האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 18

**נקודת מבט של עדן-יום שני 12 בבוקר

הרגשתי כאב ראש חזק מתמיד, אני לא יכולה לשאת את זה יותר, הוא התחיל לפני שעה, יצאתי מעמדתי לכיוון המטבח. "היי דילן" קראתי למנהל המשמרת בסטארבקס היום, הוא הסתובב אליי במהירות ונעצר בדרכו, התקדמתי אליו.

"מה קורה עדן?" הוא שאל מחויך. דילן היה בן 24, רווק חתיך, יש לו אנרגיות כל כך טובות, הוא חייכן, איש טוב לדיבור, מי שתהייה חברה שלו באמת תזכה.
"האמת אני לא מרגישה דיי טוב, כואב לי הראש עוד מתחילת המשמרת, אני יכולה להשתחרר?" שאלתי אותו מחזיקה במצחי בחוזקה, הרגשתי שהוא פשוט יצא מהמקום.

"אין בעיה, ריילי בדיוק הגיעה עכשיו, לכי תנוחי, תעדכני אותי יותר מאוחר לגבי מחר" הוא אמר לי מחייך "תרגישי טוב" הוא הוסיף ועשה את דרכו למטבח, הסתובבתי והלכתי אל חדר העובדים שזה בעצם חדר שבו כל העובדים שמים את הדברים שלהם שם, יש שם גם מקרר ומטבח קטן.
בגלל שהסניף הזה הוא סניף מרכזי במרכז לונדון אז יש המון לקוחות מה שאומר המון עובדים אז החדר ממש גדול.

האמת שיש לי כאן המון חברות טובות; רוזלינה , סטייסי, שאנון, אמה, אדריאן, אייבי וקורטני. אנחנו בעצם סוג של חבורה, כולנו חבורת ממש טובות, אנחנו יוצאות המון בערבים בעיקר למועדונים משתכרות טיפה ונהנות מהחיים, אפשר להגיד שאני סומכת עליהן בכל דבר. רובן בגילי (20) חוץ מאדריאן ואייבי, הן באו לעבודה שתכניס הכנסה בזמן שהם מסיימות את האוניברסיטה, אני לעומת זאת החלטתי לעכשיו לא ללמוד באוניברסיטה, החלטה מפגרת אני יודעת, ההורים שלי נזפו בי הרבה על זה, אבל זאת ההחלטה שלי, עכשיו אני מנסה להתרכז בעבודה יותר טובה כדי שיקדמו אותי למנהלת משמרת, וגם אני רוצה להשקיע במערכת יחסים שלי ושל נייל.

נכנסתי לחדר העובדים וראיתי בדיוק את סטייסי מניחה את דבריה, "היי ניין" (לא מבטאים כמו הספרה תשע עם קמץ, מבטאים ככה : Nein) היא קראה לעברי, היא קוראת לי ניין בגלל שאני אוהבת לדבר על נייל ולי קוראים עדן, אז היא שילבה את זה והציעה לחבורה כולה לקרוא לי בשם חיבה הזה, הוא דווקא מצא חן בעיניי.

"היי סטייס" אמרתי בחולשה, מנסה להתעלם מהכאב, "מה קרה?" היא ניגשה אליי ושאלה אותי, מלטפת את גבי. "יש לי כאב ראש, השתחררתי מהמשמרת" עניתי לה בזמן ששתינו התקדמנו לעבר התיק שלי, לקחתי אותו על ידי. "תשתי מים" היא הציעה, מושיטה לעברי כוס מים, שתיתי אותה וזרקתי. "טוב סטייס אני הולכת" הודעתי לה כשהוצאתי את הפלאפון שלי, "ביי בייב, תרגישי טוב תדברי איתי בערב" היא חיבקה אותי וקרצה לפני שנעלמה כשיצאה החוצה.

