וואן דיירקשן | פרק 2 | מאוהב בסתר!

בין שני הכרטיסים
היה פתק מקופל! הארי אמר "אהה טוב נייל אמרנו שאנחנו רוצים לכתוב שיר או לא?"
"כן בטח שרוצים!" "אז שנלך?" "אוקיי ביי שירה!" אמר נייל "ביי שירה" אמר הארי….
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ביי" אמרתי לשניהם והלכתי בדרך
ראיתי ספסל חום ניגשתי אליו והיתישבתי פתחתי את הפתק המקופל
בפתק היה כתוב:
"היי אני יודע שאת חושבת שאלה אמורים להיות כרטיסים להופעה שלנו! אבל הם לא! בזמן האחרון הרגשתי משהו אליך! אני לא יודע איך לקרוא לזה אבל נראה לי שהתאהבתי בך בסתר! אני לא חושב שאני צריך לספר להארי וקת'רין רק חשבתי על לספר לך בכבוד רב נייל"
ואוו חשבתי לעצמי הוא מאוהב בי בסתר! אולי אני יגלה ואולי אני ידבר איתו
זה כבר נהיה מסובך יותר ויותר!!! המשכתי ללכת וללכת ופתאום ראיתי את קת'רין
היא אמרה לי "היי שירה הם לא היו שם! כאלו רק זאין ליאם ולואי היו שם!"
"פגשתי את הארי ונייל!" "אה" "טוב ביי" "ביי" היא אמרה
והמשכתי בדרך והיה לי משעמם סתם ללכת אז החלטתי לספור ספסלים!
"1" "2" "3" "4" "אה הנה ספסל צבוע בירוק!" "נחשיב אותו?!"
"האאמ לא לא נחשיב אותו!" "אבל גם הוא ספסל" אמר לי ילד עם
בגדים קרועים שעבר לידי "היי איך קוראים לך?!" "עידו ואיך לך?!"
"שירה גם אתה סופר ספסלים?" "כן רוב הזמן אני יוצא מהרחוב שלי לרחוב הזה"
"מה רע ברחוב שלך?!?!?!" "אני גר ברחוב מאוד עני!!!
ואי אפשר לא לראות את זה!!!" "טוב צודק?" "לספור איתך?"
"כן אתה יכול אבל קח את זה למשפחה שלך!" אמרתי והוצאתי שטר של עשרים שקל
מהכיס שלי ושמתי לו ביד! "ואוו ממש תודה!!!" הוא אמר
"זה היה מיועד כדי לקנות מתנה לאחי הקטן והמעצבן ליומולדת שלו!" עניתי
"אז מה תקני לו?" שאל עידו "אני לא אקנה לו כלום!
אני אכין לו איזה כרטיס ברכה מי יודע מה" "טוב בכל מקרה איפה את?"
"אני כאן!" "לא איפה את בספירה של הספסלים?" "אה אני ב5 עם הספסל הירוק!"
אמרתי וראיתי מרחוק את ליאם בא ומתקרב אז צעקתי
"ליאם!!!!!!!!!!!!" וכל האנשים שהיו באותו הזמן ברחוב הסתכלו עלי כאלו אני חייזר שנחת מהשמים!….