הארי&רוז – פרק 4

-נקודת מבט הארי:
׳היי זה לא פייר שהתחלת לפני, ואני עוד עם ג׳ינס!׳ צעקתי עליה. היא כנראה בקושי שמעה אותי כי לקח לה דקה לנסות להבין מה בדיוק אמרתי. ׳החיים הם לא פייר, עוד לא הבנת את זה?׳ היא אמרה והגבירה מהירות. התחלתי לרוץ, ואני רץ ממש ממש מהר. תוך שתי דקות השגתי אותה ורצתי איתה ביחד. איך שהיא ראתה אותי מגיעה לקו שלה היה לה פרץ אנרגיה, והיא רצה עד למועדון עם פרץ האנרגיה הזה והפעם כבר לא הצלחתי להשיג אותה. הגענו למועדון, היא בכלל לא התנשפה והתנהגה כאילו היא בסך הכל הלכה שתי מטר ואני מצד שני התנשפתי כמו משוגע. ׳התעייפת?׳ היא אמרה וצחקה על התנשפויות שלי. הצחוק שלה היה פשוט מושלם! ׳מאיפה היה פרץ האנרגיה הזה?׳ שאלתי אותה בין הנסיונות להסדיר את הנשימה. ׳ראיתי אותך, נבהלתי מהכיעור שלך והתחלתי לברוח בכול הכוח כדי לא להידבק ממנו׳ ׳איה׳ אמרתי לה ועשיתי פרצוף עצוב ונעלב. ׳סתם נו מה אתה לוקח ללב? חחח׳ אמרה וקרצה לי לי קריצה ידידותית. התיישבנו במכונית שלה. וואו, כמה שהייתי רוצה מכונית כזאת. היא בדיוק הסגנון שלי, אבל הייתי מעדיף צהובה.
http://m.autoblog.com/2012/03/13/lamborghini-aventador-j-geneva-star-conceived-built-in-six-week/(תמונה של המכונית של רוז)
׳הארי רוצה לים?׳ ׳רק אני ואת?׳ שאלתי ובלב קיוויתי שהיא תגיד כן. ׳לא, אני רוצה להתקשר לזאיין לקחת אותו, כדי להשלים איתו ואם הוא רוצה אז שייקח את הבחורה שהוא איתה עכשיו׳ חייכתי לה חיוך שאומר שזה בסדר אבל בתוך תוכי תקוותי התנפצו! כל כל רציתי להיות איתה לבד בים! בדיוק אז הטלפון של רוזי התקשר ועל הצג של האייפון שלה היה רשום ״זאיינוש הבחור הכי חתיך בעולם״. אני צריך לקחת לה את הטלפון ולהחליף את השם שלי! בדיוק אז היא ענתה

-נקודת מבט רוז:
זאיין בדיוק התקשר, עניתי לו.
׳רוזי אני מצטער, אני יודע שרק דאגת לי שלא חזרתי ואפילו לא הודעתי וכשהתקשרת התנהגתי כמו דביל! אני מצטער. את סולחת לי?׳
׳אוך, זאיינוש זה בסדר. אני לא כועסת. רציתי לשאול אותך, אני והארי נוסעים לים, אתה רוצה גם? אההה ואתה יכול גם להביא את..׳
׳פרי, קוראים לה פרי׳
׳אז תביא גם את פרי, בא לך?׳
׳לא אנחנו כבר קבענו ללכת לסרט, תהני עם הארי, רק את יכולה להביא לי אותו רגע?׳
כן בטח׳

נקודת מבט הארי:
׳הלו זאיין׳
׳הארי, אמרתי לא בגלל שאני יודע שאתה מחבב את רוז, אז זאת ההזדמנות שלך׳
׳תודה אחי, ביי׳
׳רוז?׳ ׳מה?׳ ׳עם מה את נכנסת לים, הרי אין לך בגד ים?׳ ׳האז יא חרמן, אני יקנה שם בגד ים׳ ׳ואני יכנס עם בוקסר?, אוף לא יכולת להגיד לפני שהולכים לים?׳ ׳לא׳ ׳זהו לא פייר!׳ צרחתי בפעם השנייה להיום. ׳הארי?׳ ׳מה?׳ ׳אם עדיין לא הבנת אז החיים הם לא פייר, ואני ימשיך להגיד לך את זה!׳ היא ענתה ונסענו. באמצע הדרך היא ביקשה שאני ינהג. הסכמתי. שאר הנסיעה עברה בשקט. הגענו לים.