fucking perfect- פרק 1- קפיצה.

פרק 1- קפיצה.
"זה נגמר." סקיי לחשה שהיא מתכננת לעשות צעד נוסף ולקפוץ מן הגשר.
היא עצמה את עיניה בחוזקה, היא לא פחדה, היא הייתה מאושרת, הכל נגמר, נעלם, לא יכאב לה יותר, אין יותר צלקות. אין דם. אין כאב. אין. אין בריחה. יש רק את הסוף, שעומד להגיע, עכשיו.
היא נשכה את שפתיה בחוזקה, מרגישה כל כך טוב, אבל גם כל כך נורא.
למה היא מרגישה נורא? היא לא ידעה, היא הייתה בטוחה שלמשפחה שלה לא אכפת, שהיא לא תשים לב בכלל, אולי חברים. על מי היא עובדת? אין לה כאלו, כולם נטשו אותה, עזבו.
היא נשמה נשימה עמוקה.
"עצרי, ילדה, תעצרי!" היא שמעה צעקה, היא הסתובבה במהירות. לפניה נחשף בחור שרץ לכיוונה, בחור בעל שיער שחור, היא לא ראתה את תווי פניו בברור, הוא היה די רחוק.
היא נעמדה שם, הוא הגיע אליה.
"מה את עושה?" הוא שאל מתנשף מן הריצה.
"זה לא ענייך." היא אמרה והסתובבה בחזרה, הרוח מכה את פניה בחוזקה.
"שאני רואה בחורה מתכננת לקפוץ מגשר בגובה של חמישה עשר מטרים מעל האדמה, אני חושב שזה הופך להיות העניין שלי באיזשהו אופן. את לא חושבת?" הוא שאל, מבטא בריטי כבד נשמע בקולו.
"לא, לא אני לא." היא אמרה מנסה להתעלם מהזר שמפריע לעיסוקיה.
"אפשר לדעת למה?" הוא שאל, היא הסתובבה אליו בחדות, נועצת בו מבט.
"לא." היא אמרה בפשטות, להפתעתה, הוא חייך אליה.
"ולמה לא?" הוא שאל מתיישב על רצפת הבטון של הגשר.
"מפני שאני לא הולכת לספר לאדם זר לחלוטין את סיפור חיי העצוב, והדיכאוני, אני לא מעוניינת לגרום לאנשים אחרים סבל." היא אמרה מסתכלת עליו, על פנוי היה מבט משועשע מעט.
"אני מעוניין לשמוע, את לא מחריכה אותי, זה נעשה ברצון, אני לא אסבול מכך." הוא אמר ותפח על המקום לידו, מסמן לה לשבת.
היא התיישבה לידו, הוא חייך אליה.
"אז מדוע אתה כלכך נואש לשמוע? אתה רוצה קצת בידור לאחר יום ארוך? או שבאמת אכפת לך מבחורה שאתה לא מכיר כלל." היא אמרה, הוא נשך את שפתו.
"אני לא נואש לשמוע, אני מעוניין, ואולי אם אני אקשיב, אני אוכל לתת לך סיבה לחיות, ואז אציל חיים של אדם, ואין דבר יותר מספק מזה." הוא אמר, היא בחנה את פניו, הוא יפה, מאוד, השיער השחור שלו התפרע על ראשו בצורה אלגנטית באופן מפתיע, עיניו היו חומות, הן היו יפות, מאוד יפות. היא החליטה לתת צומת לב לבגדיו, היא הסתכלה על החולצה השחורה ועל מעיל הג'ינס, על רגליו היו מכנסי סקיני צמודים, וסניקרס לבנות עטרו את כפות רגליו.
היא הסתכלה בחזרה לפניו.
"אז זה העניין? לגרום לעצמך להרגיש טוב, לומר 'או אני בנאדם כל כך טוב' ואז לספר לכולם עד כמה מקסים אתה? זה די אגואיסטי, אני שונאת אגואיזם." היא אמרה, הוא צחקק.
"אולי גם מן הסיבה הזאת, אבל באמת, שאני רוצה לעזור לך, להבין למה בחורה יפה כמוך רוצה למות? זה לא הגיוני לדעתי." הוא אמר, נשימתה נעצרה, הוא אמר שהיא יפה, המון זמן לא אמרו לה את המילה הזו, זה גרם לה לחשוב שהוא שקרן.
"אתה משקר." היא אמרה בהחלטיות.
"ומה גורם לך לחשוב ככה?" הוא שאל.
"אתה אמרת שאני יפה, זה שקר, אני לא יפה, אני מכוערת." היא אמרה מסתכל על האולסטר הכחולות שעיטרו את רגליה.
"אני לא חושב ככה." הוא אמר וחייך. היא חייכה אליו בחזרה, היא החליטה לספר לו, אומנם זה לא ימנע ממה להגשים את מה שרצתה לעשות לא לפני יותר מרבע שעה, אבל לפחות יהיה מישהו שידע הכל, זה יהיה נחמד.
"ואם אני אספר לך? אתה תעזוב אותי?" היא שאלה, הוא גיחך.
"אולי." הוא אמר.
"מספיק טוב. אז אמממ, אני לומדת בתיכון איינשטיין שנמצא לא רחוק מכאן, אמממ אני עוברת בריונות, להורים שלי אכפת ממני, אני נאנסתי בגיל 13 ואז התחילו לקרוא לי זונה, אני חותכת, ואני שונאת את עצמי, וזהו בעיקרון." היא אמרה מחכה ולתגובתו.
הוא פער את פיו בהלם.
"אני מצטער." הוא אמר מסתכל עליה עם מבט עצוב בעיניו.
"על מה? על שבני אד הם דבר נוראי?" היא שאלה מושכת בכתפה.
"תבטיחי לי, תבטיחי לי שלא תפגעי בעצמך, לא היום, אל תקפצי, בשבילי. בבקשה." הוא אמר מחזיק בכף ידה הקטנה.
"יהיה נחמד להבטיח לאדם שאני יודעת את שמו, דרך אגב אני סקיי." היא אמרה מחייכת.
"זאין." הוא אמר, מסתכל לעיניה הכחולות.
"אני מבטיחה זאין." היא אמרה גורמת לו לחייך חיוך רחב.