יצאתי אל הסניף, הוא היה מלא בימים שכאלה, מזג האוויר ממש קודר זה נותן פשוט חשק לקפה חם. דחפתי את דלת היציאה ונחשפתי אל הקור העז, התכרבלתי בעצמי עד שהגעתי לריינג' הלבנה של נייל, פתחתי אותה במהירות ונכנסתי לתא הנהג מניחה את התיק שלי במושב ליד. הוצאתי במהירות את הפלאפון שלי וסימסתי לנייל;

'אני בדרך הביתה, איפה אתה בייב? xx'

בזמן שחיכיתי לתשובה פשוט נרגעתי קצת על הכיסא, הרגשתי רטט

'אני עם הבנים, אנחנו משחקים גולף, למה את חוזרת כל כך מוקדם? אמורה להיות לך משמרת עד לארבע..XX'

סימסתי לו במהירות ;

'זה לא חשוב עכשיו, תהנה לך כשתגיע הביתה נדבר'

הכנסתי את הפלאפון לתיק, והתנעתי את האוטו מתחילה לנסוע הביתה.
**
בזמן ששכבתי במיטה הכאב ראש נרגע, זה בטח סתם מיגרנה. שמעתי מלמטה דלת נפתחת, ניחשתי שזה נייל, לא רציתי לקום כדי שהכאב ראש לא יחזור. אז פשוט חיכיתי. הייתי מכורבלת באופן כדורי בשמיכה והטלוויזיה דלוקה על ערוץ הבידור.

תוך שניות הוא נכנס לחדר וראה אותי, "בייב" הא קרא בחיוך ובא לצד שלי במיטה, ניחשתי שהוא הולך לנשק אותי. הזזתי את ראשי לצד השני "לא" מלמלתי. "למה לא משהו קרה?" הוא שאל בתמימות. "אני כנראה סתם חולה ואני לא רוצה להדביק אותך" אמרתי בפשטות והוא נעמד על רגליו, "הו למה לא אמרת?" הוא חייך ונישק את הלחי שלי, "בגלל זה חזרת?" הוא שאל תוך כדי שהוא מתהלך אל חדר הארונות ומחליף את בגדי הגולף שלו לבגדי בית חמימים.
הנהנתי במהירות ונעטפתי על ידי ידיו.

"אולי מחר לא תלכי לעבודה? אני רואה שאת לא מרגישה טוב, וגם יהיה נחמד לבלות את היום ביחד" הוא אמר לי בזמן שהעביר לערוץ אחר, "מה אתה עושה? זה היה יפה" התעצבנתי, "אוקיי אוקיי תירגעי אני מחזיר" הוא גיחך והחזיר לערוץ הבידור בו שודרה התוכנית 'משפחת קרדשיאן' זה היה הפרק הראשון של העונה הראשונה וזה דיי מצא חן בעיניי, אני אתחיל להקליט את זה כל יום.

"כן רעיון טוב, אני צריכה לדבר עם דילן [המנהל משמרות שלה] ועם סטייס" מלמלתי והושטתי את ידי לשידה לוקחת את הפלאפון שלי ומתקשרת לסטייסי, החלטתי לשים את הפלאפון על רמקול, היא ונייל דיי התחברו.

–שיחה

'היי ניין' סטייס אמרה, צחקקתי כשראיתי את ההבעה על פניו של נייל.

'לא נמאס לך מהשם הזה?' הוא שאל אותה בציניות

'האמת שלא אני אוהבת את הכינוי הזה" היא צחקה.

'היי סטייס את על רמקול ונייל בחדר' אמרתי , נייל ליטף את ראשי.

'מה קורה סטייסי?' נייל שאל.

'הכל בסדר. בייב, דיברתי בצהריים עם שאר הבנות ואמרתי להן שהלכת כי לא הרגשת טוב, בכל מקרה איך את מרגישה?'.

'היי, היי, היי, רק לי מותר לקרוא לה בייב' נייל אמר ועשה לי פאפי פייס.

'גם לי' היא אמרה ויכולתי להרגיש בלשונה שהוצבעה על נייל דרך הטלפון.

'אוי תסתמו שניכם, אני לא מרגישה טוב והחלטתי מחר להישאר בבית, גם קצת זמן איכות עם ניי ניי" אמרתי מתכוונת לנייל נמרחת בחיבוקו.

'אתם כל כך חמודים שזה מחריד' היא אמרה בציניות.

'בכל מקרה תרגישי טוב, ג'ונתן בדיוק הגיע, נדבר מחר?' היא שאלה, ג'ונתן הוא חבר שלה.

'אין בעיה, ביי סטייס' אמרתי.

'ביי סטייסי נייל אמר.

'ביי בייבס' היא הדגישה את ה'בייבס' שהוא יתעצבן, צחקתי.

