וואן שוט- זאין מאליק

הרגש.האדרנלין. אני אוהבת את זה! אני חושבת בזמן שאני בורחת מכמה שוטרים חסרי חיים.
"תעצרי!" שוטר שמן שבקושי נשם צעק לעברי. ואני? המשכתי לרוץ…
אני באמת לא מבינה מה עשיתי? בסך הכול גרפיטי!
פניתי לכיוון וילה גדולה והתחבאתי מאחורי חומת הלבנים הגדולה.
טיפסתי מעט על החומה והסתכלתי על החצר המעוצבת בפלצנות ועל הבריכה הגדולה והריקה, טיפסתי עוד קצת בשביל להצליח לראות יותר טוב ונפלתי לתוך החצר. ניסתי לטפס מעלה אבל לא הצלחתי, התעייפתי והתיישבתי על הדשא נשענת על החומה. נשמתי כמה נשימות עמוקות והשענתי את ראשי על החומה. עצמתי את עיני נהנית מהשמש החמימה. כמעט נרדמתי עד שקול עבה העיר אותי.
"היי…. אמ… מה את עושה בבית שלי?" שאל בחור חתיך עם בוקסר מכוער של מיקי מאוס.
"היי אני אנג'ל אני נפלתי לפה .. ו.. אממ. .. זה די ארוך.." ניסיתי להסביר את עצמי ולהתעלם מהקוביות שלו.
"אוקייי…." הוא נראה מבולבל.
"אמ… טוב נראה לי שאני אלך, אמרתי מנסה לעלות על החומה בחזרה למעלה. לא ממש הצלחתי והחלקתי למטה.
"את בסדר?" הוא שאל והושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום.
"אהא" הנהנתי בראשי ותפסתי בידו וקמתי.
"אני ממש מצטערת פשוט ברחתי… ו… לא היה לי איפה להיות… אז באתי לפה.. ונפלתי וטיפסתי על החומה ואז נפלתי ואז… אממ… כמעט נרדמתי פה.."
"נשמע סיפור הגיוני…" הוא חייך אלי חיוך מדהים.
"אני יודעת.." חייכתי גם אני.
"אז.. את רוצה לשתות משהו? אם את כבר פה.." הוא שאל.
"לא.. זה בסדר… " ניסתי להישמע מנומסת.
"למה?" הבחור שאל.
"כי אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך.. אז איך אני יכולה להיות בטוחה שאתה לא רוצח או משהו בסגנון…" חייכתי אליו.
"אני מצטער על חוסר הנימוס… אני זאין.. זאין מאליק… אני הייתי בטוח שאת יודעת מי אני…"
"למה היית כל כך בטוח?" שאלתי.
"אני חבר בלהקה הכי מצליחה בעולם ברגע זה…" הוא השוויץ.
"אוקיי כנראה הייתי צריכה להתעדכן בזמן שברחתי.." חייכתי אליו.
"טוב עכשיו שהכרנו אחד את השני את מוכנה לבוא לשתות איתי?" הוא חייך.
"אמ… לא.." סירבתי לו.
"למה?" שאל בתסכול.
"כי יש לי דברים יותר חשובים מלשתות עם זרים גמורים!" אמרתי וטיפסתי על החומה, בהצלחה הפעם.
"מה לעזאזל?!" שמעתי אותו ממלמל.
הלכתי לכיוון גינה קטנה וישבתי על החומה לידה, עצמתי עיניים, משעינה את ראשי אחורה.
"היי…" קול עמוק הבהיל אותי ונפלתי מהחומה. זה היה זאין והוא התחיל לצחוק מעצם העובדה שנפלתי.
"היי גם לך.." אמרתי וקמתי מהרצפה והוא התיישב על החומה, התיישבתי לידו
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוצפה.
"את לא רצית לשתות אצלי אז הבאתי את השתייה לפה…" הוא הרים שקית עם שתי פחיות של משקאות מוגזים וקרים והושיט לי אחת. לגמתי מהמשקה בזמן שהוא הסתכל עלי.
"מה?" שאלתי מרחיקה את הפחית מפי.
"את יפה…" הוא חייך
"אממ… תודה…"
"אני רוצה לנסות משהו.. אני יודע שרק הכרנו.. אז אם זה מפריע לך… פשוט תרחיקי אותי…" הוא הסתכל עלי והתקרב אלי, פנינו היו במרחק סנטימטרים ספורים אחד מהשני.
"מה?" שאלתי והוא הצמיד את שפתיו לשפתי.
לאחד דקה או שניים התנתקנו והוא חייך אלי.
"אז? מאיזה שוטרים ברחת הפעם?" הוא שאל.
"מה?!" שאלתי מופתעת מאיפה הוא יודע? בחיים לא ראיתי אותו.
"פעם ראיתי אותך כל יום מהחלון רצה, בורחת מהשוטרים ומקללת אותם, ואז נעלמת.. לא ראיתי אותך, משום מה הרגשתי דקירה בלב, כאילו היית חשובה לי,והיום חזרת, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות למקרה שתיעלמי עוד פעם…" הוא הסביר ונישק אותי שוב.