האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 24 חלק 1

*יום שלישי- שתיים עשרה בצהריים** נקודת מבט של עדן**

"עדן פרקר" המזכירה קראה, אומרת לי להיכנס אל תוך החדר.
נייל הסתכל עליי כשקמתי "אני אוהב אותך" הוא סימן לי עם השפתיים, "גם אני" החזרתי לו בקול נמוך ומתחילה ללכת לכיוון הרופא.

פתחתי את הדלת, "שלום עדן" הוא חייך אליי, אני באה אליו הרבה אז יש בינינו יחסים טובים.
"מה שלומך?" שאלתי אותו, מתיישבת על בכיסא מולו.
"יום מעייף לקראתי, אבל אני אשרוד את זה" הוא צחקק לעברי, "מה איתך?" "סביר"
"טוב אז עדן, באת לכאן לבדיקת הריון נכון?" הוא עיין בדפים, אמרי למזכירה מה אני צריכה מהד"ר, אז כתוב לו את זה.

"כמה דברים על הבדיקה, היא מאוד מהירה, את פשוט צריכה לתת לי דגימת שתן, אחר-כך אני אעשה עם זה כמה בדיקות ואחרי חצי שעה יהיה לי את התשובה" הוא אמר, הנהנתי.

**אחרי עשר דקות**

עשיתי את הבדיקה, בדיוק עכשיו נתתי אותה לד"ר ווילסון "אני מניח שאת ובן זוגך באתם לכאן ביחד" הוא אמר, "ואתה צודק" חייכתי אליו מעט, את מוזמנת לחכות כאן חצי שעה, המזכירה תקרא לך לבפנים שיהיה לי את התשובה, ותביאי אותו איתך" הוא חייך, "תודה" עניתי לו בדרכי החוצה וסגרתי את הדלת מאחוריי.
המרפאה הייתה עדיין ריקה, התקדמתי לכיוון נייל שהיה באייפון שלו, לדעתי מסתמס עם אחד מהבנים או משהו. אני והוא סיכמנו, שעד שאנחנו לא מחליטים אם אנחנו נשאיר או לא, לא אומרים לאף אחד. אפילו לא להורים. האדם היחיד שיודע זאת היילי, והיא לא תגיד.

התיישבתי ליידו והנחתי את ידי על הירך שלו, הוא קפץ מבהלה, כנראה שהוא לא שם לב שיצאתי.
"בייבי הבהלת אותי" הוא אמר, מתנשם ומתנשף בכבדות.
שמתי לב לדבר אחד אצלו עכשיו, שהוא לחוץ.
תמיד שהוא לחוץ הוא שקט, דבר שלא רגיל אצלו, הוא בדרך כלל בן אדם עם שמחת חיים והוא מדבר עם כל מי שהוא מוצא, הוא חברותי ברמות אחרות והוא פשוט בן אדם שכולם אוהבים.

"למה אתה כל כך שקט?" שאלתי אותו, מורידה את היד שלי מהירך שלו ומשלבת את שתי ידיי אחת בשנייה.

הוא נאנח, מסתכל עליי "אני מאוד לחוץ" בדיוק כמו שחשבתי, "אין לך מה להיות לחוץ, זה משהו שעכשיו שנינו בזה, ואנחנו נחליט ביחד" אמרתי לו ברכות, "את צודקת"
"מתי נדע בוודאות?" הוא שאל אותי, מכניס את האייפון לכיס שלו ומושיט לי את שלי, נתתי לו לשמור על האייפון שלי בזמן שהלכתי אל הרופא.

12:23 הבהב במסך

"עוד חצי שעה בערך"

**כעבור ארבעים דקות**
"עדן פרקר, ד"ר ווילסון מחכה לך" המזכירה קראה, חשבתי שלעולם לא יגיע הרגע הזה. חיכינו ארבעים דקות כאן, בלחץ של לדעת, וברור שגם וויל יסביר לנו קצת.

משכתי את ידו של נייל איתי ושנינו קמנו ממושבנו. פתחתי את הדלת של חדר הרופא. וויל עוד לא היה שם. התיישבנו שוב, כל אחד בכיסא שלו. שילבנו ידיים על המשענת של שתי הכיסאות.
וויל נכנס, "שלום לכם" הוא הציץ מזווית העין שלי, סוגר דלת של חדר אחר כשהוא מתיישב בשולחן שלו מולנו עם הדפים. "שלום" שנינו ענינו בתיאום.

"אז אתה הבחור הצעיר" וויל מלמל לעצמו, מתכוון לנייל "כנראה שזה אני" הוא אמר בבלבול וצחק.
"נייל נכון?" וויל שאל אותו, כנראה שהוא מכיר אותו, "כן" הוא חייך אליו כשהוא גירד בצוואר, עוד אחד מסימני הלחץ שלו.

"טוב, יש לי את התוצאות, אני לא אמתח אתכם" הסתכלנו אחד על השנייה, נייל לחץ את ידי.