סיפורים על זאי זאי
בבקשה :]
תהנו
זה קשה לרשום בזה פעם הבאה זה היה 11-20

דארק 1-10

בבקשה :]
תהנו
זה קשה לרשום בזה פעם הבאה זה היה 11-20

פרק 1
מיד זיהיתי את קבוצת החברות שלי בחדר, שהיה מלא באנשים. המסיבה נהייתה עמוסה יותר ככל שהלילה נמשך, הבית בקושי מכיל את הכמות העצומה של הנערים הנרגשים. בדיוק אז, הבחנתי בבחור דיי מושך שהסתכל עליי מדלת המטבח עם עיניו החומות, שנצצו לעברי.
שפתיי התעקמו לחיוך ביישני כשהוא התחיל להתקדם לעברי, אך מיד התאכזבתי כשהוא עצר בפתאומיות, מסתכל על נקודה מאחורי כתפיי. הסתובבתי על מנת לראות על מה הוא מסתכל ונתקלתי בבחור גבוה עם שיער מתולתל שהסתכל עליו במבט נוקשה ועצבני. לא זיהיתי אותו בהתחלה, אך סיפור מפחיד שחברתי סיפרה לי צץ בראשי לפתע. הבחור הזה איבד את העשתונות ערב אחד והרביץ לבחור אחר. יש לו היסטוריה אלימה ומפחידה ולכן לא הפתיע אותי מדוע הבחור החמוד נרתע ממנו לפתע. הוא חזר ישירות לכיוון המטבח מבלי לומר מילה או אפילו לזרוק מבט.

ליבי פעם במהירות ופי נעשה יבש. קפאתי במקום כשהבחור הגבוה נעמד מולי, קרוב מאוד. הרמתי את עיניי המתוחות לאורך גופו ואחזתי עם אצבעותיי בכוס שהחזקתי חזק יותר. הג׳ינס שלבש ישב בצורה מושלמת על גופו, מצטרף לחולצה לבנה שעיטרה את חלקו העליון. מיד לאחר מכן הבנתי שאני עומדת להתמודד עם המבט המאיים של הבחור, שללא ספק, היה נעוץ בי.

״תרקדי איתי״, הוא אמר בקולו המחוספס.

לא הספקתי להגיב לפני שהוא משך אותי אליו בחוזקה, הכוס נופלת מידי ונשברת לרסיסים על הרצפה. כף יד גדולה תפסה בחלק התחתון של גבי כדי לקרב אותי אליו וזרועותיי התעופפו לבטנו בשביל למנוע ממנו להתקרב אף יותר. פעולותיו הקשוחות השאירו אותי חסרת מילים – מעולם, אף אחד, לא התנהג אליי ככה. אצבעותיי נסגרו כשהבחור ללא השם שלח אותן אל עורפו. הסתכלתי למעלה במהירות, מופתעת לגלות זוג עיניים נוצצות שבוהות בי. הן היו ירוקות, כמעט מושלמות, מעוטרות בריסים ארוכים ושחורים. לקח לי כמה שניות להתעשת ולראות את זוג שפתיו הורודות והמפוסלות מתעקמות לחיוך.

״איך קוראים לך, יפהפייה?״

״ב-בו״, מלמלתי.

הוא חייך אליי, נוכחותו עדיין מאיימת עליי.

״אני הארי״, הוא לחש באוזני.

לפני שהוא הרפה, הוא נישק את הנקודה מתחת לאוזני. עיניי נסגרו ואחזתי בעורפו חזק יותר. צעקה חלשה נפלטה מפי כאשר הוא הצמיד את המותניים שלי צמוד יותר לשלו בכוח. שריר רעד בפניו, ללא ספק מכיוון שהוא נהנה מהתגובה שהפעולה שלו הוציאה ממני. מעולם לפני כן לא חוויתי דבר כזה ואני מניחה שהוא הבין את זה מהר.

״אני מחבב אותך״, הוא חייך, ״את כל-כך… תמימה.״

המבט האפל שלו נפל ישר על החזה שלי, מנצל את העובדה שהוא היה גבוה ממני בהרבה. הרפיתי את אחיזתי ממני והשתדלתי להירגע – הרצון להכניס לו אגרוף, אגרופי בלחייו המפוסלות, בער בי יותר ויותר מרגע לרגע. פחדתי מידי. שלחתי את ידיי על מנת להרחיק אותו ממני אך הוא הצליח לתפוס את זרועותיי.

״רגע, רגע״, הוא דיבר במהירות.

באחיזתו החזקה הוא תפס את ידיי והניח אותן בשני צידי גופי. גופי רעד כשהרגשתי את אצבעותיו מטיילות במורד גבי, נכנסות לכיס של הג׳ינס שלי. הבנתי שהוא מחפש את הטלפון שלי. גופי הוצמד מעט לשלו כשהוא מצא אותו, מה שגרם לי לשחרר ״אאוץ׳״ קטן שהעלה חיוך לפניו.

עמדתי בשקט כשהארי הקליד את מספרו בטלפון שלי. כשנשמע צלצול קצר הבנתי שהוא סימס לעצמו מהטלפון שלי. עכשיו יש לו את המספר שלי. מה לעזאזל הולך פה? נפרדתי מחבריי לפחות מחמש דקות וכבר מצאתי את עצמי בנוכחות של בחור שללא ספק היה לו רק דבר אחד בראש. נשימתו החמה דיגדגה אותי כשהוא החזיר את הטלפון בחזרה למקומו הקודם, והופתעתי מאוד כשהוא הצמיד שוב את גופו לשלי. האנחה המחוספסת שבקעה מפיו הפתיעה אותי אף יותר – הוא ללא ספק נהנה מהקרבה של החזה שלי לגופו.

״בבקשה תפסיק״, לחשתי בשקט.

הרגשתי את החזה שלו עולה ויורד כשהוא נשם והתרומם לעברי, שוב מתכופף לאוזני.

״אני לא חושב, בייבי. אנחנו הולכים לעשות קצת כיף.״

מילותיו גרמו לי לרעוד. פחדתי מהארי, אך הרגשתי שלא יכולתי לעשות שום דבר. לפני שהבנתי מה אני עושה, ידי מצאה את לחיו. מבטו נעשה עצבני מאוד בעוד לחיו נעשתה ורודה יותר ויותר, פועמת מהסטירה שהרגע חטפה. לפני שהספקתי להתרחק, הוא תפס את ידיי באגרסיביות.

״אני רואה שאת הולכת להיות אתגר״, הוא כמעט לחש, ״ואני אוהב את זה״, הוא חייך.

הוא קירב את ראשו והזיז את שלי ומיד הרגשתי את שפתיו נוגעות לי בצוואר. שיערו המתולתל דיגדג לי את הצוואר. הוא שיחרר את אחת מידיי על מנת לתפוס במאחורה של ראשי על מנת שלא אברח. מיד הנחתי את ידי על חזהו בניסיון כושל להרחיק אותו ממני, כשהרגשתי אותו מתחיל למצוץ.

״הארי״, התחננתי.

תפסתי באגרופי את חולצתו, מתמודדת עם הכאב של שיניו הנעוצות בצווארי. הוא פלט צחוק מתנשף קטן כשלא הצלחתי להרחיק אותו ממני, וחזר להוציא ממני דם. אמנם הכאב נרגע מעט עם התחושה של שפתיו הרכות אך מיד שב כאשר הוא נעץ את שיניו שוב בצווארי. תחושה מוזרה עברה בגופי כשהוא הפסיק את פעולתו והתחיל לתת נשיקות קטנות באיזור הפצוע. הוא נשף בעדינות על האיזור. הוא נרתע, מחייך, בעוד ידי נשלפת מתוך ידו ועולה ישר למשש את צווארי. ליטפתי את האיזור הפצוע בכאב ונבהלתי כשהוא החל שוב להתקרב אליי.