ניתקתי את השיחה, ושמתי את הפלאפון על השידה, פתחתי את עיניי בפערה כשהרגשתי שהאוכל מהצהריים עלה לי לגרון, התחושה הייתה געילה. רצתי במהירות לשירותים בחדרנו בזמן ששמעתי את נייל שואל 'היי עדן לאן?'.

הגעתי לשירותים והקאתי, נייל מיד שמע את הקולות ורץ אליי, מלטף את שיערי בזמן שהמשכתי להקיא "או בייב" הוא עשה פרצוף עצוב, היה נראה שהוא עצוב מעט מהמחשבה של לראות אותי מקיאה.
כשסיימתי התרוממתי, הפה שלי היה מלוכלך והייתה לי הרגשה מגעילה בגרון של קיא.
שטפתי את הפה שלי וניסיתי לדבר, אבל ההרגשה בפה שלי הייתה דוחה "תביא לי קולה" אמרתי במהירות, הוא רץ. בזמן הזה התיישבתי על האסלה הסגורה שנייל הספיק לסגור, הוא חזר תוך שלוש דקות וכוס קולה בידו, לקחתי אותה מהר ולגמתי ממנה, הרגשתי כבר יותר טוב.

הוא נעמד למולי בזמן ששתיתי, "את בסדר בייב? אולי כדאי שתלכי לרופא?" "הכל בסדר, זה בטח סתם וירוס" מלמלתי בגלגול עיניים. אין לי כוח להיות חולה, אני ממש עייפה.
חזרתי לחדר וסימסתי לדילן

'היי, מצטערת על ההפרעה, רק רציתי להודיע שאני לא אגיע מחר לעבודה , אני ממש לא מרגישה טוב, אני אדבר איתך מחר על המשך השבוע XX'

נשכבתי במיטה, וקיבלתי סמס חזרה 'אין בעיה, תרגישי טוב Xx'

נייל חזר לחדר וגם הוא נשכב במיטה, "אני עכשיו אודיע לבנים שלא יעשו שום הפתעות למחר שאנחנו נישאר ונבלה את היום ביחד" הוא אמר.

** יום שלישי

"איך אפשר לבלות את היום בבית איתך כשכואב לי הראש ויש לי בחילות ?" צעקתי בחוזקה ונאנחתי, "מצטערת" מלמלתי אליו, "זה בסדר בייב, רק תנוחי" הוא אמר כשהוא לקח את ידי ושילב אותה בשלו, "הכל יהיה בסדר" הוא לקח את ידינו המשולבות ונישק את ידי "עוד כמה ימים זה יעבור" הוא המשיך.
היממה האחרונה הייתה לגמרי בלתי סבילה, לא הצלחתי להירדם בגלל נדודי השינה, הלכתי המון לשירותים, ועוד המון.
הודעתי לדילן שאני לא אחזור עד להודעה חדשה, ודיברתי קצת גם עם הבנות (סטייסי, רוזלינה , שאנון, אמה, אדריאן, אייבי וקורטני)

"יש לי פיפי" הודעתי לו וקמתי ממקומי, הופתעתי מהרמה שבה קמתי בתדירות לעשות פיפי.
חזרתי ולא ראיתי אותו במיטה, "נייל איפה אתה?" צעקתי לחשתי יוצאת מהחדר ויורדת במדרגות, ראיתי אותו למטה יושב עם הבנים, הוא דיבר איתם ואמר להם לא לעשות הפתעות ולבוא, "היי בנים" אמרתי והבעה מבולבלת על פניי, "היי עדן, באנו לראות איך את" ליאם וחייך ואמר, בתוך שנייה שהוא אמר 'באנו לראות איפה את' הייתה לי הרגשה להקיא. הלכתי במהירות אל השירותים בקומה התחתונה והקאתי, פעם שלישית כבר. שטפתי את פי וההרגשה של הגועליות שטפה את כולי לתוך זה, יצאתי ולקחתי לי שתי כוסות מים כדי שהטעם יעבור. חזרתי לסלון.

"מצטערת" מלמלתי אליהם בחיוך קטן ומזויף, הרגשתי כל כך גרוע שלא יכולתי לחייך חיוך אמיתי.

"את ממש חולה הא?" זאיין זרק לעברי והנהנתי לו "פעם שלישית שאני מקיאה היום" "כן נייל בדיוק סיפר לנו, אנחנו נלך עכשיו שראינו שהמצב שלך לא כל כך טוב ואנחנו לא רוצים להפריע" הארי אמר, קם ממקומו עם שאר הבנים "לא תישא-" התחלתי אבל לואי קטע אותי "אנחנו נלך" הוא חייך אליי "תרגישי טוב" הם אמרו כשליאם סגר את הדלת מאחוריו.

