היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 26

אז השבוע הזה לא כתבתי פרק ואני מצטערת על זה (סורי…)
קיבלתי היום תעודה – ולמרות שזו לא הייתה הצטיינות כמו שאני רגילה הייתי די מרוצה ואבא שלי אמר לי שלמחצית ראשונה זה בסדר- עכשיו מה שנשאר זה לבדוק את תגובתה של אמא שלי :0
הפרק לא כזה ארוך, וגם המתח בו לא שורץ הרבה, אבל ממש השקעתי בו ואני מצפה לראות תגובות. אה, ושתדעו שבפרק הזה הרמזים רבים, כך שזה ממש חשוב לקרוא אותו. 
אני מקווה שתיהנו מהפרק ^__^
דרך אגב – חשבתי להעלות עוד פרק מחר…מה אתן אומרות?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״ג׳ולי!״ צעקה לעברי אמא ומיד הרמתי את ראשי מרב ההלם ונדפקתי במדף שהיה מעל לראשי.
״מה?!״ צעקתי ונאחזתי בראשי, ניגבתי משפתי את שכבת הרוק שכיסתה אותה ופרחתי את עייני במהירות, נבהלת מן הצעקה הרמה שלה.
״קומי את מאחרת!״ אמרה ובמהרה הגישה לי את בקבוק המים ואת ארוחת הצהריים שהכינה לי כנראה עוד לפני זה. 
סגרתי את הספר שעליו ישנתי והכנסתי אותו במהירות שיא אל התיק, כך גם את המערכת שלי להיות ורצתי לעבר חדר האמבטיה בעוד שבידי אני מחזיקה גופייה בצבע פוקסיה וחצאית שחורה גבוהה. התלבשתי במהרה וכך גם הסתרקתי וצחצחתי שיניים – במהירות. יצאתי מן האמבטיה בעודי לבושה ושערי מתוח לקוקו גבוה וחלק. על צווארי ענדתי שרשרת לבנה בעלת עיטורים בצורת פנינים סביב השם שלי שצבוע בצבע שחור בוהק, נעלי היו נעלי אולסטר לבנות וגבוהות ועל הגופייה לבשתי קרדיגן שחור. ירדתי במדרגות תוך כדי שאני מנסה לא להפיל את התיק שלי שאותו אני מנסה לסגור בכוח, אך לבסוף נשבר לי הריץ רץ. 
״נו באמת!״ צעקתי בכעס
״ג׳ולי את לא צריכה לצאת?״ שואל אבא אשר יושב במטבח עם העיתון היומי שלו
״אני כן ואני מאחרת אז ביי!״ אני סוגרת את הדלת בטריקה רמה שנבועה כנראה מהלחץ שמסתער עלי, מכיוון שהמבחן מתחיל עוד 2 ד׳ – וההליכה לבית הספר היא במשך 10 ד׳ עם רצים. ועוד שלא לדבר על העובדה שנרדמתי אתמול, ולא הספקתי לשנן את כל החומר, כך שזה אומר שאפילו עם ממש אתאמץ…לא אצליח להוציא מאה, וגם אני אאחר למבחן. 
התחלתי לרוץ לעבר בית הספר, עוברת את האנשים שהולכים בדרכם לעבודה בבוקר זה, ומנסה לא להיתקל באחד מהם.

נכנסתי אל שער בית הספר – לאחר שאיחרתי כבר ב15 דקות למבחן שלי שהיה אמור להתחיל ב8:15 אך עכשיו 8:30. יופי לי, רבע שעה כבר התבזבזה לי מהמבחן. עברתי בית המסדרונות, רצה לעבר הכיתה שלי. למזלי לא היה אף אדם במסדרונות, לכן אני נרגעתי יותר שלא יהיו מבטים שיחלפו בין כולם כשיראו אותי. נכנסתי באיטיות לכיתה, פותחת אותה ומכניסה רק את הראש שלי כדי לקבל אישור מהמורה להיכנס. היא בחנה את התלמידים שהיו בכיתה, עד שהבחינה בראשי המציץ מן הדלת.
״ג׳ולי!״ קראה בשמחה, חייכתי אליה חיוך מבויש והיא סימנה לי להיכנס לכיתה. נכנסתי לכיתה ונאצרתי ליד הדלת. ״כמה זמן לא היית פה״ מלמלה.
״כן…הייתי ב…״ ניסיתי למצוא תירוץ שיעזור לי להתחמק מהעובדה שאני החסרתי זמן כה רב. הסתקלתי על עבר קמיל, שעם לא היינו עכשיו בריב, היא הייתה עוזרת לי להחלץ מן הצרה הזו, אך כשהבחינה בי הורידה את ראשה בחזרה למבחן. ״ב…איטלה״ גימגמתי, וקיוויתי שהמורה הזו תקנה את התשובה שזרקתי סתם מתת מודתי הריקה.
״איטליה? ובכן מה עשית שם?״
״סתם…חופשה״ עניתי בקצרה
״באמצע שנה?״
הנהנתי והיא עזבה את העיניין, הגישה לי את המבחן וסימנה לי להתיישב במקומי – ליד קמיל.
״אהה..מיס מולנו?״ שאלתי בלחש
״כן?״ 
״תוכלי לשנות לי מקום?״
היא הביטה בי במבט מופתע ״אינך מרוצה ממקומך?״
״אני פשוט…לא רואה משם״ 
״אוקיי״ מלמלה, היא הסתקלה על עבר הכיתה והצביעה לי על מקום ריק שהיה ליד אמה. ״שם, זה בסדר?״ שאלה
הנהנתי לחיוב וניגשתי על עבר המקום שלי ליד אמה, בעוד שבידי אני מחזיקה במבחן הגדול, שיש לי רק שעתיים וחצי לענות עליו. ולמרות שזה נראה המון זמן, בשבילי זה לא היה הרבה.
הרמתי את ראשי כדי לצפות בהבעתה של קמיל, והיא רק החזירה לי מבט כועס. אני לא מבינה…הרי זו אני שאמורה לכעוס, לא? לכן למה היא מחלקת לי מבטי שנאה כאילו שאני הרווחתי אותם?
השפלתי את ראשי אל המבחן, והתחלתי לפתור אותו – רק נקווה שכל הבעיות האלו לא יפגעו בציונים שלי…

