גורל לא צפוי – עונה 2, פרק 19, חלק א׳ ❤️

אעאעאעאעאע בלי חפירות מיותרות (אל תדאגו הם למטה ;)) קבלו תפרק !

מהפרק הקודם –

(נקודת מבט קורל)
״היו מכוערים… נשארו מכוערים״ אמרתי בציניות והבלחתי חיוך קטן מפי. התמתחתי קלות מנסה להעביר את העייפות שהכתה בגופי. קמתי משכיבה לישיבה מנסה להתרגל לשקט ששרר בחדר, כל בוקר אותו סיפור, הילדים בגן, סיימון עם בתוכנית ואני ? לבד.
ניסיתי לקום אך מוחי עצק בעדי. ״עוד חמש דקות…״ מלמלתי ונשכבתי על המיטה בוהה בתקרה כשעייני נעצמות אט – אט.

פרק 19:

נקודת מבט ליאן:

קמתי כולי הפוכה, מנסה לשמור על שיווי משקל. אני כבר לא יודעת מה לעשות…
אימי הבטיחה לי שברגע שקורה משהו לאבי מעבר למצבו עכשיו הם מוציאים אותי מפה, אפילו לחצי שעה כדי לפגוש את אחיותיי למרות שהן בישראל.
נשענתי על משקוף הדלת וירדתי לאט לאט עד שרגליי נצמדו לחזי כשידיי אוחזות בהם. בוכה, בוכה את נשמתי. אני לא רוצה לאבד אותו ! לפחות לא בתקופה הזאת, אני רוצה שהוא יספיק לצעוד איתי אל החופה ולזכות לראות איך ילדיי גודלים. הרגשתי זוג ידיים קטנות עוטפות את רגליי, גורמות לי להעלות את חיוך קטנטן.
״אושר״ מלמלתי בעצבות והושבתי אותו על רגליי. אני כל כך אוהבת את הקטנצ׳יק הזה, איך כל פעם שאני רואה אותו עיניי נוצצות,כנ״ל על אלין. הם האושר שלי..
הם היחידים שגורמים לי לחייך כל בוקר מחדש.
קמתי מישיבה לעמידה שאושר מוחזק בין ידיי בעודי הולכת ל״סלון״ שבחדר. אם אפשר לקרוא לזה ככה…
״אמא ! אממ !״ אמר במתיקות והצביע על פיו מנסה להעביר לי את המסר. מיד קמתי לכיוון המטבח מוציאה מהמקרר שניצלונים ואורז מאתמול, תמיד אני לוקחת כל ערב אוכל למקרה שהם יהיו רעבים, קשה להיות אמא.. ועוד בתוכנית כזאת, שיגמר כבר..
חיממתי את האוכל ואושר התעצבן בחוסר סבלנות.
״רגע אושר, האוכל מתחמם״ אמרתי וליטפתי את ראשו בנעימות בזמן שהוא בועט בי בחוזקה.
״אני רעב״ יבב בבכי ונשכב על הרצפה, מעיף את רגליו באויר. חתיכת עצבים יש לילד הזה…
הנחתי בצלחת את האוכל והתיישבתי לידו בריצפה, חותכת לו את השניצל לקוביות קטנות ומקררת לו את החתיכות עם פי.
״אני רוסה לבד״ אמר בעצבנות וחטף ממני את הצלחת, אני לא יתחיל להתווכח איתו כי גם ככה קשה לי ואני בעולם אחר כרגע. השארתי את אושר בסלון והלכתי לחדר כדי להוציא מהמגירה את המודד חום, כשנישקתי את ראשו הוא היה חם. הצמדתי את המודד חום לפיו מגלה שיש לו חום. מה לעשות ?! אני לא יודעת איך להתמודד איתו כשהוא עצבני.. ובטח ובטח כשהוא חולה…
״בוקר טוב״ אמר הארי בקולו הצרוד על הבוקר והתמתח כשכל שריריו בולטים מכל תזוזה קטנה שלו, אני פשוט אוהבת אותו על הבוקר, לא יודעת למה.
״בוקר טוב״ אמרתי בנעימות בזמן שהוא התיישב על הספה וחייך אליי.
״מה קרה לאושר ?״ שאל בפליאה והסתכל עליו, שם את ידו על ראשו הקטן.
״יש לו חום״ אמרתי בלי חשק ונשכבתי על הספה כשאושר מונח על חזי.
״אני יכניס אותו למקלחת לרענן אותו קצת״ אמר והרים את אושר המנומנם לכיוון המקלחת. הסתכלתי על נקודה בלתי מוסברת בתקרה מנסה למצוא רגע של שקט, ללא הצלחה כמובן. מחשבות רבות רצות במוחי, זאת מחלה שקשה לצאת ממנה בחיים, מחלה שלא מאחלת לאף אחד. עוד כחצי שעה הגן נפתח ואלין עוד ישנה, צריך להעיר אותה. הרמתי את הצלחת המלאה שאושר לא נגע בה והנחתי על השולחן. הלכתי בצעדים כושלים לכיוון המיטה של אלין, להעיר את הפרינססה הקטנה.
״אמא… אני לא רוצה ללכת לגן..״ אמרה אלין בעייפות והסתובבה לצד השני של המיטה.
״אני יבוא לקחת אותך עם אבא בצהריים״ אמרתי וליטפתי את שיערה השטני.
״אבל טום מציק לי בגן״ הוסיפה בעצבות וקמה משכיבה לישיבה.
״טום ? מה הוא כבר עושה ?!״ שאלתי בפליאה. אז טום לא בדיוק ילד תמים, להרביץ הוא יודע.
״נו אמא יו באלי (לא באלי)״ אמרה והנידה את ראשה לשלילה.
״אם את תלכי לגן אני יקנה לך את הבובה שראית בעיתון״ אמרתי בניסיון לשנות את דעתה וכנראה שהצלחתי. מיד אלין קמה כולה מחוייכת לכיוון הארון, מחכה שאני יבחר לה את הבגדים. בגלל שהיום יהיה קצת קר, הלבשתי אותה בג׳ינס לבן צמוד הם חולצת נופלת שעליה סמל בריטניה ונעלי בובה לבנות קטנות.
״זה יפה אמא״ אמרה בחיוך וגרמה גם לי לחייך.
תליתי את תיקה הורוד על גבי ותפסי בידה הקטנה, הולכת איתה לכיוון הדלת.
״ביי הארי״ אמרתי בחיוך והוא נישק את אלין נשיקה ארוכה בלחי ואולי אחת קצרה בפה והמשיך לקלח את טום.
״בוקר טוב לליידיות״ אמר זאיין בחיוך שטום הקטן מוחזק בין ידיו.
״בוקר טוב״ מלמלתי בעייפות עם חיוך מזויף, אף אחד עדיין לא יודע על אבי חוץ מהארי.
״תביא אני יקח לך אותה״ אמר זאיין והושיט את ידו אל ידה הקטנה של אלין.
״אני לא רוצה את טום״ אמרה אלין והתחילה לבכות.
״למה אלין ?״ שאלתי והסתכלתי על זאיין לא מבינה.
״הוא מושך לי בשיער כל הזמן.. הוא שובב !״ הוסיפה בתמימות ותפסה ברגלי.
״זה נכון איש קטן ?״ שאל זאיין וטום הנהן וצחק בעודו מוציא לאלין לשון.
״אל תדאג קטנצ׳יק…״ אמר זאיין ברצינות בעודו מפנה כלפיי טום אצבע מאשימה כשטום הרכין את ראשו אל הרצפה. דווקא ילד חכם שמבין עניין… כשהוא רוצה.
״סליחה אלין״ אמר טום כשעדיין ראשו מורכן.
״תודה זאיין״ אמרתי ברגע שהוא תפס את אלין בידו השניה, מזל שיש מי שיקח אותם לגן. חזרתי לחדר וראיתי את הארי שוכב על הספה מתעסק באייפון שלו שאושר יושב על, ידו צופה בטלויזיה כששיערו רטוב. התיישבתי בין הארי לבין אושר מעיפה מבט להארי שהתרכז כל כך באייפון שלו.
״אמא אני רוצה דונאט״ מלמל אושר בצרידות ונזרק על ברכיי.
״נזמין מהסטארבקס ?״ שאל הארי וסוף סוף סגר את האייפון מכפתור הנעילה.
״מתאים״ אמרתי בחיוך והסתכלתי על הארי אשר הפלאפון שלו היה בין ידיו.
״מה להזמין לך בייב ?״ שאל בחיוך גורם לי לגלגל את עיניי. רק עכשיו הוא נזכר להתייחס אליי ?
״את מגלגלת עיניים להארי סטיילס ?״ הוסיף ברצינות וקם לעברי.
״ואם כן ?״ אמרתי מסתכלת בעיניו, מנסה לא לצחוק מהמבט שהוא דפק באותו רגע.
״אז את תשלמי על ז…״ התחיל להגיד אך קטעתי אותו עם כרית שהייתה על הספה, בוא נגיד שזה פגע לו בפנים.
״אוח ליאן !״ אמא הארי בעצבים בזמן שאני ואושר יושבים על הספה וצוחקים.
״אמא מנצחת״ אמר אושר בהתלהבות גורם לי לפלוט חיוך קטן מבעד שפתיי.
״אנחנו נדבר על זה…״ אמר הארי והלך לכיוון המיטה.
״גם אני אוהבת אותך מאוד !״ צעקתי שניה לפני שנכנס לחדר שומעת את צחוקו הממכר.
״אז מה להזמין לך ?״ שאל הארי שוב והתקדם לכיווני. הוא הקים אותי מהספה והושיב אותי עליו כשפתיו אוטומטית נצמדו לצווארי.
״הארי !״ גנחתי בעצבים והוא הפסיק.
״מה ?״ שאל בתמימות ועבר להתיישב על ידי והרים את אושר עליו.
״כלום..״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי. ״דונאט שוקולד ומילקשייק מוקה״ הוספתי בחיוך קטן.
״אני רוסה דונאט שוקולד ומילקסייק וניל !״ צעק אושר הקטן והסתכל עליי עם עיניו התמימות. לפעמים יוצא לו האות ס׳ ולפעמים האות ש׳, מוזר…
״אוקיי אני אזמין עכשיו״ אמר הארי, נשק קלות לשפתיי וקם לכיוון המיטה להטעין את האייפון שלו ולהזמין מסטארבקס.