גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 20 ❤️

מהפרק הקודם –

(נקודת מבט הארי)
״טוב יש לי רעיון יותר טוב… רק אם את בעד״ אמרתי וחייכתי את חיוכי הערמומי. הרמתי את אושר על ידיי והנחתי אותו בעדינות באמצע המיטה שלי ושל ליאן. נשכבתי בצד אחד בעוד ליאן משכבה בצד השני, לאחר שכיבתה את הטלויזיה. עוד כמה שעות מנוחה לא יזיקו…
״לילה טוב הארי…״ היא מלמלה והניחה את ידה על ביטני של אושר, החיוך לא ירד ממנה.
״לילה טוב לאב…״ מלמלתי וכיוונתי שעון מעורר על השעה שלוש חמישים, צריך להביא את אלין ולתכנן דברים עם ליאם. כיסיתי אותנו בשמיכה והנחתי את ידי על ידה שנחה על ביטנו של אושר. עצמתי את עיניי לכמה שניות ומאז ? נשארו רק החלומות.

פרק 20:

נקודת מבט ליאן:

״הארי לך תביא את אלין״ אמרתי וליטפתי את ראשו של אושר הקטנטן.
״אוקיי… ביי אהובתי״ אמר ונשק לשפתיי נשיקה קצרה ויצא מהחדר. הארי נסע להביא אותה וכמה שניות לאחר שהוא יצא הבחנתי באייפון שלו שנשכח על השידה. יצאתי במהירות מהחדר להביא לו את האייפון שלו את הוא לא נראה באופק. חזרתי לחדר וכיסיתי את אושר ששכב על המיטה וישן בשלווה, נשכבתי על ידו ועצמתי את עיניי העייפות, קשה להיות אמא.

נקודת מבט הארי:

נסעתי להחזיר את אלין מהגן כשאני סוקר את הסביבה, בודק שאף אחד לא שומע. הרמתי את האייפון, מסתכל על ההודעה שליאם שלח לי בזמן שישנתי.
׳הפרוייקט יוצא לדרך׳ ישר הבנתי למה זה מתקשר. הקשתי את הסיסמא ומיד שלחתי לליאם הודעה בחזרה.
׳היא לא לידי אני לבד, תתקשר׳ סגרתי את האייפון, מביט אל השמיים האפורים מבעד החלון של האוטו שרטט הפלאפון נשמע ברקע. ׳מספר חסוי׳.
עניתי בחיוך וחיכתי לתגובתו של ליאם. הוא הסביר לי את כל המתוכנן, מא׳ עד ת׳.
״אם תספר למישהו, אני נשבע לך שזה התנקם בך״ אמר והשיחה נותקה. נאנחתי והתנעתי את המכונית, נוסע לכיון הגן של אלין כשהמשפט שאמר עוד מהדהד במוחי.
״אם תספר למישהו, אני נשבע לך שזה התנקם בך״…

נקודת מבט ליאן:

קמתי משכיבה לישיבה והתיישבתי במיטה כשעיניי בוהות בנקודה בלתי מוסברת בתקרה במבט אטום. רעש פתיחת הדלת קטע את מחשבותיי, כשהארי ואלין המצחקקת נכנסו לחדר
״בייב הכל בסדר ?״ שאלתי והסתכלתי עליו לא מבינה, עד לפני כמה שעות הוא היה ערני לחלוטין, כשהבנים באו וכשהוא עזר לי ולג׳ניפר. למה הןא נראה עייף ומודאג עכשיו ?
״אבא עוד הפעם !״ צעקה אלין והושיטה את ידיה.
״זאת הפעם השלושים שאני עושה לך את זה !״ אמר הארי מיואש והרים אותה בין ידיו, מסובב אותה כשהיא צוחקת את צחוקה המתגלגל.
״יותר בשקט, אושר ישן״ אמרתי מסמנת להם להיות בשקט והם הנהנו. הארי הוריד את אלין במיטה לידי והביא לה את האייפון שלו, לאחר שלקח אותו מהשידה ששם הנחתי אותו. ליטפתי את ראשה הקטן של אלין ונישקתי את לחיה הקטנה והסמוקה. אנחה בקעה מפי ברגע שהרגשתי את ידיו השריריות של הארי נעטפות סביב גופי.
״די״ מלמלתי בעצבים והזזתי אותו ממני.
״מה קרה ?״ שאל בפליאה וניתק את ידיו ממני, שונאת לעשות לו את זה.
״סתם… עייפה״ תירצתי, הוא התיישב לידי במיטה בצד השני ובחן את פניי.
״אני מכיר אותך מספיק זמן כדי לדעת שקורה משהו״ אמר בכנות גורם לחיוך קטן להבליח בין שפתיי.
״מה קרה בייבי שלי… חשוב לי לדעת מה עובר עלייך״ הוסיף בחיוך וליטף את פניי עם ידו הגדולה.
״אבא שלך ?״ שאל בעדיות כשאני מהנהנת בקצרה. חיוך רחב ומזוייף עלה על פניי.
״הוא יהיה בסדר״ הוסיף בתור ניחום והרים את אלין על רגליו.
״ממש…״ מלמלתי בעצבנות והלכתי לכיוון הספה כשראשי לא מפסיק לחשוב על זה. הוא בזמן האחרון מתעסק המון באייפון שלו, אם לומר את האמת ? זה לא מפריע לי…
הבעיה היא שמתי שאני מתקרבת אליו הוא סוגר את האייפון שלו וממשיך כאילו כלום לא קרה, הוא מסתיר משהו, אני יודעת.

נקודת מבט סילבר:

״שלום״ אמרתי בחיוך ברגע שנכנסתי לחדר האוכל שבמקום הזה. אני עוד מופתעת שאנחנו בתחרות עם פאקינג וואן דיירקשן, הלהקה הכי מפורסמת בעולם ! הם והבנות זוג שלהם כל היום ביחד, מה שיותר שתי קבוצות במקום שלושה (תחרות), אבל אני מבינה אותם…
״שלום שלום ליפייפיה שלי״ אמר בראד וחיבק אותי ממותניי.
״מה שלומך ?״ שאלתי בחיוך קטנטן ונשקתי לשפתיו נשיקה קצרה. בראד זה החבר שלי, הוא עבר לעבוד כאן בתור מבשל כדי להיות קרוב אליי, איזה מושלם הוא… העברתי את ידי בשיערו הקצוץ וחייכתי חיוך רחב ומאושר.
״בסדר, באלי כבר לחזור לעבודה הקודמת שלי…״ נאנח וגרם לחיוכי לרדת מפניי.
״אתה יכול לחזור אתה יודע.. אנחנו נוכל לשמור גם על קשר מרחוק״ אמרתי בחיוך קטן ועצוב, אני לא רוצה שיעזוב אותי כאן… אבל מי אני שהחליט בשבילו מה לעשות ?
״זה בסדר, העיקר שאני כאן, איתך..״ לחש וחיבק אותי חזק… מושלם או לא ?
״אני אוהבת אותך״ לחשתי.

נקודת מבט הארי:

אני כבר לא יודע איך לגרום לליאן לשמוח יותר. היא מעבירה את יומה מול הטלויזיה שבחדר שלנו עם קופסאת גלידה וטישו. חיי האהבה שלנו כבר לא כמו פעם. אני שם לב להתרחקות בנינו, חוץ מפעמים מעטות שאנחנו מחבקים ומתנשקים בקטנה…
הייתי עושה הרבה כדי לחזור למצב היומיומי הרגיל שלנו.
חוץ מזה ? הכל עבר כרגיל. הבנות של The Night היו בחזרות כשבנתיים כל השאר התיישבו בלובי והעבירו צחוקים. ליתר דיוק מהצד של לואי.

*****

״שלום״ מילמלנו כולם ביחד ברגע שסיימון וריצ׳ארד התיישבו מולינו.
״צהריים טובים, כבר שתי משימות עברו בהצלחה. אנחנו גאים בכם״ אמר ריצ׳ארד וגרם לחיוך קטן לעלות על פניי.
״ועכשיו אנחנו במשימה השלישית, המשימה שלכם, היא ________״ אמר סיימון והשאיר את כולנו המומים עם פה פעור.