גורל לא צפוי – פרק 13 ! ❤❤❤

פרקקקק ! ואווו סופסוף ! חחחח
מצטערות כל כך שהפרקים עולים באיחור ! היה חג, ואנחנו מפוצצות בשיעורי בית, לימודים, מבחנים… עבר עליי שבוע קשה מאוד.. אבל טוב שנגמר (:
החלטנו להתחיל להשקיע בסיפור ולעלות פרקים בקצב מהיר יותר.. טיפה קשה אבל נשתדל…
אנחנו מאכזבות אתכם… ><
פרק ארוך, מוקדש לכל הקוראים והקוראות שנשארו לקרוא את הסיפור למרות הקושי בזמן העלאת הפרקים !
אוהבווות הכי בעולםםם ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

מהפרק הקודם –

(נקודת מבט ליאן)
צלצול הפלאפון שלה נשמע ברקע ומבטינו הצטלבו ואז על הטלפון.
״תעני בייב״ אמרתי לה והיא לחצה על הירוק בידיים רועדות. היא נשמה עמוק.
״הלו ?״ שאלה בחיוך קטנטן והסתכלה עליי.
״יפה שלי, אין לך מושג כמה התגעגענו ! מתי את באה לביקור ?״ קולה של אימה הנחמדה הדהד באוזנינו והדמעות שוב עלו בעינייה.
״אמא… איך אבא ? מה איתו ? הוא בסדר ? איך הוא מרגיש ? אתם איתו ?״ היא העיפה את השאלות לכיוונה כמו חצים למטרה.
״אני לא יודעת לגבי זה… הסרטן הולך וגובר״ אמרה אמה בקול אטום וחנוק.

פרק 13:

נקודת מבט הארי:

״אבל איך פתאום הוא נכנס לבית החולים ?״ ליאן שאלה בתמיהה והסתכלה עליי במבט אטום.
״אנחנו לא יודעים בידיוק… אבל מה שכן ליז סיפרה, זה שהוא ישב במרפסת ובפתאומיות נפל וצעק שהוא לא יכול לנשום״ אמרה אימה וליאן עצמה את עינייה ושמה את ראשה על ברכיי כשכל גופה באוויר וישבנה על כיסא האסלה.
״טוב אמא, אני ידבר איתך אחר כך, אני קצת עסוקה״ אמרה במהירות והסתכלה עליי, משחקת עם השרשרת שלי. השיחה נותקה.
״יפה שלי אל תבכי, את גורמת לי גם לבכות״ אמרתי לה וליטפתי את שיערה הבלונדיני.
״הארולד…״ אמרה בקול נעים וחייכה אליי. העמדתי אותה ותפסתי במותנייה, מקרב אותה טיפה אליי. שמתי את ידי השמאלית על פניה, מנשק אותה בנעימות של הבוקר.
״רק אתה יודע מה מרגיע אותי״ לחשה בחיוך והביטה בעיניי.
״אני אוהב אותך… נלך לחדר ?״ לחשתי לה בשאלה והיא הנהנה קלות.
תפסתי אותה כמו שתופסים כלה והרמתי אותה עד למיטה שלנו.
״איי… לאט״ היא אמרה ואני נשכבתי מעלייה מלטף את ירכה הימנית בנעימות.
״הארי אין לי מצב רוח״ לחשה ודחפה אותי מעלייה.
״אמא, אמא !״ צעקו אושר ואלין ואני הסמקתי קלות.
״הם שלנו אל תדאגי…״ אמרתי לה ואני הרמתי את אושר והיא את אלין הקטנה.
״האז, אתה יודע מה בא לי עכשיו ?״ היא שאלה בקול מתפנק וחייכה חיוך ערמומי.
״אבל את בנו לא ?״ שאלתי ברצינות והיא צחקקה.
״לא זה בייב, שופינג…״ היא אמרה והנהנה בניצחון.
״לא לא לא ! רק לא זה״ אמרתי לה והתיישבתי בצד המיטה, מניח את אושר הקטן על בירכיי.
״מה כבר יקרה לך ?״ שאלה בבילבול ואני פערתי את עיניי בהלם.
״בואי נראה… כלום ! חוץ מ.. מוות בגיל צעיר, מכות מאימי, בזבוז כסף ושכחתי משהו ? הא… עיכול האשראי היפה שלי !״ אמרתי במהירות וצחקקתי.
״שווה את זה״ הסתכלה עליי וקרצה.
״לא ולא״ אמרתי והנדתי את ראשי לשלילה כמו ילד שעוד לא התבגר.
״טוב… אז אני ילך עם ידידים שלי יאללה ביי״ היא אמרה והלכה לכיוון הדלת בלי להוריד ממני את העיניים, איך היא תמיד יודעת לפגוע בנקודות טורפה שלי ?
״טוב חכי, אני בא״ אמרתי בלית ברירה והנחתי את אושר בעגלת התאומים שלהם.
״נכנע מהר״ אמרה ליאן בקריצה וצחקקה.
״רוצה לעשות מעשה שבדרך כלל אסור לעשות אותו ?״ שאלתי אותה וחייכתי חיוך ערמומי.
״והוא ?״ היא ענתה מהר בלי להביט בעיניי.
״לברוח מהמלון בלי שסיימון וריצ׳ארד ידעו ?״ שאלתי והיא הנהנה בחיוך.
״אתה מתנהג כמו ילד קטן״ אמרה ועשתה פרצוף חמוץ.
״זה עובר בגנים״ אמרתי וקרצתי לה. צחוק מתגלגל וארוך בקע מפיה. סגרתי ונעלתי את הדלת החדר והתחלנו להתקדם לכיוון המעלית.
״אבל אם הם יתפסו אותנו ?״ שאלה ליאן ואני הסתכלתי עליה בחצי חיוך.
״אל תדאגי, הכל עליי…״ מלמלתי ויצאנו מהמעלית. הלכנו עם העגלה לאוטו ואמרנו לשומר שיש לנו אישור מסיימון וריצ׳ארד. ליאן הניחה את אושר ואלין על הכיסא שלהם וחגרה אותם.
״האז העגלה…״ מלמלה ליאן ואני הנהנתי וקיללתי את העגלה הארורה. תוך שניות העגלה הייתה בבגאז׳ ואנחנו כבר התחלנו תנסיעה. ראיתי מהצד את ליאן מסתכלת עליי ומחייכת.
״קרה משהו ?״ שאלתי אותה ונעצרתי ברמזור האדום.
״לא סתם… פשוט אתמול הקטע הזה ש..״ היא אמרה אך קטעתי אותה קלות בכך שהסתובבתי לראות מה עם הילדים ונתתי לה להמשיך.
״אופיר, היא חזרה למלון בבכי ושרואים את זה מהצד עד כמה היה לה קשה להיפרד מגייסון… כאב לי עליהם״ אמרה ליאן ואני שמתי את ידי על ירכה. ״תמיד כשאני רואה את זה מהצד אני חושבת על מה היה קורה אם אני הייתי במקומה״ הוסיפה והרכינה את ראשה אל הרצפה.
״אני לעולם לא יעזוב אותך… שלך ורק שלך״ אמרתי לה וליטפתי את פניה.
״האז… תתרכז בכביש ולא בי, יש לך ילדים באוטו״ אמרה ליאן ואני הנהנתי והייתי נעול על הכביש.
״הגענו… בייב תרדי עם הילדים, אני אמצא חנייה ויבוא״ אמרתי והיא הנהנה והוציאה את הילדים מהאוטו. חיפשתי אחר חנייה ועד שסוף סוף מצאתי תפסו לי אותה, למה תמיד הקניון הזה חייב להיות עמוס ?
נסעתי בחניון ולבסוף מצאתי את החניה שכה חיכיתי לה, נעלתי את האוטו והלכתי לכיוון הקניון.
״יש נשק ?״ שאל השומר ואני הנדתי את ראשי לשלילה. נכנסתי לקניון ומזווית העין ראיתי את ליאן יושבת על הספות שהיו שם.
״וואי עמוס פה…״ מלמלתי והיא צחקקה.
״בוא נכנס לחנות הזאת… יש שם בגדים יפים״ היא אמרה ומשכה אותי מידי וידה השניה על העגלה. נכנסנו לחנות ובזמן שאני עומד בשילוב ידיים ליאן בוחנת את בגדי החנות.
״קח… תמדוד את אלו האז״ אמרה ליאן והוציאה מהקולב ג׳ינס כחלכל וחולצת Ramonas שחור. נכנסתי לאחד מתאי ההלבשה ומדדתי אותם, הם היו נראים איך לומר… דיי מחמיאים.
״אפשר לפתוח ?״ שאלה ליאן והסיטה את הוילון של התא בעודה נכנסת ובוחנת אותי.
״למה החולצה בתוך המכנס ? החולצה צריכה להיות בחוץ !״ אמרה ליאן והוציאה את חולצתי. בוא נגיד שתמיד אמא שלי העירה לי על זה אבל אף פעם לא ידעתי אם החולצה צריכה להיות בחוץ או בפנים.
״מושלם״ אמרה ליאן בהתלהבות וחיבקה אותי.
״תוריד… אתה לוקח את זה״ אמרה ליאן מבעד למלתחה ואני צחקקתי והחלפתי לבגדיי הקודמים. שילמנו למוכרת ויצאנו מהחנות.
״מה עכשיו ?״ שאלתי והסתכלתי על ליאן במבט שואל.
״אולי נלך ל… שיט״ אמרה ליאן אך היא קטעה את עצמה.
״לאן בייב ?״ שאלתי אותה בבילבול והיא הסתכלה אחורה.
״זה הזמן לברוח לא ?״ שאלתי אותה והיא הנהנה.
״הארי !״ צעקו בנות קטנות והתחילו לרוץ אחרינו עם דפים ועטים בידיהם.
״ליאן אנחנו אוהבות אותך !״ צעקו הבנות ואני חייכתי אל ליאן.
״נו… תתקשר לפול״ אמרה בלחץ ושמה את ידה על ראשה. אנחנו אוהבים את המעריצות שלנו, אבל יש זמנים שזה לא מתאים להיתקע כאן שלוש שעות… ועוד עם הילדים ? סיוט.
הוצאתי מכיסי את הפלאפון וחייגתי את המספר המוכר, תוך שניות פול חילץ אותנו מגל הבנות שבאו לתת לנו את תשומת הלב של כל הקניון.
״תודה פול״ אמרה ליאן ואני חיבקתי אותה ממותניה. נכנסנו מכונית והתחלנו בנסיעה.
״אלין איפה אבא ?״ שאלתי אותה בחיוך והיא הצביעה עליי.
״אבא״ מלמלה בצחקוק והצמידה את כפות ידיה אחת לשניה, מה שגרם לצליל מחיאה להישמע ברקע.
״אבא נעלם״ אמרה ליאן בחיוך ואני שמתי את ידיי על פני.
״איך שהם גדלו…״ אמר פול תוך כדי נהיגה ואנחנו הנהנו.
״טוב נראה לי שהמלון כאן… או שאתם מחליטים להישאר באוטו״ אמר פול ואנחנו הנדנו את ראשנו לשלילה בחיוך ויצאנו מהאוטו.
״הארי וליאן, יש לי שיחה איתכם״ שמעתי קול מאחורי גבי וכשהסתובבתי סיימון הסתכל עליי במבט כועס מאוד.
״אולי זה הזמן להחמיא לך על העניבה ?״ אמרתי בפחד וחייכתי חיוך מאולץ.
״הייתם בקניון ?״ שאל סיימון וליאן הסתכלה עליי בהפתעה.
קניון ? פחח… מה פתאום ?! מי המציא לך את השטויות האלה ?״ אמרתי לו וחייכתי חיוך מזויף.
״בוא נראה…״ אמר סיימון ופתח את האייפון שלו.
״הארי ובת זוגתו התגלו היום בפעם הראשונה בקניון הענק מאז תחילת התוכנית… ובניהם נצפו שני התאומים המופלאים שלהם, לפי מה שנגלה לנו…״ הוסיף סיימון וכיבה את הפלאפון שלו בעודו משלב ידיים בעצבים.
״אבל… אוח פאפראצי !״ אמרה ליאן בכמעט צעקה ושילבה את ידייה בכצבים.
״גם בלי האינטרנט ידעתי… מה עם השומר שבא אליי ושאל אם בקשתם אישור ממני לצאת ? ופול שאמר לי שאתם תקועים באמצע הקניון. והבגדים היפים שיש לכם בשקית, ואל תשכח את המכונית שלך, שסביבו עומדות עכשיו מאה מעריצות״ אמר סיימון והסתכל עלינו במבט מתוחכם.
״פאק המכונית !״ אמרתי בהלם ופערתי את פי בתדהמה.
״פול יביא אותה״ אמר סיימון בחיוך ואני הנהנתי ונשמתי לרווחה.
״קדימה, תחזרו לחדרים, פעם הבאה שתרצו לצאת, תבקשו״ מלמל סיימון והלך לכיוון האולם. תפסתי בידה של ליאן ונכנסתי יחד עם אושר ואלין לכיוון המעלית.
הגענו לחדר והשכבתי את אלין ואושר לישון. התיישבתי ליד ליאן שיבה על המיטה יבהתה באייפון שלה. תמונה שלה ושל אביה, מחובקים. דמעה בוגדנית זלגה מעינייה.
״אני מפחדת״ לחשה בקול שבור וסכר הדמעות נפרץ ממנה. משכתי אותה לחיבוק כשהיא עוטפת את ידיה סביב מותניה וראשה קבור בחזי.
״רק רוצה שתדעי, שבכל הזמן הזה… אני יהיה לידך, את לא תרגישי לבד. אני לא יזוז ממך מטר, אני מבטיח ליאן. אני בטוח שהוא יצא מזה, כמו שאני מכיר את אבא שלך… הוא בן אדם חזק !״ אמרתי בחיוך והיא הסתכלה בעיניי היא הצמידה את שפתיי לשפתייה ונישקה אותי בנעימות.
״אני אוהב אותך, אני בחיים לא אעזוב אותך, שוב״ לחשתי לה ונשקתי לשפתיה הבשרניות והמגרות עוד נשיקה קטנה.
״תודה האז, אני אוהבת אותך״ לחשה וקברה את ראשה בשקע צווארי.
אין דבר בעולם שמשתווה אלייה, אני אוהב אותה.