"נחמד מצידם" אמרתי לנייל תוך כדי שעלינו במדרגות, נשכבנו שוב במיטה מה שהפך היום לשגרה משעממת ביותר, זה היה על ערוץ הבידור.

**
בזמן שעדן רואה תוכנית משעממת, ירדתי למטה כדי לראות משהו שאני אוהב, ולמקרה שהיא תירדם לקחתי את הפלאפון שלה לידי כדי שהיא לא תתעורר.
צפיתי בטלוויזיה עד שנשמע ברקע ׳wings׳ של ליטל מיקס, זה הצלצול שלה, ראיתי על הצג ׳קורטני׳ ניחשתי שיהיה בסדר לענות.

׳ניק פאקינג מספר לכולם על זה שהוא נישק אותך׳

הרגשתי את הלב שלי צונח, קורטני ישר דיברה, ה..היא התנשקה עם מישהו אחר?

׳עם מי היא התנשקה קורטני?׳ שאלתי, עדיין לא מעכל.

׳א..א..׳ היא גמגמה ׳פאק לא הייתי צריכה להגיד כל כך מהר׳ היא מלמלה לעצמה.

׳אני אגיד יותר מאוחר לעדן שתתקשר אלייך, יום טוב׳ אמרתי וניתקתי את הפלאפון. הייתי בשוק , הלב שלי דפק ורעד , ניסיתי לחשוב , היא בוגדת בי ? הייתי מבולבל.

אני פשוט לא מאמין שהיא עשתה את זה! , אפשר להגיד באופן קיטשי שהלב שלי ממש נשבר לחתיכות ששמעתי את המילה ׳התנשקה׳, היא אמורה להתנשק רק איתי, היא שלי.

עליתי בסערה לחדר שלנו, פתחתי את הדלת בחוזקה וראיתי אותה שוכבת על המיטה ערה.

״את מוכנה פאקינג להגיד לי מי זה ניק ולמה הוא נישק אותך?״ צעקתי בחוזקה, היא נבהלה ופתחה את עיניה בתמיהה, תוך שניות היא הבינה ומבט מוזר היה על פניה, ״אני מחכה להסבר״ אמרתי בציניות מעוצבן יותר מתמיד, אדרנלין זרם בעורקיי, רציתי לתלוש את לניק הזה את הראש מהגוף עכשיו.

״ה..הוא מהסטארבקס, הוא סטוקר, הוא נישק אותי מול כולם אבל-״ קטעתי אותה, נמאס מההסברים הקיטשיים האלה, היא בטח הייתה אמורה להמשיך ׳אבל התכוונתי להגיד לך׳

״נמאס לי מהבלבולי שכל שלך, אל תתחילי עם ההסברים הקיטשיים שלך, רק תגידי שלא התכוונת לספר לי״ צעקתי, היא הנהנה במבוכה.

״אני פשוט לא מאמין, אנחנו בני זוג, אנחנו אמורים לשתף את בן הזוג השני בהכול!! ולא להסתיר גם אם זה יכעיס״ התעצבנתי כל כך. ״את לא בוגדת בי נכון?״ שאלתי חסר כוחות, ״לא, הוא רק נישק אותי פעם אחת וכבר ניסיתי להגיד שהתנגדתי לו״ היא אמרה בשקט.

״רק דבר אחד, דבר קטן אחד, למה לא סיפרת לי?״ זה הרג אותי, לדעת שאולי היא לא סומכת עליי, לגלות את זה מפאקינג חברה שלה שהיא התנשקה עם מישהו?!
״אני.. אני פחדתי שתכעס כמו עכשיו, אתה נותן לי הרגשה שגם אם הייתי מספרת היית כועס״ גם היא התעצבנה, ״אז מה עדיף שאני ייגלה את זה מחברה שלך?!, זה היה כל כך מביך שהיא הבינה שלא סיפרת לי, הרגשתי חסר משמעות, אבל לא, עדן חייבת לא לספר את זה, הרי בסך הכול את לא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך״ בהתחלה צעקתי אבל לבסוף דיברתי, הרגשתי שבור, שבוגדים בי, חסר אונים, הוא נישק אותה ואני לא ידעתי על זה.

״היית צריכה לספר לי את זה באותו יום שזה קרה!!! זה היה חוסך המון צעקות וכעס״ צעקתי, בחיים שלי לא התחרפנתי כל כך מבחורה.

״אבל בבקשה, לא רוצה לשתף, תשמרי את הסודות שלך לעצמך, כי אני עוזב, אם את לא יכולה לסמוך עליי עדיף שאני אלך״ המשכתי, העדפתי שנכון לעכשיו הדבר הכי טוב לעשות הוא לקחת מרחב לכמה ימים, לחשוב על הדברים בינינו.

״אתה תשאיר אותי פאקינג חולה לבד בבית?!״ היא הרימה את קולה ונעמדה כנגד הקיר.

״כן! אם לא היית אנוכית וחושבת רק על עצמך ואולי מתחשבת ברגשות שלי, היינו עכשיו מתנשקים״ צעקתי מעצבים, היא פשוט נשכבה על המיטה ובהתה באוויר.

״דרך אגב הבטחתי לקורטני להגיד לך שתתקשרי אליה מאוחר יותר״ צעקתי תוך כדי שהלכתי לחדר הארונות והחלפתי לבגדים רגילים, אני באמת הולך מכאן.

״אני לא חושב שתזדקקי לזה, אבל אני אהיה אצל הבנים, היה נחמד לגלות שמישהו אחר נישק אותך״ אמרתי בעצבנות וטרקתי את דלת החדר מאחוריי, משאיר אותה המומה בכלל ממה שהחל בדקות האחרונות, זה מגיע לה!.

אספתי את המפתחות של הריינג׳ שלי ואת הפלאפון, סימסתי במהירות לליאם ׳אני בדרך אליכם, אני אסביר לכם כבר שאני אהיה שם׳ והתחלתי לנסוע מהבית, משאיר אותה חולה, ובודדה בעיקר להסתדר עם הדברים שלה.

נשארו לי בגדים בבית של הבנים עוד מלפני שנתיים שעברנו, אני אסתדר איתם או שאני ייקח מהבנים.
התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע.

**נקודת מבט של עדן

הרגשתי כל כך לא טוב אחרי הריב הזה מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית בגלל מה שעובר עליי כרגע. בהיתי בנקודה מסוימת באוויר, אפילו אני לא הבנתי מה קרה לי, דמעות התחילו לזרום באופן טבעי. לא רציתי שהוא יתעצבן, בכלל לא. פשוט רציתי שזה יישמר והוא לא יידע על זה.
ירדתי למטה תשושה ובוכה, התיישבתי על הספה ולקחתי את הפלאפון שלי. מחייגת לקורטני.

׳קורט, עשיתי טעות׳

׳את עדיין לא סיפרת לו? סיכמנו שתספרי שלשום בכלל! זה קרה לפני שבוע!׳

׳א..אני יודעת, עשיתי טעות׳ אלה המילים שיכולתי להוציא מהפה באותה שנייה.

השתתקנו שתינו, היא כנראה שמעה אותי בוכה.

׳את בוכה?׳

׳כן׳

׳אל תבכי אני בטוחה שכבר מחר בבוקר תשלימו הרי אתם אמורים לישון באותה מיטה היום בסך הכול׳
׳קורט, הוא עזב את הבית והלך לבנים, אני לא יודעת לכמה זמן, אני רק יודעת שאני עכשיו ממש חולה ולא במצב לכל זה׳

׳קודם כל תרגעי, אל תחשבי על זה, במצבך את צריכה לנוח, תקראי לאחותך שתבוא לישון אצלך ולדאוג לך, הרי במילא אין להם בית ספר עכשיו, יש להם חופש לקראת בגרויות׳

נשמתי מעט, ׳רעיון טוב אני אתקשר אליה, אני אדבר איתך כבר מחר קורט, תודה על העזרה ׳

ניתקתי במהירות ומיהרתי להתקשר להיילי אחותי, היא כבר בת 16 בכיתה י׳א , פעם אחרונה שדיברנו הייתה היום לפני כמה שעות, ממש התחברנו והעמקנו את הקשר השנתיים האלה.

נשמתי בכבדות לפני שהתחלתי איתה שיחה

׳היילי, אני צריכה שתבואי לישון אצלי׳