ההימור – פרק 7.

הלנה D: 08/10/2013 1310 צפיות 13 תגובות

הנחתי את רגליי על שולחן הקפה, פרעתי את שערי באצבעותיי הארוכות, מבריש את תלתליי ודוחק אותם לאחור, יוצר פלומה גדולה ונפוחה. לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי בזמן שמרחתי באגודלי את עופרת העיפרון, מרחתי בדרך מעוגלת ונקייה למדי, נשפתי עליו בקצת ושלפתי את העיפרון מאחורי אוזני, מבליט את צורת הדמות, מוחק במקצת את מריחות העיפרון שיצאו ממקומם, נשפתי על הציור והבלעתי חיוך שבע רצון, זה גמור. אני יודע שזה יכול להישמע או להיראות מוזר, כלל לא צפוי או היגיוני, אבל התאמת שאני אוהב לצייר. אני אוהב את הדרך שבה אגודלי מורחת את העופרת האפורה, את הדרך שבה עיניי מתרכזות בנעיצת העיפרון על הדף, את השקט שבו אני מתכנס בתוך עצמי ודבר לא מתרוצץ במחשבותיי על מנת לשבש אותן, דבר לא תופס את תשומת לבי.. זה רק אני בעולם משלי, אני יכול לצייר את מה שאני חושב, מרגיש או רוצה, אני יכול להישקע ולהיעלם לנצח בציור שלי, ללכת לאיבוד וליפול כל פעם מחדש.. אבל זו נפילה שאני מוכן לספוג. איש לא יודע מכך ואיש לא אדע מכך, איני מובך מהתחביב שלי, אני פשוט לא אוהב לחלוק דברים עם אנשים. אני קורא לעצמי בן אדם סגור ופרטי, אני שומר דברים לעצמי, לא בוטח באיש.. כל חיי אני רק מסתתר מאחורי מסכה וסופג את כל הכאב והאובדן בשקט, אני מנסה להתכחש אליו, להתנגד לו, לומר שאני בסדר, לא להאמין למציאות שסטרה לפניי והכתה בי כמכה מתחת לחגורה, זה כלל לא עוזר..אלא רק קורע אותי, חותך אותי לגזרים,מנפץ כל תא, גורם לכל מערכותיי לקרוס בגופי..
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, אני שונא את הכישרון המחורבן הזה. הוא גורם לי להפוך למעט רגיש. גחכתי ביני לבין עצמי והתבוננתי בשעה, הספרות הירוקות הורו שהשעה 18:30 בערב, התאמת שלא ראיתי את בל במשך כל היום מאז התקרית בקפיטריה. אני חושב שהיא מפחדת ממני, מנסה לברוח ולהתחמק ממני. לפחות היא חכמה, אני לא הטיפוס שמתאים לה. אפילו לא במקצת. אבל איני יכול לתת לה ללכת, לא עכשיו לפחות. התרוממתי ושלחתי את ידי לעבר שולחן הקפה הקטן ואחזתי בטלפון, מגולל את ידי על גבי המסך בחיפוש אחר שמה, וכשהגעתי לשמה חשתי שלבי הולם בחוזקה. לא. הארי, תפסיק. אסור לך להתחיל לפתח אליה רגשות, אתה עלול להרוס הכול! אותה, את עצמך, את שניכם.. לפתע תהיתי אם אני יכול להרוס את עצמי יותר ממה שאני הרוס ושבור כבר עכשיו.
עצמתי את עיניי, אולי אני אשכח ממנה כשיגמר ההימור המחורבן הזה, אם הוא בכלל יגמר. זה רק היום השני וזה מרגיש לי כבר כמו נצח. היא אתגר. אני אוהב זאת.
אל: בל.

