו מעיניו, מה שהכניס אותי לשוק אני חושבת. הארי בוכה.. הוא רכן אלי, נושק קלות לשפתיי, אגודלו מלטפת את הלחי שלי.
"תאונה?" אני לא זוכרת שהייתי בתאונה.. "איפה?"
"שיצאת מהמועדון.. היית שתויה וקפצת לכביש כדי להשיג אותי.. אני כל כך מצטער.. הייתי צריך לעצור ולהקשיב לך.."
"אני צמאה.." אמרתי פתאום, מרגישה איך הגרון שלי ייבש וכואב. הארי הביט בי מופתע לרגע, אך התעשת במהירות ורץ החוצה מהחדר. אז עברתי תאונה, לפני יומיים, והייתי מחוסרת הכרה.. למה אני לא זוכרת כלום מיזה?

-כעבור שבוע-

"הארי!" לא יכולתי לעצור את עצמי, וצחוקי התגלגל ומילא את החדר שלו. "תפסיק!" אצבעותיו לא עזבו את כף הרגל שלי, והוא המשיך לדגדג אותי, ללא רחמים. התפתלתי ובעטתי והרבצתי, אבל שום דבר לא גרם לו להפסיק לדגדג אותי.
"נכנעת?" הוא צעק מעל לצחוק שלי, ממשיך לדגדג אותי.
"בחיים לא!" צעקתי תוך כדי צחוק, מנסה בכל כוחי להשתחרר מהאחיזה שלו ברגל שלי, ללא הצלחה. ואז עלה לי רעיון. הפסקתי לזוז ולהתנגד, וקפאתי במקומי, שכובה על הגב, מה שגרם להארי להביט בי בתהייה, ומה שנתן לי פתח של שנייה שהוא לא שם לב והוצאתי את הרגל שלי מהאחיזה שלו, וקמתי במהירות מהמיטה, רצה לכיוון האמבטיה. צחוקי התגלגל, ושמעתי את הארי צוחק מאחורי, ובשנייה שבה פתחתי את דלת האמבטיה הרגשתי את ידו של הארי לופתת את מותניי ובין רגע הייתי באוויר.
"האריי!!" צעקתי והוא הוריד אותי, רק בשביל לסובב אותי ולהרים אותי על כתפו. "הארי!" הבאתי אגרופים לגבו, מה שכנראה לא הזיז לו כי הוא המשיך ללכת כאילו כלום.
"אם ככה את צועקת שאני מרים אותך, אני לא יכול לחכות לשמוע אותך צועקת את השם שלי כשאני ואת-"
"הארי!!" קטעתי אותו באמצע המשפט, יודעת טוב מאוד איך הוא עמד לסיים אותו. לחיי האדימו בשנייה. הוא צחק בתגובה, והפיל אותי על המיטה, עולה מעליי.
"רוצה לנסות את זה עכשיו?" הוא שאל, מבטו המשועשע התחלף בשנייה למשהו אחר, משהו שעוד לא ראיתי בפניו.. הוא רכן ונישק אותי, לשונו נדחפת אל פי ללא רשות כמעט מיד, מה שזיכה אותו בגניחה חלושה שברחה ממני ללא רשות. יכולתי להרגיש את החיוך שלו בנשיקה, רגלו האחת בין שתי רגליי וידו האחת מחזיקה אותי במותניי, בעוד השנייה מחזיקה את פניי, כל זאת בזמן שהוא העמיק את הנשיקה בינינו אפילו יותר. ידיי נשלחו אוטומטית ונכרכו סביב צווארו, מושכות את ראשו מטה אל פניי, במטרה להעמיק את הנשיקה אפילו יותר. אחרי נשיקה ארוכה במיוחד, ניתקנו את שפתינו, נואשים לאוויר, חזינו עולם ויורדים בקצב מטורף, והרגשתי את שפתיו של הארי על צווארי, מנשק ונושך ומוצץ את דרכו לאורך הצוואר שלי. היטתי את ראשי אחורה, נותנת לו גישה חלקה יותר אל צווארי, ועצמתי את עיניי, מתענגת על התחושה ששפתיו נתנו לי. ידיו של הארי החליקו מטה, נכנסות אל מתחת לחולצה שלי- או יותר נכון שלו. המגע של ידיו גרם לעורי לבעור ולדמי לבעבע, והרגשתי איך כל מערכותיי נדלקות בין רגע כתשובה למגע שלו. הוא החליק את ידיו מעלה, אל החזה שלי, תופס את שתי שדיי בין ידיו דרך החזייה, סוחט אותן מעט, גורם לי לגנוח בהנאה- אני לא יודעת ממה, מידיו שעל החזה שלי, או משפתיו שעל עור הצוואר שלי. הוא החליק את ידיו אל גבי, תופס את הסוגר של החזייה ובתנועה חלקה אחת הוא פתח את הסוגר, גורם לחזייה לעלות מעט מעלה, מה שנתן לו גישה אל שדיי החשופים, וידיו מצאו את מקומן על שדיי, מוחצות וסוחטות אותן.
"הארי.." השתנקתי במקומי למגע של ידיו על שדיי, ידיי יורדות מצווארו אל הכתפיים הרחבות שלו, ומשם אל החזה שלו, שרירי הבטן שלו, המותניים שלו ולבסוף תפסתי את שולי חולצתו, מחליקה את ידיי מתחת לחולצה שלבש, שורטת מעט את דרכי מעלה ומטה בזמן שליטפתי את גופו החטוב והשרירי שרכן מעלי. הארי גנח בתגובה, ומצא את שפתיי שוב, מנשק, מלקק, מושך ונושך, גורם לי לאבד את עצמי בתוך הנשיקה הזו, בתוך המגע שלו, בתוך הרגע הזה..
כשידיו החליקו מטה אל עבר מכנסי הפיג'מה הקצרים שלבשתי, ידעתי לאן אנחנו הולכים עם זה. זה הולך לקרות. זה באמת הולך לקרות, ואני מוכנה לזה. אני חושבת..
הארי החליק את ידו אל מתחת למכנס שלבשתי, ובדיוק באותו רגע האייפון שלו צלצל. ניתקנו את הנשיקה, שתינו מסתכלים על הטלפון שעל השידה. הארי הוציא את ידו ממכנסיי, והגביה את עצמו כשהוא נשען על ידו, מנסה לראות ממי השיחה. כשהוא ראה ממי השיחה, הרגשתי את גופו קופא, ונשימתו נעצרה לרגע.
"אני צריך לענות לזה." הוא אמר בקול תקיף, וקם מהמיטה.
"רגע, מה? הארי.. אבל-"
"זה דחוף, אשלי." הוא קטע אותי והרים את הטלפון מהשידה. נשענתי על מרפקיי, עדיין שכובה על המיטה, מביטה בהארי ובבליטה הברורה שבמכנסיו. הוא באמת עוזב אותי באמצע עכשיו בשביל לענות לשיחה?! הוא התקרב אלי במהירות, נושק לי נשיקה קטנה על שפתיי. "כנראה שאני לא ישמע אותך צועקת את השם שלי הלילה." הוא קרץ וגיחך, ואז בשנייה אחרי זה הוא כבר היה מחוץ לחדר.
מה לעזאזל?!