״את שלי עכשיו״, הוא אמר בקולו הנמוך.

כעס פשט בגופי כשהוא החל להסתובב וללכת, אך עדיין נשארתי לעמוד במקום, מתקשה להפנים מה שהרגע קרה. ״שיט״, קיללתי.

דחפתי את עצמי בין המוני האנשים, מחפשת נואשות את חברותיי. כשמצאתי אותן, הן היו שקועות בשיחה, צוחקות, לגמרי לא מודעות למה שהתרחש לפני שניות אחדות. ניסיתי לפתוח את פי ולספר, אך עדיין הייתי משותקת מידי.

״מה קרה?״ זואי שאלה בקול מודאג.

״אני… אני…״

לוסי הסיטה את שיערי המתולתל והארוך ומבטיהן התרחבו למראה הפצע.

״וואו.״. שרלוט נראתה המומה.

״מי לעזאזל עשה לך את זה?״

מיד התחרטתי על מעשיי כשהרמתי את ידי לפצע. ידי נשארה אך מבטי המפוחד נתקע על נקודה רחוקה בחדר. חברותיי מיד הסתובבו בסקרנות על מנת לראות על מי אני מסתכלת. הארי הסתכל בחזרה וחייך. ראינו אותו נפרד מחבריו, שעימם שוחח, ועושה את דרכו לכיוון היציאה, לא לפני שמבטו השאיר אותי שבויה. הקריצה שהוא שלח לי החזירה אותי להיות חסרת מילים כשצפיתי בו נעלם.

הסתובבתי לחברותיי וראיתי את שרלוט פותחת את פיה בתדהמה, מנסה לדבר, אך סוגרת אותו מיד ללא הצלחה. לבסוף, לוסי שברה את השתיקה. ״הולי שיט.״

פרק 2
טיפסתי מחוץ למונית אחרי ששילמתי את חלקי בתשלום. חברותיי ניפנפו לי לשלום כשהלכתי בשביל שמוביל לביתי. הן לגמרי תיחקרו אותי לגבי מה שקרה עם הארי, ואני בעצמי עדיין הייתי בשוק מוחלט מכל העניין.

כשנכנסתי לחדר, פשטתי את בגדיי והשלכתי אותם לדלי הכביסה. הברשתי את ידי בשיערי הכהה לפני שפניתי ללכת לכיוון הארון. החלקתי את החולצה מעליי ותוך כדי הליכה לשירותים, לבשתי את מכנסי הפיג׳מה שלי. הדלקתי את האור בישנוניות, הרמתי את מברשת השיניים ומרחתי עליה משחה. פתחתי את הפה והתחלתי לנקות תוך כדי שאני מסיטה את שיערי לאחור ומזיזה את ראשי לצד. מברשת השיניים נפלה מידי והידהדה כשנפלה לכיור. הייתי בהלם כשראיתי את הסימן שהוא השאיר לי – אדום בוער עם סימנים סגולים בולטים. החלקתי את אצבעותיי על הפצע. הוא סימן אותי. רעדתי מהמחשבה. ניסיתי להתנער מהזיכרון של שפתיו על גופי, שהחריד אותי יותר מרגע לרגע. ״את שלי עכשיו״. המילים שהוא אמר הידהדו לי בראש בזעזוע. הכרחתי את עצמי להוציא את הארי מהראש ולהתמקד בחזרה בצחצוח השיניים.

סיימתי להתארגן לשינה ושקעתי במצעים הרכים. גילגלתי את ראשי הצידה וחיפשתי עם ידי את מקור הרטט. החזקתי את הפלאפון אל מול פניי. ההודעה הייתה מהארי. הלב שלי פעם במהירות ובבהילות כשהכרחתי את עצמי לפתוח את ההודעה.

מ: הארי

״את יודעת, אני חושב שאת צריכה לסגור את הוילונות לפני שאת מתפשטת. תודה על ההופעה. אוהב, H."

קפצתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון החלון. עיניי נחתו על רכב גדול ושחור שחנה בצד השני של הרחוב. פחד חילחל בי. הארי נשען על המכונית, ידיו משולבות על חזהו החזק. אפילו בחושך, יכולתי לדעת שעל פניו מתנוסס חיוך שחצני. הוא משך את עצמו מן המכונית והתקדם לצידה השני, מתיישב במושב הנהג. לפני ששמתי לב, המכונית התניעה ונעלמה לה ברחוב.

״לאן הכנסתי את עצמי״.

***

״בוקר, בו״.

אמא צעקה את שמי מהמטבח כשהיא שמעה את צעדיי במדרגות. כשהלכתי לאורך המזדרון, הצצתי במראה ונזכרתי שעליי לכסות את הסימן המחריד שעל צווארי. הסטתי את השיער קדימה וכשראיתי שהוא מסתיר את הפצע היטב, התקדמתי לכיוון המטבח ופתחתי את הדלת.

״בוקר, אמ…״

נעצרתי בפתאומיות כשהבחנתי בערימה של תלתלים כהים שיושבים ליד שולחן האוכל. זה לא יכול לקרות. כשאמא שלי עם הגב אליו, הוא הרשה לעצמו לבחון את גופי, מלמעלה למטה, עם עיניו הירוקות. הרגשתי לפתע מודעת לעצמי, ועיניו נחו על עיניי.

״אה, בו, הבחור המקסים הזה עמד בחוץ, אז הרשיתי לעצמי להכניס אותו פנימה.״

חיוך התפשט על פניו, חושף גומות עמוקות בלחייו.

״היי, הארי״, הכרחתי את עצמי להגיד בנימוס.

״מה הולך?״ הארי קרץ.

״אמא, אני יכולה לדבר איתך לשנייה?״ סיננתי לה מבין השיניים. שלחתי להארי חיוך מסנוור לפני שמשכתי את אמא איתי למזדרון. כשהייתי בטוחה שהוא לא יכול לשמוע, התחלתי לדבר.

״למה הזמנת אותו פנימה?״ לחשתי בכעס.

״הוא אמר שהוא ידיד שלך. הוא מאוד נחמד.״ היא מיהרה להגיד.

״אמא, הוא יכול היה להיות רוצח״, התעצבנתי.

״ברור שהוא לא. הארי מקסים״. גילגלתי עיניים למשמע דבריה של אימי. הייתי בטוחה וסבורה שהוא השתמש ב״קסם״ שלו עליה. אחזתי בגופי חזק בניסיון לסדר לעצמי את הראש ולנסות להסתגל לסיטואציה. אני לא יודעת על מי כעסתי יותר – הארי, שהגיע בלי הזמנה או אמא שלי, שפשוט נתנה לי להיכנס.

״הכנתי ארוחת בוקר. בואי.״

היא לקחה את ידי ומשכה אותי חזרה למטבח, המקום שבו הארי עדיין ישב. הוא חייך אליי בעודי מתקדמת לעברו ומתיישבת בכיסא שלידו. קול חלש בקע מפי כשידו החזקה תפסה בירכי. העפתי אותה משם והוא צחק בשקט. הייתה לי הרגשה נוראית שהוא נהנה מהעובדה שאני נלחמת בו. אמא שלי הייתה רחוקה מאיתנו, מרוכזת בלא לשרוף את החומר במחבת.

״מממממ״, הארי מילמל בשקט.

הוא החל להישען עליי אבל תפסתי בכתפו לפני שהוא הגיע קרוב מידי.

״למה אתה כאן?״ לחשתי בכעס.

״כדי לראות אותך.״ הוא חייך.