'אני לוקח אותך לארוחת ערב. תלבשי שמלה סקסית בשבילי, בייב. '

שלחתי. אני יודע שאני נשמע כאילו ואין לי כלל כבוד לנשים, אבל אני חושב שהן פשוט לא מכבדות את עצמן כשהן נופלות לרגליי בלי להסס, בלי לחשוב, לא מעוניינות כלל להכירני ורק לתת לי לסחוף אותן למיטה ולגרום להן לאבד את עצמן אתי בין הסדינים. זה בהחלט הרבה יותר פשוט וקל מאשר כל הדייטים, הרדיפות המשפילות והפלרטוט הנדוש. איני גם מעולם חפשתי משהי, כפי שכבר אמרתי, אני בן אדם מסוגר, העולם לימד אותי שהוא מקום קר ואכזר ואין על מי לסמוך, אין סיבה למה, כי תמיד ישברו לך את הלב ויפגעו בך. תמיד איכשהו יאכזבו אותך ויגרמו לכל מה שציפית ורצית להתנפץ ולרדת לטמיון ישר מנגד לעיניך, ואני מפחד שזה יקרה. אני מפחד שזה יקרה לי, שוב..
הנחתי את הפנקס לצדי וכשראיתי שהיא אינה מחזירה לי תשובה בחזרה החלתי לצחוק, אני רק מתאר את המבט שלה בזה הרגע, ואיך שחשבתי על המבט שלה זה ירה אותי כחץ היישר לעיניים שלה, יכולתי להרגיש כיצד אני מתחמם וידיי מתכווצות לאגרופים, כל שריריי נמתחו בפעם אחת מענה ומורטת עצבים וכשהתרפו בקוצר נשימה קרסתי. אתה חייב להדחיק את הרגשות האלו הארי! הוריתי לעצמי והתרוממתי לכיוון המקלחת.
נכנסתי לחדר המקלחת ופשטתי את חולצתי היישר מגבי, הנחתי את ידיי על הכיור והשפלתי את ראשי, העברתי את ידי על גבי, וחשתי כיצד אני מתכווץ, שפתיי פולטות השתנקות ולבי נודם, דמי קופא בעורקיי וידיי מתחילות לרעוד על העור החשוף.. והפגיע שלי. סובבתי במעט את גבי לראי, עיניי נקרעו לרווחה ולכדתי את שפתי כל כך חזק בין שיניי שיכולתי לחוש את הטעם המתכתי של הדם, תלתליי נפלו בייאוש על פניי.. אני מנסה להמשיך הלאה. אני מנסה להשאיר זאת בעבר הנורא שלי. אני מנסה לשכוח ולהאמין שאולי באמת יש לי סיכוי. אבל הכאב הזה עמוק ואמתי מידי.. הוא גורם לי לדמם בכל תא בגופי, גורם ללבי להתכווץ ורק להישבר עוד ועוד, גורם למחנק בגרוני רק יותר לחתוך, גורם לרעד להתגבר. זה לעולם לא יתרפה.. ואני לבד. איש לעולם לא יעזור לי, לעולם לא פתחתי את לבי בפני איש. אני אבוד ושבור בממלכה האפלה שלי.

