האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 17

-כעבור שנתיים-
**נקודת מבט של נייל- יום שני
קמתי מעוד לילה מדהים עם עדן. (כן תחשבו לבד) האחד מבין ההרבה שאנחנו מקיימים בזמן האחרון, שילבתי את ידיי מאחורי ראשי והתחלתי לחשוב.. אני לא מאמין שאני כבר פאקינג בן 20 אני בוגר! אני אדם משל עצמי! יש לי חברה .

עברו שנתיים. אז אתם חייבים לדעת מה הולך…

הלהקה, אתם בטח תוהים, אחרי ארבע שנים של קיומה. מה קורה איתה?, הם עדיין נשארו החברים הכי טובים? איזה אלבום יוצא להם עכשיו?
אני נזכר בזה שלפני שבוע ישבנו במשרד של ההנהלה, כמו בשבועיים האחרונים בערך, מדברים על כל המפגשים הראיונות והחתימות שהולכים להיות לנו בהמשך בעקבות ההצלחה המסחררת, האלבום השלישי שלנו כלהקה. אנחנו יותר מלהקה, אנחנו חברים הכי טובים, אחים במילה אחת.
–(יעני תחילה של פלאשבק, יש עוד כאלה בהמשך)
״טוב, אז אתם תצטרכו לשווק אותו הרבה, אתם תצטרכו להשקיע את כל כולכם״ וויל נקט, כאחד מחברי ההנהלה, הוא גם אחראי עלינו.
״אתם כל היום תתרוצצו מבין חתימות לראיונות ראיונות לפוטושוטים. זה לא יהיה קל, תכינו את עצמכם. זאת תקופה קשה. אתם תלכו בבוקר ותחזרו מאוחר בלילה. תכינו את החברות שלכם למצב הזה. שלא נדבר על הסיבוב הופעות שיתחיל בעוד משהו כמו חצי שנה!. אתם כבר להקה בין לאומית, הצלחה מסחררת, אתם לא יכולים לאכזב. במיוחד לא עכשיו״ הוא הוסיף מראה לנו כתבות עלינו.

״אז ככה בנים, החלטנו שהולכים להיות לכם שבועיים של חופש גמור, אתם פטורים מכל עבודה, אבל בעוד שבועיים מתחילה העבודה האינטנסיבית״ ג׳ק קפץ ממקומו ואמר.

״לסיבוב הופעות נוכל להביא את החברות שלנו?״ לואי קפץ ממקומו וזאיין וליאם הנהנו בהסכמה.
״על הסיבוב הופעות אנחנו נדבר ונקבע באופן יותר ספציפי עוד משהו כמו חודש״ וויליאם אמר מסדר את הדפים הערמה אחת. הסתובבתי בכיסאי חסר סבלנות. יותר מדי זמן לשבת כאן.
״אתם משוחררים לעכשיו. עוד שבוע תתחיל התקופה של השבועיים באופן רשמי, בינתיים תחשבו על שלושה דברים בראש״ ג׳ק אמר שוב.

דקלמתי בעל פה כבר את המשפט הקבוע שלו ״עבודה עבודה ועבודה״ חמשתנו אמרנו מצחקקים ״נראה אתכם״ כולם קמו מכיסאותיהם ואני פילסתי את דרכי לדלת.

-סוף פלאשבק-

המשפחה שלי; ג'קסון (בן שבע עשרה) , קייטי (בת ארבע עשרה ), ג'סי (בת תשע) , אמא, אבא סבתא וסבא מצד אמא שלי והסבתא היחידה מצד אבא, הכל אצלם רגיל אני מבקר אצלם ליומיים בכל חודש ככה שהגעגועים פחות משפיעים, הם ישפיעו יותר בסיבוב ההופעות.
—
"ג'סי, קטנה" קראתי אליה וחיבקתי את גופה הקטן, "התגעגעתי אלייך" היא מלמלה כשהתנתקתי ממנה, "גם אני" החזרתי לה מחייך, היא כזאת יפיפייה השער הארוך שלה שזורם כמו נהר על גבה, העיניים המלוכסנות שלה והאף הקטנטן.

"איפה השאר?" שאלתי אותה, מניח את התיק שלי ליד הדלת, "הם בחוץ" היא רצה החוצה ותוך כמה שניות חזרה איתם, חיבקתי את כולם, זה טוב לי להתחיל לבקר אותם פעם בחודש, לראות את האחים שלי גדלים כל כך במהירות זה מראה מלבב וגם עצוב, שאני לא זוכה להיות כמעט חלק מהחיים שלהם מהתקופה הזאת, עוד מעט כבר ג'קסון יעזוב את הבית, אני צריך לבקר אותם לעיתים קרובות יותר.

-סוף פלאשבק-

ועדן, הו עדן, אהובתי, אני מתאהב בה יותר ויותר מיום ליום. כבר שנתיים שאנחנו גרים בבית והכל הולך פשוט מצוין, אנחנו אומנם רבים לעיתים רחוקות אבל זה אופייני לכל הזוגות. היא מצאה לה עבודה בסטארבקס, כבר שנה שהיא עובדת שם כקופאית ונראה שדיי נחמד לה שם, היא הכירה חברות חדשות מהעבודה, היא יוצאת איתן פעם בשבוע או שבועיים, זה מאוד כיף לי לראות אותה ככה מאושרת.

האמת אני ממש חושב שנועדנו לנצח, בניגוד לכל מה שכולם תוהים, 'איך נשארתם כל כך הרבה זמן' 'עוד מעט היא תזרוק אותו' וכל מיני הערות כאלה, הן לא מזיזות לי אני מאוהב בה עד מעל הראש אני אפילו לא יכול לתאר. וזה מה שחשוב לי באהבה הזאת, שהיא הדדית ושום דבר לא מפריע לנו, שנינו משקיעים את הנשמה בבניית המערכת יחסים הזאת והשדרוג שלה.
בזמן האחרון, אנחנו יוצאים המון, אבל אנחנו גם נמצאים בבית, הלילות שלנו הפכו בזמן האחרון למשהו קבוע ,אני מאוד נהנה מזה וזה עוזר למערכת יחסים באופן פלאי.
—
"אני בבית" היא קראה מלמטה, מיהרתי להוריד את השמיכה מעליי ולרוץ במורד המדרגות, בדיוק הגעתי לבית לפני שעה ונחתי קצת, היא הניחה את המפתח שלה בשולחן על יד הדלת אחרי שנעלה את הבית.
"הו היי בייב" היא באה לכיווני מחייכת, חיבקתי אותה צמוד ונשקתי לה נשיקה קטנה בשפתיים "מתי הגעת הביתה?" היא שאלה, עולה תוך כדי במדרגות ואני אחריה, "הממ לפני שעה, בדיוק סיימנו ראיון" עניתי לה ונשכבתי שוב במיטה כשהיא הורידה את הג'קט מעליה.

זה היה אחד מהימים הקרים של לונדון, ממש קר בחוץ וכל מה שעכשיו אני רוצה זה להתכרבל איתה במיטה, היא נכנסה לחדר הארונות והחליפה בגדים בזמן שאני חיפשתי משהו נחמד לראות.
היא פתחה את הדלת וחזרה למיטה, נכנסת אל תוך השמיכה ומתכרבלת בשמיכה כשכרכתי את ידי סביבה ונשקתי למצחה.

-סוף פלאשבק-

הבנים, הכל נפלא איתם, ריבים מדיי פעם אתם יודעים אבל ממש טוב לנו ביחד, אנחנו מצליחים ובעיקר אנחנו חברים ממש טובים אחד לשני.

לואי ואלינור הם זוג משמיים לא נפרדו ולא ייפרדו,
דניאל וליאם כבר שנתיים לא במערכת יחסים של זוג אבל הם ידידים מאוד טובים לעומת זאת,
זאיין ופרי נראים רציניים אחרי שזאיין קנה להם בית ביחד,
והארי עדיין במסע חיפושים שלא תחשבו שהוא השתנה, אפילו לא קצת, הוא חיית לילה הוא יוצא לבלות ומדי פעם הוא לוקח בחורה הביתה, אבל ללא ספק הוא השתפר בעניין הזה.

הולך לנו מצוין בעסקי המוזיקה, הדיירקשניות רק גדלות וגדלות מיום ליום, ובאמת שבשנתיים האלו התהילה רק עלתה ועלתה, זה מגיע למצב שאנחנו לא יכולים ללכת למסעדות בגלל שאנחנו מוקפים ופאפארצי אפילו לראיונות הם עוקבים אחרינו, אני לא מתלונן זה אנחנו שרצינו את כל זה ואני שמח שזה קרה.
—
עצרתי את המכונית שלי בסניף הננדוס, פאפארצי חיכו לנו , מסנוורים אותנו לגמרי. אחרי פגישה כזאת ארוכה הבנים ואני החלטנו שיהיה נחמד ללכת לאכול בננדוס ולדבר קצת, כולנו שמנו משקפי שמש, מתכוננים לפלאשים.

יצאנו במהירות, 'וואן דיירקשן מה שלומכם היום?' 'האם זה נכון שהארי יוצא שוב עם קארה?' 'זאיין מה גרם לפיצוץ בינך לבין פרי?' ועוד הרבה שאלות נשמעו ברקע ,לא ענינו לאף אחת ופילסנו את דרכנו אל הסניף, נושמים לרווחה כשנכנסנו לבפנים, הסניף היה כמעט ריק, ניגשנו מיד לקופה והזמנו.
התיישבנו בשולחן, "מה קארה קשורה? כבר שנתיים שלא דיברנו" הארי זרק אל השולחן וצחק, "וממתי אני ופרי רבנו ואני לא יודע?" זאיין גלגל את עיניו, "עזבו אותם, בסך הכול אנחנו אמורים להגיד להם תודה" חייכתי אליהם. "צודק, זה אנחנו שרצינו את כל הפירסום הזה" ליאם אמר ולואי הנהן, "הייתם מאמינים שהגענו לכזאת רמה של תהילה שאנחנו לא יכולים להיכנס לסניף ננדוס?" לואי שאל וכולנו הנדנו בראשנו לשלילה, "אני שמח שהגענו לתהילה הזאת"

-סוף פלאשבק-

שמעתי רעשים מלמטה, דיי מוזר כבר הפעם השנייה, הם מהדהדים לי בראש, החלטתי ללכת לבדוק מה זה, הורדתי את השמיכה ממני וכיסיתי את עדן, מנשק את לחייה ברוך והולך לכיוון דלת המקלחת וצחצחתי שיניים במהירות, יצאתי ממנה וסגרתי בזהירות את דלת החדר מאחוריי, ככל שהתקרבתי למדרגות יותר ויותר זיהיתי את קולם של הבנים, הרי למי יש מפתח לבית שלנו ומי מסוגל להיות כאן כל כך מוקדם ולעשות כזה רעש..?

ברגע שירדתי במדרגות ונראיתי מנקודת המבט שלהם הם חייכו אליי. ״בוקר טוב אפרוח״ זאיין צעק גורר את כל השאר לצחוק.
התיישבתי בספה היחידה ״ששש היא עייפה״ השתקתי אותם, שנינו עייפים. אני דיי בטוח שמוקדם בבוקר אם אני כזה עייף, העפתי מבט בטלוויזיה הדלוקה, השעה הייתה תשע ואתמול הלכנו לישון בארבע אחרי שיצאנו, אני דיי מניח שאני עייף בגלל זה.

״היה לכם לילה ארוך אתמול הא?״לואי שאל, צחקקתי כתגובה והעברתי את ידי בשיערי המבולגן. ״איך אתה יודע?״ התקלתי אותו, כולנו יודעים שזה בעצם נכון אבל בוא נשתעשע קצת.

״חבר, יש לזה כמה סימנים ליאם תגיד לנו את הראשון״ לואי אמר כמו פילוסוף וראשית עבר לליאם.
״אתה בלי חולצה ועכשיו חורף״ לי גלגל עיניים לעבר לואי.

"שתיים נעבור לזאיי זאיי" "הגב שלך שרוט" זאיין אמר בלגלוג. פאקינג הולי שיט הם ראו את זה? צחקתי.

״האזה הדגם מספר שלוש״ ״השיער שלך מבולגן״

״ואחרון חביב אני- לואי טומו טומלינסון, אתה עייף״ לואי אמר, הוא צדק מכל הבחינות.

״עכשיו תגיד לנו, ניילר, צדקנו?״
״תפסתם אותי על חם״ הרמתי את ידיי באוויר כחף מפשע וכולנו צחקנו.

"עכשיו אתם מוכנים להסביר לי למה אתם באתם לכאן ועשיתם רעש בשעה כזאת מוקדמת?" התרווחתי בספה והסתכלתי על התוכנית שבטלוויזיה, "היה לנו משעמם בבית אז חשבנו שנעשה משהו מעניין כי אנחנו בחופש בעצם" זאיין אמר מעביר את ידו בשיערו.
"כן, כדאי לעשות משהו כי עדן עוד מעט הולכת לעבוד אז יהיה לי משעמם" עניתי, הם באו בדיוק בתזמון המתאים, נראה לי.

תוך שניות ראיתי את עדן יורדת במדרגות עם בגדי העבודה שלה, סוודר אפור עם האייקון של סטארבקס מודפס בגדול, ג'ינס בהיר ואולסטאר לבנות, וכובע צמר אפור הונח על שיערה. היא לא הבינה בשניות הראשונות למה הבנים כאן אבל היא כנראה עלתה על זה בעצמה.

"היי בנים, היי אח" היא חייכה אליהם כשהיא באה לכיווננו "היי עדן" ליאם לואי וזאיין אמרו בתיאום בעוד הארי אמר "היי אחות".
"היי בייב" היא באה לכיווני ונתנה לי נשיקה קטנה בפה. "אז מה אתם עושים היום?" היא שאלה אותנו מתיישבת על קצה הספה שישבתי בה. "אנחנו נלך לאנשהו" זאיין החזיר לה, "אני חייבת ללכת אני כבר דיי מאחרת, תהנו לכם" היא נופפה אליהם וקמה מצד הספה, "נייל לקחתי את הריינג' אני יחזור בשתיים" היא המשיכה כשהיא שמה את האייפון שלה בתיק ולקחה את מפתחות הריינג' רובר.

"ביי בייב, אני אדבר איתך" אמרתי לה כשהיא סגרה את הדלת.