הרפיתי את המגע שלי ממנו. שנאתי את הדרך שבה העיניים שלו היו נעוצות ללא הפסקה בשלי. אני בטוחה שהייתה עוד סיבה לבואו הלא מבורך במיוחד. הפלתי את ראשי, לא מסוגלת יותר להסתכל עליו. קפצתי בעדינות כשהרגשתי את ידו על סנטרי, מרימה את ראשי כך שאסתכל עליו בחזרה.

״אני רוצה לצאת איתך הלילה״, הוא דיבר.

רעדתי מדבריו – יותר עובדה מאשר הצעה… עיניי התרחבו כשאמא הסתובבה אלינו עם חיוך על פניה.

״מ-מה?״ פלטתי.

״הו, זה יהיה נהדר! לא, בו?״ אמא אמרה.

הארי הוריד את ידו מסנטרי רק על מנת להניח אותה על ברכי, מתחת לשולחן. עמדתי להתנגד כשאמא התערבה שוב.

״היא תשמח מאוד.״

״למה לא התקשרת פשוט, למה היית חייב לבוא לכאן?״ אמרתי בתיסכול.

״בגלל שהיית אומרת לא.״ הוא לחש.

״מה גורם לך לחשוב שלא אגיד לא גם עכשיו?״ שאלתי בחומרה.

עיניו עברו להסתכל על אמי, שנראתה מאוכזבת מהעובדה שלא הסכמתי מיד. אף פעם לא הייתי כל-כך פופולרית בקרב בנים ויכולתי לראות כמה מאושרת העובדה שהארי הפציע במפתן הדלת שלנו עשתה אותה. בשבילה, זה היה חלום שהתגשם. בחור מושך מציע לביתה לצאת. בשבילי… זה היה הסיוט הכי גדול. לא רק שהוא נתן לי ״נשיכת אהבה״, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בניגוד לרצוני – הוא גם ראה אותי רק בתחתונים, וכל זה במרווח של כמה שעות בלבד. שלא נדבר על העובדה שהוא הפחיד אותי פחד מוות. לפני שהבנתי מה קורה, אמא והארי קבעו זמן בו הארי יבוא לאסוף אותי מחר בערב. פי נשאר פתוח כשהארי חייך אליי.

״טוב, אני חייב ללכת. תודה על הפנקייקים, גברת אליס.״

״קרא לי הת׳ר.״

הוא חייך אליה קצת לפני שירד מהכיסא. קפאתי כשהוא התכופף ונשק לי בלחי.

״בו, תלווי אותו החוצה״, אימי דרשה.

נאנחתי וקפצתי מהכיסא כשאמא שולחת אותי מהר אחרי הארי. דלת המטבח נסגרה והייתי איתו לבד במזדרון. הוא לא ביזבז זמן ומיד דחף אותי לקיר. עיניי נסגרו בחוזקה. גופו נצמד לשלי, מחזיק אותי במקום. שני צידי מותניי נתפסו ע״י ידיו הגדולות. ראיתי אותו מחייך כשניסיתי בכוח להגדיל את המרחק בינינו, ללא הצלחה. הוא היה חזק מידי. גופו הגבוה הכהה על שלי.

״אל.״ התחננתי.

הארי התעלם מתחינותיי, אצבעותיו מלטפות את לחיי. שיערי הארוך הוסט למאחורי צווארי והוא בהה בפצע וחייך.

״יושב עלייך טוב.״ הוא לחש לאוזני.

רעדתי כשהוא הצמיד את שפתיו לפצע. הוא נזהר לא להצמיד אותן חזק מידי. נרגעתי מעט כשהוא התרחק בתקווה שזה יהיה הסוף לסבל ושהוא סוף-סוף יעזוב. אבל לצערי, זה לא קרה והארי נשאר קרוב, תלתליו מדגדגים אותי כשהוא מנשק את הפצע שוב.

״יש לך ריח טוב,״ הוא נשף.

הוא אחז במותניי בחוזקה ובכאב ושתל נשיקה קצרה על שפתיי. קפצתי מיד ורעדתי בפחד, ראשי נופל לחזהו בהרגשה שרגליי לא יכולות להחזיק אותי יותר, אך לפני ששמתי לב, הארי שיחרר אותי.

״נראה אותך מחר בערב, בו.״

הוא קרץ אליי ועזב, ראשי מסתובב, ונפלתי לישיבה מבולבלת על הרצפה.

פרק 3
יום למחרת.

"את בטוח צוחקת עליי," זואי אמרה, לא מאמינה.

"הלוואי שהייתי צוחקת."

ראשי נפל אל בין ידיי, אנחה כבדה נפלטת מפי. כשהרמתי את ראשי חזרה, מצאתי את שתיהן מסתכלות עליי. לוסי הסתובבה בכיסא שלי ונראתה כאילו היא שקועה במחשבות.

"טוב, מה את הולכת לעשות?" זואי שאלה.

היא שכבה לידי במיטה כשגבינו נצמד אל הקיר.

"אין יותר מידי מה לעשות. הוא יודע איפה אני גרה."

דלת חדרי נפתחה וחשפה את שרלוט שעמדה בפתחה. היא רכנה לשרוכיה והורידה את נעליה. היא משכה את שיערה המתולתל מפניה.

"סליחה שאיחרתי, מה פספסתי?"

היא הניחה את התיק שלה על הרצפה והתיישבה על המיטה בשילוב רגליים. היא הסתכלה עליי בסקרנות אבל לוסי התערבה.

"את בו מטריד בחור חתיך אבל לגמרי מפחיד שעקב אחריה הביתה, ראה אותה בתחתונים ואז הופיע במטבח שלה בבוקר למחרת ונהיה החבר הכי טוב של אמא שלה." לוסי אמרה בשטף והשתתקה.

עיניה של שרלוט נפערו והיא העבירה את מבטה מאחת לשנייה.

"אה, והיא יוצאת איתו לדייט הערב." לוסי סיימה.

"מ-מה?"

היא ניענעה את ראשה בניסיון להבין. הייתה שתיקה בחדר למשך כמה שניות.

"הארי עקב אחרייך הביתה? ידעתי שהיינו צריכות להישאר איתך בלילה ההוא!" שרלוט זרקה את ידיה באוויר.

"את לא יכולה פשוט להגיד לו לא?" זואי שאלה.

"אבל הוא יודע איפה אני גרה ואמא שלי חושבת שהוא הדבר הכי טוב בעולם. היית צריכה לשמוע אותה אתמול, היא הייתה כל-כך שמחה. וחוץ מזה, כולנו שמענו את הסיפורים עליו. אני לא רוצה שאף אחד בסביבתי יפגע."

לוסי הטילה את רגלייה על הרצפה והפסיקה להסתובב בכיסא למשמע דבריי.

"ומה עם העובדה שזו את שיכולה להיפגע?" היא אמרה בשקט.

הנחתי את ידיי על עיניי, מקללת את הרגע בו הכרתי את הארי. זה לא יכל להיות גרוע יותר. מוחי הסתובב. עדיין לא ידעתי אפילו לאן הוא לוקח אותי ב"דייט" שלנו. השתמשתי במונח "דייט" רק כי לא הייתה לי ברירה אחרת; זה לא שהתחשק לי להסתובב לי עם הארי להנאתי וידעתי שזו רק הזדמנות בשבילו למשש אותי. נפלתי לכתפיה של זואי כשהיא עטפה את זרועותייה מסביבי.

״זה הולך להיות בסדר גמור״, היא ניסתה להרגיע אותי.

משהו בקול שלה אמר לי שאפילו היא בקושי האמינה לעצמה.

***

הייתי בטאמבלר בלפטופ, שכובה על בטני על המיטה, רגליי מצולבות באוויר. גל של חשש עבר בי כשהסתכלתי בשעון שבשולחן שליד מיטתי. אין עוד הרבה זמן עד שהסבל בלראות את הארי יתחיל. אצבעותיי עברו בשיערי, שעדיין היה רטוב מהמקלחת.

