האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 24 חלק 2

"את בהריון" הן שתי המילים ששינו לי את החיים כנראה לתמיד. הסתכלנו אחד על השני שוב חיוך קטן עלה על פניי. אני אוהבת את נייל, תינוק ממנו זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, אבל הלוח זמנים של שנינו יכול למנוע את זה, ידענו שאנחנו חייבים להחליט.

"יש לכם תוכניות לגבי להשאיר את התינוק או להפיל אותו?"

"אנחנו עוד לא החלטנו, רצינו להיות ממש בטוחים ורק אחר כך להתחיל לחשוב" נייל אמר לו.

"אוקיי, אז כדי לתרום להחלטה שלכם ולתת לכם טיפה יותר רקע, אני אסביר לכם קצת, הנה עלון עם כל ההסברים על הפלה" הוא אמר, מגיש לנו דף עם כל ההסברים על הפלה.

"ותינוק, זאת עבודה מאוד קשה, הרי אתה נייל בלהקה מאוד מצליחה, ועדן אני מנחש שאת עובדת, אז אם תחליטו שאתם רוצים להשאיר אתם תצטרכו לפנות יותר זמן בזמן ההיריון אחד לשני, ובמיוחד בזמן שהתינוק ייוולד, אנחנו לא רוצים שהתינוק יגדל בלי אבא, ורק שתדעו שאני אהיה איתכם בכל התהליך הזה, גם אם תחליטו שכן וגם אם לא, אני כאן, עדן יש לך את הפלאפון שלי אני כאן לכל התייעצות. ואממ אולטרסאונד, אתם תרצו עכשיו או אחרי שתחליטו?"

"אחרי שנחליט" עניתי לו.
"וזהו בסך הכול, תעדכנו את המזכירה שלי לכל החלטה שלכם ונקבע לכם תור" הוא חייך אליי, שנינו קמנו, נייל לחץ את ידו של וויל "תשמור עליה בידיים טובות כן?" וויל אמר לנייל, הוא הנהן וחייך.
"תודה על הכל" אמרתי לו, בסך הכול הוא הרופא נשים שלי, והוא רופא ממש טוב.
"אין בעד מה, ביי נתראה" וויל אמר לנו, היד של נייל שלובה בשלי, נייל נסחב מאחוריי כשאני מובילה אותו לעבר הדלת.

**כעבור שעתיים וחצי

"בחורות צעירות בתחילת דרכן מעוניינות לרכוש השכלה ומקצוע, למצוא בן זוג מתאים שיתלווה אליהן למסע החיים, לטייל קצת וליהנות בטרם יהפכו לאימהות לילדים. על פי רוב נערות בגיל ההתבגרות ואפילו נשים צעירות מתחת לגיל 25 מרגישות עדיין כילדות שלא הספיקו לחוות דברים מסוימים" מלמלתי לעצמי כששכבתי במיטה על הבטן, נייל לידי, שנינו קוראים על גידול ילדים והריון כדי לקבל קצת רקע. כבר שעתיים שאנחנו יושבים על המחשב וקוראים.
היו במאמרים האלה המון דברים שלא נכונים לגבינו למשל ; 'לא בקשר מספיק זמן עם אותו בחור' אבל אני חושבת שבמקרה שלנו ארבע שנים נתנו לי להבין כמה אני רוצה ילדים ממנו.

"נמאס לי לקרוא" התרוממתי והתיישבתי על המיטה, נייל סובב את ראשו אליי "נמשיך מחר?" הוא נאנח כשהוא התרומם וסגר את המחשב הנייד, מניח אותו על השולחן שלנו בחדר, הנהנתי אליו.

קראנו על זה שהריון זה קודם כל מאוד קשה בעיקר בהתחלה, כל הרגשות החדשים; קיצונית, דרמטיות ועוד, חוץ מזה שאישה בהריון חייבת לקבל המון תשומת לב. ככה שאם ניכנס לזה עד הסוף, נייל יצטרך להקדיש לי תשומת לב. ההקאות, ההרגשות הלא טובות. הקושי של לסחוב עוד בן אדם איתך.

"אני מאוד מבולבלת" מלמלתי לעצמי, והסתכלתי בשעון, חמש (בצהריים), הרגשות של תחילת ההיריון והבלבול משתלטים עליי.

"אני יודע בייבי" הוא אמר, נשכב ליידי

"לא אתה לא יודע מה זה להיות בהיריון ולהיטרף מהמחשבה שקודם כל, יש פאקינג דבר חי בתוכי, וגם אם משאירים אותו או לא" אמרתי מעוצבנת

"נכון אני לא יודע, אבל אנחנו נחליט ואני אהיה לצידך בכל החלטה שנחליט" הוא ליטף את הלחי שלי, איך הוא יכול להיות כל כך רגוע כשאני כזאת, מבולבלת ?