השיר שבליבי פרק 7

הוא בא לפתוח את הפה ושמענו צעקה ישר רצנו לבדוק מה קרה וראינו אנשים שמחזיקים את רון קשור והיד של אחת מהם מכסה לו את הפה וראיתי שלחבר שלו יש סכין ואז זה שהחזיק אותו אמר:" צעד אחד ואת לא הולכת לראות את חבר שלך יותר בחיים ההחלטה בידיים שלך " " מה אתם רוצים , מה הוא עשה לכם ???" צרחתי עליהם והם ענו " עוד 3 ימים 500,000 שקל ואם לא תגידי ביי ביי לחבר שלך " דניאל התקרב הוא רצה לחנוק אותו אבל קפצתי עליו ואמרתי לו לא כדי הוא יכול לפגוע בו בשנייה " את חכמה כדאי שתתחיל להקשיב לה עם אתה רוצה לראות אותו בחיים" אמרו ונעלמו בתוך ענן ענק של עשן נחנקנו וברחנו לחדר בתוך שנייה שכחנו את כל מה שדיברנו עליו לפני ועברנו לדבר על מה עושים איך לעזאזל משיגים חצי מיליון ואז עלה לי רעיון גאוני אמרתי לדניאל " תקשיב אני טסה ללונדון לאבא שלי הוא בטוח יתן לי כסף וגם אפשר להופיע בברים / מועדונים ונרוויח מזה הרבה ואז נהפוך את הדולרים לשקלים , בטוח נשיג יותר כסף ואז הם יתנו לנו את דניאל ולמקרה שהם יברחו בלי להחזיר את דניאל אנחנו נחכה להם עם כמה חברים וכמה חפצים שהם לא ירצו לפגוש טוב יאללה הולכים לארוז נקנה כרטיסים ונפגש עוד שעה וחצי אני יבוא לאסוף אותך " "טוב נתקלח נתארגן נארגן את הדברים ונפגש אצלי "
~~~ בשדה התעופה~~~
קנינו כבר כרטיסים נפרדנו מכולם אחרי שסיפרנו להם הכול והם איחלו לנו בהצלחה ואז שמענו "קריאה אחרונה לנוסעים ללונדון ,נא לעלות על המטוס "
"אסור לבזבז דקה " אמרתי מתוחה ולחוצה פשוט לא יכולתי לראות את עצמי בלי רון הוא אח קטן זה כמו לראות את הבנאדם שהכי חשוב לך נפטר לך בידיים
" אל תדאגי את תראי הכול יהיה בסדר , אנחנו נשיג את הכסף והם יחזירו לנו את דניאל בריא ושלם "
פתאום ראיתי הודעה " תזכרו 500,000 אם לא אתם יכולים להגיד ביי ביי לחבר הקטן שלכם "
בכיתי והראתי לדניאל את ההודעה הוא חיבק אותי חזק ונתן לי נשיקה על הלחי ובאמת חיזק אותי ועזר לי לראות הכול אחרת הטיסה הייתה קשה וכאב לי כל הגוף אז ניצלנו את זה לדבר קצת עלינו ועל כל מה שקרה דניאל אמר לי " תקשיבי אני באמת לא יודע מאיפה להתחיל " "אז אתה מרשה לי להתחיל ?"
"כן " אמר ולא חיכיתי פשוט נשענתי עליו ודיברתי אמרתי לו כמה אני כלום בלעדיו אני פשוט לא מסוגלת לחיות בלעדיו ,אין לי בשביל מה כי הוא הכול בשבילי כשאני איתו אני בעננים אני הכי מאושרת בעולם וסיפרתי לו מה עבר עליי כשלא היינו ביחד כשסיימתי הוא פשוט היה ככה O_O זה כ"כ מה שאני הרגשתי הרגשתי כאילו הכול יצא ממני כמו איזה בלון שהוציאו לו את כל האוויר והתנשקנו אחחח כמה התגעגעתי לנשיקות האלה אבל גם בזמן הזה דניאל לא יוצא לי מהראש "דניאל לא יוצא לי מהראש ,אני מפחדת שהם עשו לו משהו אם הם פגעו בו אני יהרוג אותם"
"הם לא פגעו בו ואם הם העיזו הם לא הבינו עם מי יש להם עסק"
פתאום באה הדיילת ושאלה אם אנחנו רוצים משהו לשתות אמרנו כן והיא הביאה לנו כוס גדולה וארוחה חמה ושאלתי אותה " עוד כמה זמן אנחנו אמורים לנחות בלונדון "? היא ענתה שעתיים בערך אמרתי תודה והיא הלכה ניסיתי להרדם אבל המחשבות על דניאל לא נתנו לי לישון שנייה אחת חיבקתי את דניאל חזק והוא אמר לי יפה שלי אהובה שלי , אור שלי אל תדאגי איך שאנחנו נוחתים הולכים לבית של אבא שלך ומספרים לו את הכול הוא גם בטוח ירצה לעזור לנו ויתרום כסף (יש לי אבא עשיר מאווד )
הגענו ללונדון לקחנו את המזוודות הזמנו מונית ונסענו לבית של אבא הגענו ודניאל לקח את כל המזוודות "אתה בטוח מסתדר עם הכול אני יכולה לעזור לך אמרתי וקרצתי לו "מה זה בקטנה ,אני מסתדר מצויין " אמר וכמעט נפל על אבן ואני צחקתי כ"כ חזק שגם הוא צחק "יש לך צחוק מדהים "הוא אמר ועניתי לו "הצחוק שלך יותר מדהים אבל הכי הכי מדהים זה אתה " "לא נכון את מדהימה יותר "אמר דפקתי על הדלת אף אחד לא ענה , ניסיתי עוד פעם אין תשובה "מזל שאני זוכרת איפה הוא שם מפתח ספייר " צחקתי עד שפתחו לי את הדלת והחיוך ירד באותה שנייה והפך להיות צעקה לא האמנתי שזה קרה פשוט לא יכולתי לדמיין את זה קורה דווקא לי