״בו?״ אמא קראה לי מעבר לדלת.

היא נכנסה בדלת, חיוכה נמחק כשראתה אותי שכובה על המיטה בפיזור.

״למה את לא לבושה? הארי עומד להגיע בקרוב.״

גילגלתי את עיניי. אם היא רק הייתה יודעת איך הוא באמת… היא החלה ללכת לכיוון הארון שלי, אך עצרתי אותה. מעדתי מהמיטה ונעמדתי לפניה.

״אמא, אני יכולה לעשות את זה״, מילמלתי.

״תמהרי.״

כשהיא סגרה את הדלת מאחוריה, נפלתי למיטה בכבדות. קיללתי בשקט. ראשי הסתובב במהירות כששמעתי את הרטט. הרמתי אותו ופתחתי את ההודעה.

מ: הארי

״אני לוקח אותך לארוחת ערב. תלבשי משהו סקסי. H"

לא עניתי וזרקתי את הטלפון לשידה בעודי פותחת את הארון. הוצאתי חולצה, יותר יפה מאשר סקסית, ושלחתי את ידיי להוריד את החולצה שעליי, אך לפני שעשיתי זאת הפניתי את ראשי לכיוון החלון. סגרתי את הוילונות והמשכתי להתלבש. הפלתי את בגדיי לרצפה ומשכתי מעליי את הג׳ינס הצמוד. שיערי הארוך התנפנף מאחוריי כשהתאפרתי. ריסיי נראו עבים וכהים יותר. מרחתי מעט ליפגלוס על שפתיי ומעט סומק על לחיי. נשמתי עמוקות ונשפתי בחוזקה.

״שיט.״

נחרדתי כששמעתי עוד רטט מהפלאפון ובלעתי את גוש הפחד הכבד שעלה בגרוני. אחזתי בפלאפון חזק ופתחתי את ההודעה בשביל לגלות, למרבה המזל, שהיא מלוסי.

מ: לוסי

״תהיי זהירה, הבנות ואני חושבות עלייך.״

חיוך קל התפשט על פניי בידיעה שהן איתי בזה. הכנסתי את הפלאפון לתיק ביחד עם המפתחות ועוד כמה דברים הכרחיים. הסטתי את עיניי לשעון. הארי אמור להיות כאן עוד עשר דקות. הרגשתי כאילו אני בולעת את הלב שלי. שנאתי את זה. תיעבתי את זה. זה הרגיש כמו לשבת ולחכות שמבחן חשוב יתחיל או לשבת בתור אצל הרופא בידיעה שעליי לקבל זריקה.

אוזניי נחרדו למשמע רכב גדול עוצר וחונה מתחת לביתי. הצצתי מאחורי הוילונות וראיתי את הארי יוצא מן הרכב ומתקדם לכיוון ביתי. הרמתי את הג׳קט שלי, לבשתי את נעליי ומיד יצאתי מן החדר. ככל שזה ייגמר מהר יותר, ככה זה יהיה טוב יותר.

״בו! הארי כאן.״

״בסדר!״ צעקתי.

לא התכוונתי להישמע כה עצבנית, אבל כל הסיטואציה פשוט חדרה אליי. ירדתי במדרגות ומצאתי את אמא שלי בתחתיתן מחכה לי.

״את נראית נהדר.״ היא חייכה.

״תודה אמא.״

הראשים של שתינו הסתובבו למשמע הדפיקה על הדלת. היא נשקה בלחיי ודחפה אותי בעדינות לכיוון הדלת. סובבתי את הראש בדיוק כשהיא נעלמה, משאירה אותי לבד מול הדלת. נשמתי נשימה עמוקה בניסיון להכין את עצמי, למרות שידעתי שזה לא מה שיעזור. אני לא חושבת ששום הכנה אי פעם יכלה לעזור לי. ידי הרועדת ניגשה לידית ופתחה את הדלת, חושפת בחור גבוה עם חיוך רחב וגומות גדולות.

״שלום, יפהפייה.״

פרק 4
כשלא זזתי, הארי תפס את ידי ורכן כדי לנשק אותי. הזזתי את ראשי הצידה כך ששפתיו יתפסו את לחיי ולא את המטרה האמיתית שלו. הוא התרחק וחייך. הוא הסתכל עליי עד שהסטתי את מבטי ועברתי לשחק עם האבזם של התיק שלי.

"בואי."

עצרתי מחוץ לביתי על מנת לסגור את הדלת ולנעול אותה. רק הנחתי את המפתחות בתיקי וכבר אצבעותיו של הארי השתלבו בשלי. יכולתי להתענג על ידו החמה אם לא הייתי כל-כך מפוחדת. עברנו את הכביש והתקדמנו להיכן שהמכונית השחורה והמפחידה חנתה. הדלת שליד הנהג הייתה פתוחה והארי הסתכל עליי בציפיה.

"היכנסי, לאב."

נעניתי לבקשתו ונשמתי נעתקה כשהוא טרק את הדלת שלי. סובבתי את ראשי ובחנתי את המכונית, שהייתה נקייה באופן מפתיע. צפיתי בו נכנס למושב הנהג בקלות מפתיעה יחסית לגובהו הרב. הוא טרק את הדלת והתחלתי להרגיש את הפחד עובר בגופי. נשארנו לבד, רק שנינו…

"אל תיראי כל-כך לחוצה, בו," הוא חייך.

עיניו נחו עליי מעט לפני שהוא גישש וחיפש את חגורתו וסגר אותה. עשיתי כמוהו וחזרתי להסתכל עליו. הוא התניע את האוטו ונסע אחורה. הוא חייך אליי לפני שנכנס אל הכביש והחל ליסוע.

ראיתי שהשרוולים של הג'קט שלו היו מופשלים על ידיו החזקות שתפסו בהגה. הוא הרחיק את תלתליו מעיניו על מנת שיוכל להסתכל על הכביש. בהיתי בו עד שראיתי אותו מחייך לאט לאט וידעתי שנתפסתי. הסטתי את מבטי אל ציפורניי והתחלתי לשחק איתן בעודי מסמיקה.

"בן כמה אתה?" שאלתי בשקט.

הרמתי את מבטי אליו וראיתי שהוא מסתכל עליי ומיד הוא החזיר את מבטו אל הכביש.

"עשרים."

"אה."

שאר הנסיעה הייתה שקטה; העברתי את רובה בהסתכלות מעבר לחלון. השמש הספיקה לשקוע עד שחנינו. קפצתי במקומי כשהארי הניח את ידו על ברכי אך עצרתי אותו לפני שהוא יכל להמשיך מעט יותר גבוה. הוא ציחקק בחוזקה ואז הרפה ממני.

"הגענו."

שיחררתי את החגורה וגיששתי את דרכי לידית של הדלת. למרבה החרדה, גיליתי שהאוטו נעול. הייתי צריכה לחכות שהארי יבוא לפתוח לי מבחוץ. רעדתי קצת למחשבה שאצטרך להיות נעולה באוטו איתו. אוטומטית, התרחקתי קצת בבושה מהמגע שלו כשהוא ניסה לעזור לי לצאת מן האוטו. הארי שם לב לזה. הידקתי את הג׳קט לגופי כשהתחלנו ללכת. ידו הגדולה עטפה את גופי והתקדמנו לאורך השביל. נשמתי עמוקות, מזהה את הריח של הים. הרמתי את ראשי והבנתי שאנחנו בנמל. הזזתי את ראשי מספינה לספינה, כולן גדולות וכבדות, קשורות היטב לצי.

התקדמנו לאורך הטיילת כשרק שרשרת דקה מברזל מפרידה בינינו לבין המים. נעצרנו מחוץ למסעדה והארי הוריד את ידו ממני. במקום, הוא סובב אותי אליו בחוזקה. נאנחתי כשאצבעותיו הברישו את שיערי, שפתיו מנחיתות נשיקה על הפצע שעדיין היה בצווארי.

״מממממ, אולי כדאי שאעניק לך עוד אחד, כדי שכולם ידעו שאת שלי.״ הוא לחש בקולו המחוספס והעמוק.

״לא.״

ניסיתי להתרחק, אך הוא תפס את זרועותיי לפני שהספקתי ומשך אותי אליו.

״אולי יותר מאוחר.״ הוא חייך.

***

הארי נתן את שמו למארח לפני שהוא הוביל אותנו למקומנו בסוף המסעדה. הייתה לי תחושה נוראית שהארי אירגן את זה שנשב כל-כך רחוק על מנת שנהיה מוסתרים ומבודדים. ישבתי אל מול הארי, הורדתי את הג׳קט והנחתי אותו על גב הכיסא שלי. המלצרית נתנה לנו תפריטים לפני שהזמנו שתייה ומיהרה לדרכה.

הארי בחן את התפריט ולא שם לב כשהתכופפתי להוציא משהו מן התיק. החזקתי את התפריט למולי כך שיסתיר את הפלאפון ופתחתי את ההודעה.

מ: זואי

״איך הולך? את בסדר?״

לפני שהספקתי לענות, התפריט הושמט מידיי והונח על השולחן. מיהרתי להכניס את הפלאפון חזרה לתיק לפני שהבטתי בהארי, עיניו כהות מתמיד. הוא החליט להתעלם ממה שקרה ורק שאל אותי מה אני רוצה להזמין.

״אני לא רעבה,״ אמרתי.

״תבחרי, או שאבחר בשבילך״ הוא אמר בטון עצבני.

נשארתי בשקט כשהוא סימן למלצרית לבוא. היא התקרבה אלינו במהירות עם הפנקס ביד, הקוקו שלה מתנפנף מאחוריה, מתכוננת לקחת מאיתנו הזמנה.

״עוד משהו?״ היא חייכה כשהארי סיים להזמין.

עיניה נחו על הארי לפני שהיא הסתכלה עליי במבט סימפטי ומרחם, כמעט כאילו היא ידעה שאני כאן בניגוד לרצוני.

״לא, תודה,״ חייכתי בנימוס.

ואז נשארנו לבד. הארי הטה את ראשו אליי, לא מוריד את מבטו מפניי.

״אני מפחיד אותך?״
רציתי להגיד לו שזו שאלה דיי מטופשת, אבל עצרתי את עצמי. ממש לא רציתי להגיד לו שלמען האמת – הוא הפחיד אותי ברמה נוראית. אני בטוחה שהוא היה משתמש בזה כיתרון בשבילו, למרות שאני לא מצליחה להבין איך הוא יכול להפחיד אותי אפילו יותר ממה שהוא מפחיד אותי כבר עכשיו.

השתיקה שלי הייתה כל ההסכמה שהוא היה צריך. הוא חייך אליי חיוך מלא גומות. הוא קירב את ידו לידי בדיוק כשהמלצרית התקרבה עם המים שלי וניצלתי את ההזדמנות לחמוק ממגעו. בחוץ, הודיתי לה על המים, אך מבפנים – שיבחתי אותה כתודה על כך שהיא הפריעה למעשה. כשהיא הלכה, נשארנו שוב לבד והרגשתי חוסר נוחות משווע כשהארי בחן את פניי ללא הרף.

״האם מישהו נגע בך פעם?״

״מ-מה?״ שאלתי בבלבול.

נחרדתי כשהרגשתי את ידו תופסת בברכי מתחת לשולחן המרובע. הוא ציחקק כשהוא קם במהירות. הופתעתי כשהכיסא שלו הושלך לאחורה והתרומם שוב רק כדי להיות מונח לידי. הארי התיישב עליו. ידו שוב נשלחה לברכי וקפאתי במקום כשהיא טיילה לאט לאט במעלה ירכי. הארי צפה בי מתנשמת בכבדות, החזה שלי מורם למעלה ולמטה בפחד. הודיתי לאלוהים שלא בחרתי ללבוש שמלה הערב… אלוהים יודע לאן הוא יכול היה להגיע. כשידו תפסה במפשעה שלי, התרוממתי מיד. הכיסא הרעיש כשחרק ברצפה כשניסיתי להרחק ממנו.

״אני… אני צריכה להשתין.״

שמעתי אותו צוחק בכבדות כשהלכתי במהרה לכיוון השירותים. אפילו לא הספקתי לקחת איתי את התיק – רק רציתי לברוח משם.

״תחזרי מהר״, הארי קרא אחריי.

פרק 5
ידיי אחזו בחוזקה בכיור, מחזיקות את משקלי כשנשענתי עליו בניסיון לסדר את נשימותיי. הרמתי את ראשי למראה בניסיון נואש להרגיע את עצמי. לא הצלחתי להאמין כמה רחוקות הפעולות של הארי יהיו. זה כאילו אפילו לא היה לו אכפת אם יראו. טפחתי על כיסיי על מנת לחפש את הפלאפון שלי.

"שיט".

השארתי אותו בתיק, ליד השולחן, ליד הארי. הלב שלי נחת לתחתונים מהמחשבה שלא היה לי איך ליצור קשר עם אף אחד. ניענעתי את ראשי, שיערי מתפזר לכל כיוון.

"אני לא יכולה לעשות את זה." מילמלתי לעצמי.

הרמתי את ראשי שוב וראיתי את השתקפותי במראה. אני לא חושבת שאי פעם, בחיי, הייתי יותר מפוחדת ממה שאני עכשיו. הרמתי את ראשי בשירותים והזזתי אותו הלוך ושוב, בוחנת את האופציות שברשותי. יכולתי לחזור ולהתעמת עם הארי ויכולתי לברוח. עיניי נדדו לכיוון חלון השירותים ומיד בחרתי באופציה השנייה.

פתחתי את החלון ועמדתי לטפס לתוכו כששמעתי את דלת השירותים נפתחת. לרוותי, זו הייתה רק המלצרית ששירתה אותנו.

"את בו?" היא שאלה.

הנהנתי בראשי וחיכיתי שתמשיך.

"הבחור שאיתך ביקש ממני לבדוק מה איתך."

"אוי אלוהים."

היא התקדמה אליי, תפסה בידי ומשכה אותי הצידה.

"א-איפה הוא?"

"הוא מחכה לך מחוץ לדלת." היא לחשה בדאגה.

עיניי נפתחו לרווחה למשמע דבריה. עיניה נדדו מהחלון הפתוח ובחזרה אליי. היא בוודאי ידעה מה תיכננתי לעשות שניות לפני שהיא הגיעה.

"לכי." היא דחפה אותי לכיוון החלון. "אני אגיד לו שלא היית כאן."

"תודה," חייכתי.

תפסתי בחלון ומשכתי את עצמי למעלה. הסתובבתי וראיתי אותה יוצאת מהשירותים.

"מה!" שמעתי קול נמוך צועק ליד הדלת.

"לעזאזל."

ישבתי עם רגליי מתנופפות לכיוון היציאה, אבל בדיוק לפני שקפצתי את המרחק הקצר לרצפה שבחוץ, דלת השירותים נפתחה בחוזקה. עיניו הכהות של הארי ננעלו על שלי. מבטו העצבני מיד נהפך לחיוך והבנתי שזה כיף לו. לרדוף. לרדוף אחריי.