הצלצול נשמע, ולמרות שסיימתי את המבחן 20 ד׳ לפני הזמן החלטתי להגיש אותו בצלצול על מנת לבדוק אותו עוד מספר פעמים. אני לא חושבת שהציון יהיה גבוה כמו שאני רגילה עליו, או שבכלל הוא לא יעמוד בצפיות שלי. על כל מקרה, עשיתי את הכי טוב שלי – אני רק מקווה שלא יראו במבחן זה את כל הבעיות והמחשבות הרבות שהתרידו אותי במשך השבועיים האלו.
יצאתי להפסקה ורצתי לעבר אותו הפארק האהוב אלי בבית הספר. ניסיתי ככל היותר להתרחק מן הסביבה הקהילתית הקטנה שבבית הספר – כדי שהילדים לא יציקו לי, או יתחילו לחקור מה קרה לגבי כל העיניין עם אית׳ן ואם הסיפור שסיפר הוא נכון , שאני בגדתי בו. כמובן שזה נכון, אני לא מתווכחת אבל רק העובדה שהוא סיפר על זה לכל בית ספר והסיט את כולם נגדי זה הופך אותו לגם רע בסיפור הזה. אני יודעת שאני אשמה, ואני באמת מתחרטטת על זה שבגדתי בו ופגעתי בו לאחר כמאט חצי שנה של יחסים בזוג, אך זה לא אומר שהוא צריך עכשיו ללכת ולספר על זה ל-כ-ל בית הספר, להפוך את העיניין הזה מ׳פרטי׳ ל׳קבוצתי׳ – שהקבוצה הזו נועדה כדי לפגוע בי, כמו שאני פגעתי בו. ניגשתי על עבר נדנדה אחת, שהייתה די מרוחקת מאנשים, והתחלתי לנגוס ביסים קטנטנים בכריך שאמא שלי הכינה לי. מזל, אחרת הייתי כבר צריכה לגשת לקפיטריה, שם כל תשומת הלב תופנה עלי ועל אית׳ן. בעוד המבטים של הילדים היושבים שם מועברים ממני, לאית׳ן. מאית׳ן אלי, וכך הלאה. הילדים שהיו יושבים שם רק היו מצפים לראות מה המהלך הבא שעומד לבוא ממני או מאית׳ן. כלומר באמת, תמצאו לעצמיכם חיים אנשים! למה להתעסק בחיים של שני אנשים שלפני שבועיים נפרדו? אולי בגלל היותו של אית׳ן פופולרי? אני חושבת שקמיל גם הצטרפה על הקבוצה הזו, לאחר שגילתה את האמת ורבה איתי. הרי סיפרתי לה ולמשפחה ש*אית׳ן* בגד בי, לא אני בו. לכן עכשיו כשהיא גילתה את האמת, ולאחר מכן ששתינו רבנו אתמול, יש סיכוי שהיא הולכת להיות האויבת הכי גדולה שלי, ושהיא תעשה ה-כ-ל כדי לנסות לפרק אותי. גם היותה פופולרית עוזרת לה, לכן זה הולך להיות ש…הבן הכי פופולרי בבית הספר, המעודדות שהן הבנות הכי פופולריות בביה״ס ועוד ילדה שיודעת עלי הכל, והייתי חברה שלה לזמן כה רב כך שזה נותן לה יתרון גדול מאוד (שלא לדבר על זה שהיא אחת מהמקובלות – אחרי המעודדות) זה יצור שילוב קטלני, שעל בטוח – יפגע בי…מאוד