גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 17 ❤️

מהפרק הקודם –

מי היא בכלל ?! מי שהיא שתצבוט אותי ?! מי היא שתדבר אליי ככה ?! מי היא שתשחק איתי ככה ?! אני יכול לפטר אותה עכשיו !
אבל אני לא אעשה את זה…
למה ? כי אני פחדן. אני פוחד לאבד אותה, אני פוחד שהיא תמצא מישהו אחר.
למה זה מפריע לי ? כי אני אוהב אותה, אני אוהב אותך אביה !
נשמתי עמוק ונאנחתי, מצליח להרגיע כל תא ותא בגופי.
2 – 0, אביה.

פרק 17:
נקודת מבט ריצ׳ארד:

״ואו, איזו הופעה״ אמרתי לרמקול בהתרגשות. באמת, הן הופיעו מדהים.
״ועכשיו, קבלו את הלהקה האחרונה להיום, קבלו את One Direction !״ צעקתי למיקרופון שבידי וירדתי במהירות מהבמה.
התיישבתי בכיסא שלי והרגשתי את מבטה המחייך של אביה שורף את נשמתי. אנחה עצבנית בקעה מפי, רגלי רעדה. היא משגעת אותי שזה משהו מפחיד. הרגשתי את ראשה מונח על כתפיי וידיה הקטנות נכרכו סביב זרועי. הרגשתי את דמי הוזל מפניי.
ריצ׳ארד, לא.
ריצ׳ארד היא משחקת בך.
ככה הראש אומר, אבל הלב אומר משהו אחר. כרכתי את ידי סביב מותניה הצרות וראשה אוטומטית נצמד לחזי. חייכתי חיוך קטן והמשכתי להביט בהופעה המדהימה של וואן דיירקשן, הם באמת אחלה להקה.
אבל לפני הכל, הם אנשים מדהימים.

*****

״תודה רבה לכם צופים יקרים שנשארתם כאן איתנו. כל השופטים נתנו ניקוד לכל להקה – אני מזכיר, בכל שבוע המתמודדים שלנו יעברו משימות חדשות ויצברו נקודות. בעוד 44 ימים בידיוק, נגיע לסיום התוכנית ובו יוכרז הלהקה המנצחת.. עד אז ? להתראות…״ אמרתי ונופפתי לכל המצלמות שצילמו מכל עבר.
״אביה״ אמרתי ותפסתי את ידה כשראיתי אותה קמה ממקומה.
״Not even your wildest dreams ריצ׳ארד, Not even your wildest dreams״ מילמלה בחיוך מנצח והלכה. היא שיחקה איתי, ידעתי.
יצאתי במהירות מהאולם וראיתי אותה מתקדמת לחדר בקרה. עקבתי אחריה וסגרתי את הדלת. היא הסתובבה בבהלה והניחה את הדפים מאחוריה. התקדמתי לאט לאט, מרגיש את חום גופה עוטף אותי אט אט. מריח את הבושם היקר והמשכר שלה, הבושם המיוחד הזה שמייחד רק אותה.
נגעתי במותניה קלות והיא נצמדה במהירות לקיר, צמצמתי את המרחק ביננו ואיגרפתי את ידי ונתתי אגרוף לקיר. הרמתי את רגלי מעט בין רגליה והחצאית שלה עלתה, חושפת את ירכיה החלקות. העברתי את ידי הימנית מכתפיה עד לירכה ותפסתי בחולצתה. מצמיד את פני לפניה וגורם לעיני שנינו להעצם. הרגשתי את נשימותיה על פניי, מהירות, רועדות. כאילו רצה עכשיו ריצת מרתון על עקבים. מה שהיא עושה כל יום חשוב לציין…
״את רוצה לשחק ? אז נשחק במשחק שלך״ לחשתי ופקחתי את עיניי כשאפי צמוד לאפה, עינייה עדיין עצומות ונשימותיה מהירות יותר. התרחקתי ממנה במהירות ויצאתי בחזרה לחדרי, משאיר אותה המומה וסמוקה בחדר הבקרה. שנאתי את עצמי על מה שעשיתי, אבל…
2-1, אביה.

נקודת מבט אביה:

״מה ?״ לחשתי המומה והחלקתי כנגד הקיר שמאחור. קברתי את ראשי בין ברכיי הצמודות ועטפתי את ראשי עם ידיי. אני לא מאמינה שזה קרה הרגע.
הרגשתי איך ליבי מתנפץ למיליון רסיסים קטנים קטנים. אף דבק שבעולם לא יוכל להדביק אותו בחזרה אחרי מה שקרה הרגע.
״אני אוהבת אותך, ריצ׳ארד״ לחשתי בשקט. הרגשתי איך מועקה גדולה משתחררת מליבי, כאילו אבן ענקית הוסרה ממנו.
״אבל אני לא רוצה להיפגע, לא שוב״ לחשתי שוב מבעד שפתיי והרגשתי את סכר הדמעות פורץ. אני פשוט לא מאמינה.
אתה מחוק אצלי ריצ׳ארד, מחוק.
אתה לא יותר מה״ממונה״ עליי, ואני לא יותר מה״עוזרת״ שלך.
ושום דבר שבעולם, לא ישנה את זה.