רצתי מהר ככל שיכולתי לאורך הטיילת, האוויר קר יותר מאז שהוא היה כשרק הגענו. שיערי הארוך התנפנף מאחוריי. עברתי את הכניסה למסעדה במהירות, בתקווה שאצליח לצבור כמה שיותר מרחק. הסתכלתי אחורה וראיתי את הארי רודף אחריי, מהיר יותר ממני.

"בו!"

סירבתי לוותר, הייתי חייבת לברוח ממנו. רגליי החלו לכאוב כשהכרחתי את עצמי לברוח מהר יותר. האוויר ברח מריאותיי, בקושי סיפק את נשימותיי. נאבקתי לנשום כשהסתובבתי הצידה, ממשיכה בשביל קרוב למים. מילים לא יתארו את הפאניקה שעברה בי כשגיליתי שהשביל עומד להסתיים. ראשי הסתחרר לכאן ולכאן, מחפש דרך לברוח. נעצרתי בסוף ומצאתי את הארי מאט לכיווני. הוא חייך אליי כשהוא התקרב, יודע שאין לי לאן לברוח. לקחתי כמה צעדים אחורה ופגעתי בגדר המתכת הדק. שנינו התנשמנו בכבדות.

"לאן את חושבת שאת הולכת, לאב?"

הוא המשיך להתקדם לכיווני ואני התרחקתי לשמאלי, בתקווה שאצליח לעקוף אותו ולברוח חזרה לכיוון השני. הארי היה מטרים בודדים ממני כשגבי נתקל בשער שהוביל לכניסה ישירה למים. לחצתי את גבי חזק אל השער בתקווה להגדיל את המרחק בינינו.

צעקתי חלושות כשהשער נפתח לרווחה. איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לתוך הכניסה.

"בו!"

נפלתי למים הקרים, גופי שוקע למטה. ידיי ורגליי עבדו ביחד בניסיון להרים את עצמי למעלה. לשנייה, עברה בי הקלה – זו אמנם לא הדרך הכי פוטנציאלית, אבל לפחות אני הרחק מהישג ידו של הארי. אבל אז שמעתי עוד "ספלאש" ממרחק קצר ממני. יד חזקה עטפה אותי מסביב למותניי ומשכה אותי חזרה אל פניי האדמה. שנינו התנשפנו בכבדות ואני פלטתי מים מפי. הזזתי את ידיי לחזה שלו, דוחפת אותו ממני בכוח. הוא הזיז את תלתליו הרטובים אחורה והביט בי. בעטתי ברגליי על מנת להשאיר את עצמי מעל המים. הארי חייך אליי, חושף את גומותיו, לפני שהוא דיבר.

"נו, מעולם לא הצלחתי לגרום לבחורה להירטב כל-כך מהר בדייט הראשון."

נאנחתי למשמע ההערה העוקצנית. פיקפקתי בכל דבר שהוא אמר בנוגע למערכות היחסים האחרות שלו עם נשים. מעולם לא הייתי שחיינית מעולה ואחרי הריצה, גופי הרגיש חלש במים. בכל מקרה, הצלחתי לשחות בחזרה לאדמה. ידיי נלחצו אל המשטח הקשה אבל לפני שהצלחתי למשוך את עצמי למעלה, הארי תפס במותניי. הוא סובב אותי הישר אליו, גופו צמוד אליי יותר ממה שרציתי שייצמד.

הארי הרגיש שאני מתאמצת על מנת להישאר על פני המים.

"תחזיקי בי." הוא לחש בקשיחות.

ידיי נשארו במים, עדיין זזות על מנת להשאיר אותי מעל פני המים. הוא תפס אותן וכרך אותן מסביב לצווארו. ידו הימנית תפסה באדמה מאחורי ראשי בעוד ידו השמאלית תפסה אותי בגבי התחתון, מחזיקה את גופי צמוד לשלו. הוא הרים אותנו למעלה, עיניו לא עוזבות את פניי לשנייה. הייתי חייבת לסמוך עליו, הוא לא ייתן לי לטבוע… הנשימות שלי נעשו חזקות יותר שהוא החל להישען עליי.

"הארי, קר לי". לחשתי.

עזבתי את צווארו על מנת ליישר את עצמי על האדמה. התבוננתי בו יוצא מן המים, בגדיו מטפטפים וספוגים כשהוא התכופף לעזור לי. הייתי מופתעת מהכוח שלו – בקלות, הארי הרים אותי אל האדמה, קצת לפני שמעדתי. רגלי נתפסה ברגלו וזה הפתיע אותו – כתוצאה מכך, מצאתי את עצמי נופלת: הארי מתחתיי, אני מעליו. הארי פלט אנחה כששכבנו על האדמה הקרה. הנחתי את ידיי על חזהו בניסיון להרים את עצמי למעלה, כל רגל שלי בכל צד של גופו.

"מממממ, אני תמיד אוהב בחורות מעליי."

עשיתי רעש נגעל כשהוא קרץ לכיווני ולפני ששמתי לב, ידיו תפסו בידי וסובבו אותי להתגלגל מתחתיו. הוא השטיח את ידיי על האדמה.

"אבל אני מעדיף אותן מתחתיי."

טיפות של מים נפלו משיערו על פניי כשהוא רכן מעליי. עיניו הירוקות טיילו על גופי, בגדיי הרטובים נדבקים לגופי. הארי הנמיך את ראשו ונשף על הפצע שבמעלה צווארי. חיוך התנוסס על פניו כשעורי התכסה בעור ברווז. עיניי נעצמו מהתחושה.

קפצתי כשזוג שפתיים נצמדו לשלי. עיניי נפתחו לרווחה. השיער המטפטף של הארי דיגדג את מצחי. הוא המשיך להזיז את שפתיו כנגד שלי, בניסיון להשיג ממני תגובה. אבל לא יכולתי. פשוט שכבתי שם קפואה.

"בו." הארי עודד אותי בשקט.

הוא תפס את שפתי התחתונה עם שיניו לפני ששיחרר והצמיד את מצחו לשלי. נשמתי בכבדות ובמהירות. נשארנו כך למשך זמן קצר עד שהארי משך את עצמו למעלה. גופו הצל עליי כשעמד מעליי בשקט. מה לעזאזל קרה עכשיו?

"את באה?"

התיישבתי במהירות, בוהה ביד שמוצעת לי. תפסתי אותה והוא משך אותי לעמידה, קרוב אליו. עיניי נדדו על גופו הרטוב. חולצתו הלבנה נצמדה לחזהו, חושפת בטן וחזה שריריים. מיד הזזתי את מבטי כי ידעתי שנתפסתי ע"י הארי… הוא מיד חייך. הוא שילב את אצבעותיו בשלי כשהלכנו לאורך הנמל. המדרגה שהייתה לפנינו הייתה גבוהה לכן הארי תפס במותניי והרים אותי למעלה. הוא טיפס בקלות אחריי. חיכיתי לו והוא הניח את ידו על מותני, מוליך אותי לאיפה שהג'קט שלו הונח.

הוא בטח הוריד אותו לפני שהוא קפץ אחריי. הארי התכופף ואסף את הטלפון, מפתחות והארנק שלו לפני שהוא הרים את הג'קט וזרק אותו על כתפיי.

"תודה." אמרתי בשקט.
מארח במסעדה קימט את מצחו כשראה אותנו. הבגדים שלנו עדיין היו ספוגים במים, משאירים סימנים על הרצפה. האורחים במסעדה נאבקו להסתכל על כל דבר אחר – רק לא עלינו. לא יכולתי להאשים אותם – באמת עשינו סוג של סצנה. בכל זמן אחר, לחיי היו מאדימות ומסמיקות – אבל עכשיו, זה לא שינה לי בכלל. הארי הגיש את כרטיסו על מנת לשלם.

"קחי את התיק שלך ובואי נלך." הארי לחש בשקט באוזני. מיהרתי לכיוון השולחן וראיתי את המלצרית שלנו מפנה צלחות. היא תפסה את עיני והתקרבה אליי במהירות.

"אני כל-כך מצטערת, הוא לא האמין לי כשאמרתי לו שאת לא בשירותים." היא מיהרה להגיד.

"אל תדאגי, זו לא אשמתך," חייכתי אליה, לוחצת את ידה ברוך.

"תודה."

קפצתי כשהארי הגיח מאחורינו. מיהרתי לאסוף את דבריי לפני שהוא גרר אותי החוצה.

***

הוא עצר ליד ביתי. הרחוב היה חשוך לגמרי מלבד מנורות הרחוב שפעלו. נאלצתי שוב לחכות שהארי ישחרר אותי ממכוניתו. הוא נשאר לצידי כל הדרך עד לדלת ביתי. פשפשתי בתיקי והוצאתי את המפתחות, שנפלו מיד אחרי. הארי דחף אותי על הדלת, מצמיד את שפתיו לשלי. יד אחת החזיקה את מותניי קרובים אליו, היד השנייה תפסה בעורפי.

לא היה בי עוד הרבה כוח התנגדות אך דחפתי את ידיי על חזהו בחולשה רבה. ה"נשיקה" לא נמשכה הרבה זמן. הארי התרחק, עיניו הירוקות בוחנות אותי כשהעברתי את גב ידי על שפתיי בהפגנתיות.

"אוי נו, באמת, זה לא היה כזה נורא, לא?" הוא צחק כשאמר זאת.

הזזתי את ראשי כשאצבעותיו הברישו את לחיי.

"אנחנו לגמרי עושים את זה שוב." הוא קרץ.

לא הבנתי אם הוא התכוון לנשיקה או לדייט – שניהם, בכל מקרה, גרמו לי לרעוד. כשהתסכלתי על פניו הבחנתי שתלתליו החלו להתייבש. הוא נראה כמעט יפה, עד שהוא פתח את פיו. הדרך שלו עם מילים גרמה לעורי לסמור.

משכתי את הג'קט שלו מעליי והחזקתי אותו בינינו על מנת שייקח אותו חזרה.

"תשמרי אותו."

הוא צלל עם ראשו פעם אחרונה, מנחית נשיקה עדינה על שפתיי לפני שצפיתי בו הולך חזרה למכוניתו.
טוב, זה היה דייט שאני בהחלט, ללא ספק, בחיים לא אשכח…

פרק 6
הצלחתי להתחמק מהשאלות של אימי על איך שנראיתי כשהגעתי הביתה וישר עליתי במדרגות לחדרי והתחבאתי שם. כשנשאלתי על הדייט למחרת בבוקר ניסיתי להתחמק כמה שיותר; לא הייתי מעוניינת במיוחד בלדבר על מה שקרה שם ולחלוק עם אימי מידע אודותיו. לא רציתי לדבר על איך שברחתי מהחלון ונרדפתי ע"י ה"דייט" שלי ובטח שלא על איך שנפלתי למים. לא הייתי בטוחה שהיא תבין בהתחשב בכמה מושלם הארי היה בעינייה.

***

"סליחה?"

"היי, אפשר לעזור לך?" חייכתי לאישה שעמדה מולי.

"כן, אני מחפשת את האלבום החדש של מקפליי. הבת שלי אוהבת אותם ורציתי לקנות לו אותה ליום ההולדת."

"כמובן, בואי אחריי."

הובלתי אותה במורד מעבר המוזיקה לפני שעצרתי במחלקה של האות M. אצבעותיי רפרפו מהר בין האלבומים עד שהוצאתי אחד מהערימה.

"הנה, בבקשה," חייכתי. "זה אלבום גאוני, הבת שלך תאהב אותו."

"תודה לך על העזרה."

היא חייכה אליי בחזרה לפני שהלכה לעמוד בתור לקופה. מחשבותיי נדדו ללא הפסקה כשעמדתי וסידרתי את האלבומים שהוצאו מהמקום. הזזתי את השיער מאחוריי אוזניי והרמתי את ראשי כששמעתי מישהו נכנס לחנות. עיניי ישר נפערו: קשה היה לפספס את ערימת התלתלים הכהה. התגובה המיידית שלי הייתה להתחבא. נפלתי לרגליי, זוחלת בין עמדות האלבומים השונות, בתקווה להגיע לחדר האחורי מבלי שיראו אותי. מאיפה הוא בכלל ידע איפה אני עובדת? פניתי בזחילה וכשהחלטתי שהשטח פנוי, המשכתי לכיוון היעד שלי.

"בו?"

קיללתי במוחי כששמעתי את סטיב קורא בשמי. לא, לא, לא! הגברתי את המהירות ככל שהתקדמתי ליעד. אנחה נפלטה מפי כשזוג אולסטאר לבנות נעמדו מולי. עיניי עלו במעלה רגליו הארוכות עד שפגשתי זוג עיניים ירוקות. הוא חייך אליי, חושף את גומותיו.

"היי, יפהפייה."

הארי תפס את ידיי לפני שהעמיד אותי על רגליי. התרחקתי ממגעו כשאצבעותיו הארוכות הברישו את השיער הרחק מפרצופי.

"מה עשית על הרצפה?" הוא חייך.

"ה-הפלתי משהו."

הוא גיחך; היה לי ברור שהוא לא האמין לשקר הזה. שמחתי שאנחנו במקום ציבורי – כך הארי יוכל לשלוט במעשים שלו קצת יותר… בכל מקרה, ידעתי שדברים כמו "מי יראה אותנו" לא בדיוק מטרידים את הארי כי ישר נזכרתי במה שקרה במסעדה.

"למה לא ענית להודעות שלי?"

זו הייתה יכולה להיות שאלה תמימה, אם היא הייתה יוצאת מפיו של כל אדם אחר. אבל עם הארי… זה היה הכל חוץ מתמים.

"אתה שאלת מה אני לובשת." עניתי בגועל.

"ולא קיבלתי תשובה, אז הנחתי שאת ערומה." הוא גיחך.

פלטתי אנחה כבדה. רק זה מה שעובר לו בראש?! גופי הסתובב כשהתכוונתי ללכת, אבל הארי תפס במרפקי. הוא משך אותי חזרה לגופו, שפתיו מנחיתות נשיקה חמה על שפתיי. השתמשתי בכל מה שהיה בי על מנת להרחיק אותו ממני. זה לא הזיז לו, אבל רציתי שיידע שאני מתנגדת לפעולותיו.

"בו?"

סטיב הפריע לנו, למרבה עצביו של הארי.

"את בסדר?" הוא שאל.

"מצוין."

סטיב לא היה נמוך מהארי אבל שיערו הבלונדיני והקופצני היה ההפך הגמור מהתלתלים של הארי. הוא צעד לכיווננו וראיתי על פניו שהוא לא לגמרי האמין למה שאמרתי.

"פופי צריכה עזרה בקופה."

"אוקיי."

הארי עדיין החזיק במרפקי בחוזקה לפני שהוא נתן מבט נוקשה בסטיב. נראה לי שהוא ניסה להוציא מסטיב תגובה כלשהי. ניסיתי להפריד את אצבעותיו מהעור שלי אך לא הצלחתי.

"אני חושב שמוטב שתעזוב." סטיב דיבר ישירות אליו.

הארי לא זז. יללתי כשהוא תפס את מרפקי חזק יותר. נשימותיו הכבדות והחמות הורגשו מעל ראשי. סטיב לקח את ידי, מושך אותי בעדינות הרחק מהארי. הוא היה עצבני – ללא ספק, מהדרך שבה סטיב התערב ולקח אותי הרחק ממנו. הקלה פשטה בי כשאצבעותיו של הארי סוף סוף הרפו ממני.

"אני אראה אותך מאוחר יותר, בו."

הוא קרץ אליי לפני שהסתובב ויצא מהחנות. השרירים בגבו בלטו כשהוא דחף בחוזקה את דלת היציאה הכבדה.

"את בסדר?"

הזזתי את ראשי מהמקום שבו הארי עזב ישר לסטיב.

"כן, תודה שעשית את זה." חייכתי.

***

"תודה."

הגשתי לאיש את השקית עם המוצרים והוא הסתובב והלך.

"אני יוצא לארוחת צהריים."

הנהנתי בהסכמה וסטיב נעלם לחדר האחורי שבחנות. אני ופופי פטפטנו בין לקוח ללקוח. היא הלכה לכיוון האות S במחלקת האלבומים ואני שמעתי רעש מהחדר האחורי ומיד סובבתי את ראשי.

"סטיב? חשבתי שלקחת הפסקה."

עיניי נפערו כשהוא הרים את ראשו. סימן אדום כהה בלט על לחיו הימנית ועל אפו.

"מה קרה?" אמרתי במהירות.

מיד עשיתי את דרכי אליו, אבל הוא הרים את ידו לפני שיכולתי להתקרב קרוב מספיק.

"אל תדאגי," הוא חייך חלושות. "בסך הכל נפלתי. זה כלום."

"אתה רוצה שאני אביא לך משהו?"

"לא, זה בסדר."

מיד אחרי זה, נפרדתי מפופי. סטיב שיחרר אותנו הביתה מוקדם מכיוון שהעסק היה שומם לקראת סוף היום. בעטתי באבן במורד הרחוב כשהתקדמתי לכיוון החנייה. הרמתי את ראשי ובחנתי את המכוניות השונות. לא הייתה לי מכונית, אז הייתי חייבת לקחת אוטובוס או ללכת ברגל הביתה.

נשמתי נעדרה מגרוני כשראיתי רכב שחור מוכר. סובבתי את ראשי בשביל לסרוק את האיזור. חיוך עיטר את פניו היפות כשהוא הסתכל עליי.

"צריכה טרמפ?" הוא שאל.

"אני… אני…"

"בואי."

הוא תפס את ידי הקטנה בידו לפני שלקח אותי לכיוון מכוניתו. לא היה לי זמן להתנגד. הסתכלתי על ידו, שהחזיקה בידי, וקימטתי את מצחי. נעצרתי על עקביי כדי לגרום להארי להאט.

"מה קרה ליד שלך?"

האגודל שלי החליק בעדינות על מפרקיו. החתכים הקטנים נראו טריים. הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו, עיניו בוחנות כל תנועה ותנועה שלי.

"כלום." הארי ענה.

הוא שיקר. הוא ניסה למשוך את ידו ממני אבל תפסתי באצבעותיו הארוכות. התקרבתי אליו והוא רק עמד ובחן כל דבר שעשיתי.

"הארי, אתה…"

"בו, עזבי את זה." הוא חתך אותי.

הוא הרביץ לסטיב. ידעתי את זה.

"רק היכנסי למכונית." הוא דרש בכעס.

פרק 7
נשמתי נעתקה מפי כשהתבוננתי בו. אצבעותיי שיחררו את ידו ומעדתי אחורה. מבלי לחשוב, התחלתי לרוץ מהר לכיוון הצד השני של החניון. זזתי ועברתי מהר בין המכוניות החונות. ליבי פעם במהירות כשהסתובבתי אחורה וגיליתי את הארי קרוב מידי אליי. רגליו הארוכות נתנו לו יתרון עצום, שלא איפשר לי לברוח ממנו בשום מצב.

צעקתי כשיד חזקה תפסה אותי מסביב למותניי, מונעת ממני לברוח. גופי נמשך בחוזקה לשלו. לא הצלחתי לשלוט במעשיי ובלי ששמתי לב, ידי התעופפה ללחיו. זו הייתה הפעם השניה מאז שנפגשנו שסטרתי להארי, ולפי המבט על פרצופו, הוא לא היה כה שמח מזה. עיניו הירוקות הצטמצמו לעברי.

צווחתי כשיד חזקה תפסה אותי מתחת לירכיי. הארי הרים אותי מעל כתפיו והתחלתי לדפוק על גבו עם אגרופיי בתקווה שישחרר אותי, אך לשווא; הוא פשוט התעלם ממני והמשיך ללכת לכיוון מכוניתו.

"הארי!"

תפסתי את חולצתו מבין אגרופיי בחוזקה.

"תוריד אותי!"

כמה שניות אחרי, הורדתי מכתפיו ונעמדתי בכוח מולו. הארי התקרב ואני, אינסטינקטיבית, התרחקתי, אך פלטתי אנחה כשגופי פגע בצד מכוניתו.

"הרבצת לו."

"כן." הוא ענה, כאילו זה עניין שבשגרה.

התגובה שלו הייתה כל-כך מעצבנת.

"נו, למה?"

"הוא הפריע לי בדרך." קולו המחוספס ענה.

לא אמרתי שום דבר כתגובה. מה יכולתי להגיד?

"היכנסי למכונית."

ידו נשלחה למותניי אבל הספקתי להזיז אותה בזמן. במקום להילחם בי, הוא פתח לי את הדלת וחיכה שאכנס. גבי נשאר צמוד למכונית על מנת לשמור על כמה שיותר מרחק ממנו כשהתקדמתי לכיוון הדלת.

הנסיעה הביתה הייתה שקטה. הסתכלתי על הארי פה ושם, ידיו מחזיקות בהגה חזק וצמוד. הבחנתי שהלסת שלו ננעלה בעצבים. מהר מאוד, הגענו לביתי והוא חנה מחוצה לו.

"אני אאסוף אותך מחר בתשע."

הוא אפילו לא הסתכל עליי. למה הוא היה עצבני עליי? זו לא אני שהרבצתי למישהו אחר. עיניי נדדו לאגרופו – הסימנים עדיין בולטים וטריים, מזכירה לי את הפתיל הקצר שלו וגורמים לי להבין עד כמה לא כדאי לי לעצבן אותו. שיחררתי את חגורת הבטיחות וחיכיתי שהארי יצא ויפתח לי את הדלת. כשירדתי מהאוטו, עקפתי את הארי והתקדמתי לכיוון ביתי במהירות.

"בו."

הסתובבתי חלושות כשהארי תפס את ידי. הופתעתי כשהוא התכופף ונשק לי בלחי. תלתליו דיגדגו את עורי כשהוא התרחק.

"נראה אותך מחר."

הנהנתי בקצרה והוא עזב את ידי והתקדם למכוניתו.

יום אחרי

"את יוצאת איתו שוב, אחרי מה שקרה בפעם הקודמת?"

לחצתי על הרמקול לפני שהנחתי את הפלאפון על המיטה.

"זה לא שאני רוצה. היית צריכה לראות מה הוא עשה לפנים של סטיב."

"עוד סיבה לא ללכת!" לוסי אמרה.

קפצתי בבהלה כששמעתי נקישה על הדלת.

"סורי לוס, אני חייבת ללכת."

היא נפרדה ממני לפני שניתקתי את השיחה.

"פתוח." צעקתי לאמא על מנת שתיכנס.

הייתי עם גבי לדלת, מרוכזת בבגדים שהיו תלויים בארוני. אצבעותיי עברו בין הקולבים לפני שבחרתי חולצה.

"אמא, מה את…"

הסתובבתי ומיד הפלתי את החולצה שהייתה לי ביד. הארי עמד מחוייך, עיניו בוהות בעיניי, ופתאום שמתי לב שאני לובשת מכנסיים קצרים וג


תגובות (1)

תמשיכי דחוף חיימשלי

15/11/2013 07:18
60 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך