גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 14 ! ❤️

סופסוף פרקק ! כן, לוקח זמן… /:
אבל אנחנו בחיייייים לא ננטוש את הסיפור הזה ! הפרק הזה יסדר לכם את כל התוכנית בראש, הוא מסביר הרבה דברים (:
בלי חפירות מיותרות, הנה הפרק !
תהנווו ❤️❤️❤️

מהפרק הקודם –

(נקודת מבט הארי)
״אני מפחדת״ לחשה בקול שבור וסכר הדמעות פרץ ממנה. משכתי אותה לחיבוק כשהיא עוטפת את ידיה סביב מותניי וראשה קבור בחזי.
״רק רוצה שתדעי, שבכל הזמן הזה… אני יהיה לידך, את לא תרגישי לבד. אני לא יזוז ממך מטר, אני מבטיח ליאן. אני בטוח שהוא יצא מזה, מהסרטן הזה. כמו שאני מכיר את אבא שלך… הוא בן אדם חזק !״ אמרתי בחיוך והיא הסתכלה בעיניי היא הצמידה את שפתיי לשפתייה ונישקה אותי בנעימות.
״אני אוהב אותך, אני בחיים לא אעזוב אותך, שוב״ לחשתי לה ונשקתי לשפתיה הבשרניות והמגרות עוד נשיקה קטנה.
״תודה האז, אני אוהבת אותך״ לחשה וקברה את ראשה בשקע צווארי.
אין דבר בעולם שמשתווה אלייה, אני אוהב אותה.

פרק 14:

נקודת מבט הארי, המשך של יום ראשון:

״הופה… יש לנו מאחר חדש ?! הארי לא מתאים לך !״ אמר ריצ׳ארד כשנכנסתי וסיימון הסתכל עליי במבט כועס. גם ככה כל היום אני וסיימון כמו חתול ועכבר. והיום הוא כועס מתמיד. כאילו כל מה שאני יעשה יחשב כרע.
״ובכן… כמו בכל יום ראשון לפי חוקי המלון חייבת להתבצע משימה, משימה ראשונה חברה ! צריך לחגוג לא ?!״ שאל סיימון בחיוך וכולנו הסתכלנו אחד על השני מחוייכים.
״כן !״ הכרזנו כולם פה אחד ומחאנו כפיים גורמים לרעש.
״אבל קודם… נכריז על המשימה״ הוסיף סיימון ואנחנו הנהנו.
״אז ככה… מישהו פה יודע לדבר בעוד שפה ?״ שאל ריצ׳ארד ולואי הרים את ידו
״לא לואי… גאנגנאם סטייל זה לא שפה״ אמר סיימון וגלגל את עיניו. לואי הרים שוב את ידו וריצארד סימן לו לדבר.
״יש לי שפה מיוחדת… אני משתמש בה לעיתים רחוקות ורק כך אני מצליח להרדים את קוין, אתם לא מבינים איזה ציפור קשה היא !״ אמר לואי ושילב את ידו.
״קוין זאת בת ?!״ שאל ליאם בפליאה ולואי נתן לו כאפה חלשה לעורף.
״אין פה מישהו שיודע שפה מסויימת ?!״ שאל סיימון בייאוש ואני הרמתי את ידי והסתכלתי על ליאן בחיוך.
״ליאן יודעת עברית״ אמרתי והיא הסמיקה כשכולם הביטו בה בציפייה.
״אין בעיה הארולד אדוארד סטיילס… הכרזת מלחמה״ סיננה בין שינייה וחייכה את חיוכה הערמומי בעודה משלבת את ידייה.
״ואני יודעת צרפתית״ אמר אור בחיוך ישר וצחור.
״עברית זה מעולה… וגם צרפתית״ אמר ריצארד ברצינות ולואי הרים את ידו.
״ריצארד, אני יודע מלא שפות… אנגלית, צרפתית, פורטוגזית, רוסית, גרמנית ויפנית״ אמר לואי וסיימון גלגל את עיניו באנחה.
״וכל אלה רק כשהוא שיכור !״ אמר זאיין גורם לכולנו לצחוק.
״אני איתו״ אמרה גניפר ונשקה קלות ללחיו.
״ואני צריך להקיא״ אמר לואי וקרץ לזאיין וגניפר בזמן שמיילי נתנה ללואי מכה חלשה בכתפו.
״טוב חברה, המשימה שלכם הפעם היא לכתוב ולהלחין שיר… פשוט לא ? עד הרגע שצריך לשיר אותו בשפה אחרת, כל שפה שרק תרצו, העיקר שיהיה שיר. מחר החזרות עם הגיאוגרפית יתקיימו כרגיל, ומחרתיים 20:00 בידיוק תעלו מופע, כאן בבמה, בשידור חי. אני, ריצ׳ארד, אביה ועוד כמה אורחים נשב ונשפוט ונחלק נקודות״ אמר סיימון בחיוך ושילב את ידיו.
״כמו שאמרנו, בכל יום ראשון אתם תקבלו משימה חדשה ותצטרכו לבצע אותה. יש משימות שיקחו יום עבודה ויש גם יותר. במשך כל משימה סכום הנקודות ישתכלל בטבלה עד לרגע הגמר, בו יוכרז הלהקה הזוכה עם סכום הנקודות הגבוה ביותר. כבר מחר אתם הולכים לבחור שיר ולהתחיל לעבוד עליו. בגמר, אתם תופיעו כאן בשידור חיי״ אמר ריצ׳ארד בחיוך לבן וישר ומיד לאחר מכן סיימון המשיך.
״זאיין וג׳ניפר, הארי וליאן. אנחנו יודעים שיש לכם ילדים, לכן הכנו לכם מערכת שעות שתיהיה מסודרת.
8:00 בבוקר, הילדים שלכם הולכים לגן.
8:30 חדר האוכל נפתח עד 9:30.
ב-10 בבוקר ללהקה שאמור להיות חזרות עם הגיאוגרפית, הם איתה״ פה סיימון כבר פנה לכולם.
״בשעה 1 בצהריים יש ללהקה שעם הגיאוגרפית הפסקה עד 2 בצהריים ומאז עד 4 שוב חזרות. ואז ככה בארבע וחצי תוכלו לקח את הילדים״ פנה שוב אליי, לליאן, לזאיין ולג׳ניפר.
״לשתי הלהקות הנותרות יהיה זמן פנוי. ומי שירצה לצאת לקניון, לים, לבילוי קטן לנקות את הראש, יוצא אך ורק באישור שלי או של ריצ׳ארד, מובן ?״ אמר סיימון ברצינות והביט בי ומיד לאחר מכן בליאן. חייכנו בהבנה והנהנו לחיוב.
״בשעה שבע בערב חדר האוכל נפתח שוב עד השעה 9. ניסינו שהלו״ז יהיה כמה שפחות צפוף ויהיה לכם גם את החופשיות שלכם״ סיים את דבריו בחיוך ונאנח כששמע את בנו הקטן ג׳יימי קורא בשמו. הוא הסתובב לאחור והרים אותו על ישיו, נושק לראשו בזמן שהוא טומן את ראשו בשקע צווארו. היום הוא לא הלך לגן, הוא לא מרגיש טוב…
״נתנו לכם שבועיים להתמקם ולהנות, עכשיו ? להתחיל להיות רצינים ולתת פייט. ממחר יתחילו צלמים להסתובב כאן ולתעד כל רגע שלכם, אז תשתדלו כמה שפחות פאדיחות ובושות, בהצלחה לכם !״ סיים גם ריצ׳ארד את דבריו.
״ולילדי יום הולדת יש פטור ?״ שאלתי והרמתי את ידי.
״יום הולדת ? למי ?!״ שאלה סילבר בבילבול והסתכלה עליי.
״יש להארי מחר יום הולדת לא ידעת ?״ שאל לואי והניח את ידו על כתפי.
״אה… מזל טוב (?)״ אמרה אור וחייכה בבישנות, חייכתי אליה גורם לה להסמיק.
״לא היום, מחר היום הולדת״ הוספתי והיא הנהנה בהבנה.
״טוב אתם עדיין פה ?״ שאל סיימון והסתכל עלינו, תוך שניות קמנו על רגלינו וכל להקה הלכה לפינה אחרת בחדר בזמן שסיימון פנה עם בנו לכיוון חדרו. וריצ׳ארד דיבר עם אביה שפנתה אליו. אני חושב שיש ביניהם משהו…

נקודת מבט כללית:

-אצל One Direction-

״מי מתנדב לכתוב לנו את המילים בשפה אחרת ?״ שאל זאיין את הבנים ולואי הרים את ידו.
״אני, אני רוצה !״ אמר לואי בהתלהבות וזאיין גלגל את עיניו.
״עוד מישהו מתנדב ? ליאם ?!״ שאל זאיין ברמיזות גלויה בשניה אחת וליאם הנהן והוציא עט כחול ונייר לבן.
״לואי אני מצטער, אתה תעזור במשהו אחר״ הוסיף זאיין בחיוך ולואי הסתכל עליו במבט לא מבין.
״במה בדיוק אני יכול לעזור ?״ שאל לואי והסתכל על זאיין בציפייה.
״להיות יפה ולשתוק… או שאתה מעדיף לנקות את הבמה אחרי ההופעה מחרתיים ?״ ענה זאיין וחייך חיוך מרוצה.
״להיות יפה ולשתוק״ ענה לואי כמו ילד קטן וזאיין הנהן בעודו מביט בגניפר היפה שמסיטה אותו ממלאכתו.
הארי ונייל פרצו בצחוק מתגלגל וארבעתם עזרו לליאם החכם מבינהם לכתוב את השיר לקראת המשימה הראשונה שלהם.

-אצל Girl 5-

״ליאן את תכתבי לנו את המילים ?״ שאלה לורן בחיוך וליאן הנהנה בחוסר ברירה בעודה חוטפת ממיילי את הפנקס.
״למתי צריך את השיר ?״ שאלה אמילי והסתכלה על כולן במבט שואל.
״מחרתיים״ ענתה לורן בלחץ והסתכלה על ליאן.
״אל תדאגי… עד מחר השיר מוכן״ אמרה ליאן בחיוך ולורן נתנה לה חיבוק צדדי.

-אצל the night-

״אור שלנו יודעת צרפתית, הא ?״ שאלה אופיר בחיוך ואור הנהנה ופלטה צחוק מתגלגל וקצרצר.
״בנות ? יש לנו שיר למחר…״ אמרה נועה בהתלהבות כמו ילדה קטנה וסילבר צחקה עליה בעודה מגלגלת את עינייה.
״הייתי צריכה להקשיב לאמא שלי ולהישאר בבית…״ מלמלה היילי גורמת לכולנו להתגלגל מצחוק.

*****

עברה חצי שעה, כל הלהקות התיישבו בכיסאות האולם ורשות הדיבור ניתנה לשופטים.
״ובכן… מחרתיים באותו מקום ובשעה שמונה בערב בידיוק, נשמע אותכם מופיעים בשידור חי עם השיר שהלחנתם וכתבתם לגמרי בעצמכם. עד אז שיהיה לכם בהצלחה ולילה טוב״ אמר סיימון מחוייך גורם לריצארד לצחוק צחוק מתגלגל על חיוכו המזויף.
״בנים, אל תשכחו שבערב אתם צריכים לשדר את הוידאו דייארי״ אמר סיימון לבנים והם הנהנו וחייכו.
״והארי… אם כל זה שיש לך מחר יום הולדת, באמת מזל טוב אבל זה לא פוטר אותך ואת ליאן מהעונש… יש חוקים במלון הזה ומי שעובר אותם מוכרח לשלם על כך, מצטער״ הוסיף ריצ׳ארד והארי השפיל את מבטו.

נקודת מבט הארי:

התיישבנו בחדר המדרגות הרגיל שלנו, מחכים לסימן מהצלם כדי להתחיל את הווידיאו. הוא סימן בידו שלושה מספרים ונקודה אדומה הופיעה במצלמה שלו, מסמנת לנו שההקלטה החלה.
״אנחנו וואן דיירקשן, וזה הווידאו דייארי השני שלנו״ אמרתי מחוייך וסימנתי עם ידי את הספרה שתיים.
״כבר התאהבנו במסך, אני לא מאמין שהארי עוד לא. אנחנו באמת שמחים להיות כאן ואני חושב שלליאם יש משהו להגיד למעריצים״ אמר זאיין ונשען על כתפי.
״עוד פעם גניפר העיפה עליך משהו ?״ שאל לואי בחיוך ונייל צחקק.
״הוא פשוט מעדיף להיות כאן במקום להיות עם גניפר״ הוסיף לואי וזאיין גלגל את עיניו.
״כן תודה לך״ אמר ליאם בציניות והמשיך.
״תודה לכם על כל האזנה, תודה על הכל ! תודה לכל מי שאוהב את וואן דיירקשן, אנחנו באמת שמחים להיות כאן״ אמר ליאם ולואי צחק עליו.
״זה ביצועים מאוד גדולים ואנחנו מקווים שאתם אוהבים אותם ושתמשיכו לתמוך בנו עד הסוף !״ אמרתי עדיין מחוייך והסתכלתי עמוק אל תוך המצלמה.
״בשבוע שעבר שאלו אותנו כאן שאלה, יש לנו אחת והיא רוצה לדעת מי אנחנו כלהקה. אוקיי אז ליאם הוא החכם והאבהי, הארי הוא הפלרטטן שלנו, זאיין הוא סתם פה ונייל הוא המצחיק״ אמר לואי גורם לזאיין לעשות פרצוף נעלב.
״לואי הוא המנהיג״ אמרתי בצחקוק ולואי הסתכל עליי.
״תודה״ הוא אמר אחרי כמה שניות ונשען על נייל שישב מאחוריו.
״לואי הוא מנהיג, מנהיג משוגע״ אמר נייל בדרמטיות וגרם לכולם לפרוץ בצחוק אחיד. אפילו הצלם לא הפסיק לצחוק.
״היי, קיבלנו שאלה שילדה שאלה מה אנחנו אוהבים בנשים שלנו. אז… אוקיי, אני אתחיל… אני אוהב את העיניים של אמילי, הם ממש יפות ועדינות״ אמר ליאם ולואי הרים את גבתו.
״הארי ? איפה הטישו אני לא יכול יותר, הדמעות !״ אמר לואי עם פנים עצובות ובכה בזיוף.
״אני אוהב בנות שאוכלות גזר… כמו מיילי !״ הוסיף לואי והסתכלתי עליו בחיוך ערמומי.
״תלוי איזה גזר…״ אמרתי בציניות עם חיוך ערמומי גורם לבנים לפעור את פיהם.
״הארי !״ צעק ליאם ונתן לעורפי מכה חלושה.
״אני אוהב בליאן את הפנים שלה״ אמרתי בחיוך מדמיין שהיא נמצאת ממש ליידי.
״אני אוהב בלורן את האישיות שלה״ הוסיף נייל מחוייך.
״החיוך של גניפר…״ מלמל זאיין בחולמניות וחייך את חיוכו, חושף שורת שיניים צחורות.
״השאלה האחרונה שלכם אלינו הייתה, מהם השירים האהובים עלינו ביותר… מאז יום שבת, השיר שלי הוא ׳ויוה לה ויוה׳ ״ אמר נייל וצחקק כשסיים.
״השיר האהוב עליי הוא בהחלט ברבי גירל״ אמר זאיין והתחלנו לשיר את הפזמון.
״אוקיי אז השיר האהוב עליי הוא ׳free fallin׳ של ג׳ון מאייר״ אמרתי וזמזמתי במוחי בית מתוך השיר גורם לי לכמה שניות של התנתקות מהעולם.
השיר האהוב עליי הוא של הבטילס, ׳Yesterday׳ ״ אמר ליאם בחיוך ישר.
״השיר האהוב עליי לא ספק הוא השיר שמיילי שרה לי כשאני הולך לישון״ אמר לואי וגרם לכולנו לצחוק.
״אנחנו וואן דיירקשן… נפגש בשבוע הבא באותו מקום ובאותה שעה, אם יש לכם שאלות אנחנו נשמח לענות עליהם״ אמר זאיין בעודו משחק עם אגודליו ומסתכל עלינו.
״תודה !״ צעקנו כולנו ביחד וחייכנו.
״ביי ביי״ צעקתי כמה שניות אחרי בעודי מנופף למצלמה לשלום. כשהמצלמה נכבתה עלינו ביחד במדרגות וכל אחד פרש אל חדרו.

*****

חזרתי אל חדרי, מלא מצב רוח. שאפילו לישון לא התחשק לי. התהלכתי בחדר מגלה שליאן לא במיטה, הילדים כבר מזמן נרדמו. צעדתי בצעדים קטנים לכיוון הסלון ולעיניי נגלתה ליאן כשהיא יושבת על השולחן ובידה עט כחלכל, מקמטת את הנייר הלבן בעצבים. נעמדתי מאחורה נושק לה קלות בין שקע צווארה. גניחה חלושה בקעה מפיה, גורמת לה להאדים ולרועד ולי לחייך ולהסמיק.
״הארי ? מה אתה עושה פה ?״ שאלה ליאן כלא מבינה וצחקקה. התיישבתי לידה בספה וחיבקתי אותה חיבוק צדדי. נשקתי לראשה והיא הניחה אותו על חזי הקשיח.
״אז את רוצה שאני אלך ?״ אמרתי בעצבות מזוייפת ונעמדתי במקומי.
״לא !״ אמרה ליאן ונעמדה במהירות. רגליה הסתבכו בין רגליי ושנינו נפלנו על הריצפה כשליאן מעליי. עטפתי את מותניה הצרות בין ידיי ונשקתי לשפתיה נשיקה קטנה.
התגעגעתי אלייך, אל כולך״ לחשתי לה והעברתי את ידי מישבנה עד לכתפיה החשופות. הרגשתי איך רעד עובר בגופה הקטן. חייכתי בניצחון והרמתי אותה על ידיי, השכבתי אותה במיטה הזוגית שלנו והתקדמתי לכיוון המיטות של הילדים. כיסתי את אושר שישן כמו מלאך ונשקתי גם לראשה של אלין. כיבתי את האור שהיה בסלון, מה שגרם לחדר להחשיך בין רגע. חזרתי למיאה הזוגית שלי ושל ליאן, עם חיוך שובב על פניי. הנחתי את ידי על כתפה הימנית והורדתי אותה למצב שכיבה לאט לאט בזמן שאני נשכב מעליה, תומך במיטה כדי לא להכביד עלייה. נישקתי את שפתייה בתשוקתיות.
3 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שלנו, התגעגעתי אליה כל כך…
העברתי את ידי על כתפה ותפסתי את פס חזייתה ואת הגופיה שלה ועזרתי לה להוציא את היד. הרמתי את הגופיה שלה ועזרתי לה להוריד אותה. הצמדתי את שפתיי לטבורה ונישקתי אותו נשיקות קטנות ועמוקות, גורם לה להיאנח בשקט וללטף את תלתליי. הרמתי את השמיכה עד צווארי, מכסה את גופי ואת גופה של ליאן שמחוץ מתחתיי, נישקתי לשפתייה וחייכתי חיוך קטן.

נקודת מבט ליאן:

״היום יום הולדת, היום יום הולד…ת..״ שמעתי ופערתי את עיניי. הבטתי בהארי המבולבל שהיה מתחתיי וסימנתי לו להיות בשקט. נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את נשימתי הפרועה. הורדתי בעדינות ובשקט את השמיכה מפניי והרגשתי בין רגע את לחיי מתלהטות. צווחה רמה בקעה מפי.
״מה… אנ..חנו אבל… לילה… לבד״ גמגמתי בבילבול. כולם, כולל כולם עמדו שם. ריצ׳ארד, סיימון, קורל, ג׳יימי, אמה, זאיין, ג׳ניפר, טום ההמום שג׳ניפר מיהרה לחסות את עיניו, לואי, מיילי, נייל, לורן, ליאם, אמילי, אופיר, אור, היילי, סילבר, נועה ואביה שהחזיקה בידה הימנית מצלמה ובידה השמאלית עוגה גדולה עם נרות.