כפתרתי את כפתורי החולצה השחורה, משאיר כפתור אחד או שניים פתוחים, פרעתי את שערי והתזתי על כף ידי מעט בושם לפני ששפשפתי בין ידיי ומרחתי על צווארי בזמן שהכנסתי את כפות רגליי לנעלי העור השחורות. התבוננתי בעצמי בראי והבלעתי חיוך, קדימה האז, חשבתי לעצמי, זו רק בחורה, זה רק הימור פשוט ומחורבן, אתה יכול לעשות זאת.
יצאתי ממתחם מעונות הגברים, זאין ראה אותי בדרך אבל הוא היה עסוק בלנסות לגרום לג'סיקה לא לנתק לו לכן רק שלח לעברי חיוך ולחש בלי מילים 'בהצלחה', חבטתי בכתפו וצחקתי, עכשיו אני מבין עד כמה קשה הוא עובד. ואני חייב להודות שאני פשוט מעריץ אותו. ג'סיקה סירבה לו במשך חצי שנה, והיא עדיין מסרבת, היא פגעה בו ושברה את לימודי כה המון פעמים שאפילו אני מתחיל כבר לרחם עליו, אבל הוא סופג את כל הצעקות, החבטות והסירובים הפוגעניים שלה בשקט ולא מוותר, הוא מוכיח לה כל פעם מחדש שהוא אינו יניח לה ללכת, ואם אני חייב להיות כנה, איני בטוח שאני מסוגל לרדוף אחרי משהי במסירות כה רבה כמוהו. אני אפילו ירחיב לכת ויאמר שאני מקנא בנחישות שלו.
נכנסתי למתחם המעונות של הנשים ולחצתי על הכפתור שמזמין את המעלית, היא נפתחה בין רגע, במהירות נכנסתי לוחץ על המספר '5' ונותן למעלית להמריא למעלה. נשימותיי נעשו במעט כבדות וצורבות, לבי החל להלום בחוזקה ובכל קומה שעברתי חשתי כיצד האגרוף המקומץ של ידיי רק מתהדק ומזיע יותר, לפתע התחלתי אפילו לחוש מעט קלסטורובופי, אבל למזלי זה עבר מהר והמעלית נפתחה במהירות בקומה של בל.
לא היה קשה לנחש באיזה חדר היא על פי השלט הקטן שהיה תלוי על דלת חדרה ושל ג'סיקה, לא בזבזתי זמן ונקשתי על הדלת.
חכתי מספר רגעים וכשראיתי שהיא אינה פותחת נקשתי שוב על הדלת, איני מאמין שגם מזה אצטרך לקיים סצנה. "בל! את שם בייב?" קראתי.
"כן, רק רגע סטיילס". היא זרקה ושמעתי את המפתח מסתובב במנעול והדלת נפתחה, "פשוט אבדתי את המפתח.." היא מלמלה והניחה את רצועת התיק סביב כתפה.
סרקתי אותה מכף רגל ועד ראש, היא נעלה נעלי 'ונס' כחולות, מכנס ג'ינס הדוק ומשופשף לכל אורך רגליה הקצרות היה הדוק לגופה והבליט את הקימורים שלה שאני כה אוהב, גופייה לבנה פשוטה אשר סריג בצבע וורוד בהיר היה מונח מעליה והחמיא לה מאוד, חשתי קצר נשימה. היא יפהפייה.
"שלום יפהפייה" חייכתי אליה.
היא גלגלה את עיניה, "הארי, עדיין לא מאוחר שנבטל את הבדיחה הזו!" היא אמרה בכעס.
החלטתי להתעלם מזה, אין דרך אחרת להתמודד עם הסירובים הנוקשים שלה כלפיי, "שנלך?" הצעתי לה את ידי.
היא הדקה את ידיה על רצועת תיק הצד הקטן שלה, מסמנת לי שהיא דוחה את ההצעה שלי ואותי. אך עדיין לא וויתרתי. כרככתי את זרועי סביב אגנה, מושך אותה אליי, חש את שערה הארוך והכהה מתרכך בזרועי ורק רציתי לשמור אותה כאן בין ידיי, בטוחה ומוגנת ולא לתת לה ללכת. אני מרגיש כאילו אני רק רוצה לתת לה את כל הטוב שבעולם ארוז במתנה ולשמור עליה מפני כל דבר רע, עיניי נקרעו לרווחה, אז זאת אומרת שגם מפניי..?
המעלית נפתחה ונכנסו אליה, מהרתי ללחוץ על קומת הכניסה והדלתות נסגרו אחרינו, וברגע שהן נסגרו, היה אפשר לחתוך את המתח שניצת בינינו בסכין. התכווצתי במקצת וגופי נתקף עווית אבל עדיין שמרתי על עמידה נינוחה, לבי החל להלום בחוזקה נגד בית החזה שלי, ראשי הסתחרר ודמי החל ללהוט בעורקיי. היה אפשר ממש לחוש את המטען החשמלי שקודח בינינו טעון בכה המון תשוקה ולהט תוססים, בלעתי את רוקי וזה צרב, כל מערכותיי דלקו בין רגע ושריריי התמתחו בפעם אחת מורטת עצבים, העברתי להפנה מבט והיא השפילה את ראשה, מתבוננת בי במבט חטוף ויכולתי להישבע שהיא נושכת את שפתה התחתונה. החלטתי לנצל את הרגע.
העברתי את כף ידי לאורך אגנה, יורד במעט לעבר גבה התחתון.. אצבעותיי מטיילות לעבר ישבנה לפני שכף ידי סחטה אותו, היא קפאה במקומה ודממה, ולפתע.. היא כאילו התנגדה לעצמה ונתנה לי לגעת בה, אבל לא הבנתי מה קרה. "הכול בסדר?" שאלתי, סוחט רק עוד קצת את ישבנה לפני שנעמדתי מולה, כף ידי הפנויה הסיטה את שערה מכתפיה, היא רק הנהנה, אך היא נראתה לבנה כסיד, ראשי ירד לעבר צווארה ושפתיי נשקו נשיקה קטנה, משתפשפות בעור הרך והריחני שלה, "מה קרה? תגידי לי.." לחשתי.
"אתה" היא פלטה בקול חנוק ובדיוק המעלית נפתחה, אך דחקתי את אגני נגד אגנה, ידיי נשלחו לעבר מעקה העזר העשוי ממתכת, כולא אותה בין ידיי, החלתי למצוץ את צווארה ממלמל לה שתהיה בשקט, אך לפתע היא חבטה בחזה שלי, "הארי! יש כאן אנשים!" היא קראה.
פלטתי גיחוך ונשקתי נשיקה קטנה לאפה, "בסדר" נכנעתי, אך נכנעתי מזמן, בכה המון מובנים.
חייכתי לעבר זוג הבנות המוטרדות שהתבוננו בבל בדאגה, "הכול בסדר!" קראתי ומשכתי בידה של בל גורר אותה מהמעלית, יוצא ממתחם המעונות לכיוון החנייה הגדולה.
התקדמתי לעבר האופנוע השחור שלי, מתיישב עליו בזמן שהכנסתי את המפתחות אל תוך המנוע, גורם לו להידלק בנהמה, התכווצתי להגיש לה עוד קסדה, אבל הבנתי שאין לי אפילו טעם לטרוח, היא נעמדה קפואה.
"מה הבעיה?" שאלתי.
היא סמנה בראשה לשלילה, "אתה.. אתה רוכב על אופנוע..?" היא פלטה ברעד כמנסה למצוא את המילים ולהחזיר לעצמה את כושר הדיבור.
פלטתי גיחוך, "זה נראה כך" אשרתי.
היא התרחקה, "אין כל סיכוי שאני נוסעת על אופנוע ועוד..-"
"מה?!" קולה העדין נעלם בין צליליו הרועמים של המנוע.
היא גלגלה את עיניה, "אמרתי שאני לא הולכת לרכב..-"
אבל היה לי כה קשה להבין אותה, "אני לא מבין אותך בייב, אכפת לך להתקרב קצת?" צעקתי.
"אולי תכבה את המנוע דביל!" היא צווחה ואני בין רגע הקשבתי לדבריה וכיבית את המנוע, הייתי חייב לומר שהיא די הפחידה אותי, "דברי, אני מקשיב".
"אני לא רוצה לנסוע על אופנוע ובמיוחד שלא אתך!" היא אמרה בכעס.
למה? זקפתי גבה בתימהון, "אני לא מבין".
היא קברה את פניה בין כפות ידיה, "אין כל סיכוי שאני אסע על כלי רכב שהשפשוף שלו בין הגלגל לקרקע משתווה למטבע, זה כלל לא ביטחותי ואני כלל לא מכירה אותך!".
"בשביל זה אנחנו יוצאים עכשיו לדייט, בייב. בשביל להכיר אחד את השני" חייכתי, "ואני נהג זהיר. אני נשבע".
"איך אני יכולה לבטוח בך שלא תסכן אותי?" היא קראה.
עצמתי את עיניי, "כי אני לעולם לא אתן לך ליפול" לחשתי.
היא התבוננה בעיניי והיא נראתה כמאמינה לי, "הארי..-"
"אל תעצרי את עצמך מלגלות דברים חדשים. קדימה, זה יהיה כיף" קרצתי והגשתי לה את הקסדה, היא קשרה את שערה בזנב סוס רופף לאחור וחטפה ממני את הגומייה, "ידעתי שאני לא צריכה ללבוש שום שמלה סקסית ובמיוחד שלא בשבילך".
"זה קצת חבל.." מלמלתי, "אבל באמת מזל שהפעם לא הקשבת לי".
"אילו הייתי יכולה לא הייתי מקשיבה לדבר, אתה פשוט לא נותן לי ברירה". היא מלמלה והתיישבה מאחוריי ונראתה במעט נבוכה מלכרוך את זרועותיה סביבי.
"את יודעת, את חייבת להחזיק בי בשביל לא לעוף לאחור". אחזתי בידה ונתתי לה לחבק אותי, "וגם אם תפלי, אני אתפוס אותך. תמיד". הבלעתי לעברה חיוך, "ודרך אגב, אני אוהב את איך שזה נשמע, איני משאיר לך ברירה, זה טוב". קרצתי.
היא הניחה את ראשה על גבי, "אני אתעלם מזה.." היא מלמלה, "סע, בבקשה". היא קראה.
"כרצונך יפהפייה" הדלקתי את המנוע לחיים מחדש ובשנייה שנסעתי היא פלטה צווחה שנקטעה באמצע. נראה לאן יקח אותנו הלילה..


תגובות (13)

תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!

08/10/2013 14:26

פרק מושלם, מחכה להמשךךךךך !!!

09/10/2013 07:51

מאוהבת בפרק <3 עאעא תמשיכיי

09/10/2013 08:33

שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך
תמשיכי מהר !!!!

09/10/2013 08:50

אמאלההה השלמות *-*
המשך בדחיפות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

09/10/2013 12:16

מושלםםםםם!!!
הכתיבה שלך כל כך מיוחדת!!!!!!!!
תמשיכייייי

10/10/2013 21:43

ייייאאאאוווווו אאאאאאננננננייייי ממאוווהבבבתתת בסיפור הזהה!
הלנה את כותבת מדהים כל כך יפה כל תיאור ותיאור אני מרגישה כאילו אני בסיפור מרגישה תרגשות של הדמיות רואה אותם!
פשוט מדהים!
תממשייכיי מדהייםם! ♥♥

11/10/2013 02:27

תמשיכיייייייייי

08/11/2013 12:04

תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי !!!!!
אני מאוהבתתתת בסיפור הזהה חחחחחחחח

05/12/2013 06:06

הכל בסדר ? חח כי לא המשכת כמעט חודש .. בעצם בול חודש ואני ממש רוצה לדעת מה יש בהמשך של שלום יפיפייה את לא מבינה באיזה מתח אני ואני מתחרפנת פההההההה וגם של ההימור זה ממש מעניין ומפחיד וטיפה מלחיץ באותו זמן חח את חייבת להמשיך אני חולה עלייך ועל הכתיבה שלך את פשוט מוכשרת בטירוףףףףף בבקשה בבקשה תמשיכי

08/12/2013 12:02

כבר חודשיים את לא ממשיכה!!!!!!!!!!!!!!!11 קרה משהו???

21/01/2014 13:20

אני עדיין מחכה.

21/04/2014 20:38

מתגעגעת לסיפורים שלך. :(

31/05/2014 21:55
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך