וואנשוט על ניאם

וואנשוט על ניאם:
"נייל חכה!" ליאם אמר לי. רצתי משם לא רציתי לדבר איתו. הכל הייתה רק התערבות? המערכת יחסים שלנו כולה?
"חכה רגע!" הוא צעק ותפס לי בכתף הוא סובב אותי אליו. ראיתי שהוא בוכה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בבכי הוא ניגב את הדמעות שלי.
"דבר ראשון אל תבכה. כואב לי לראות אותך בוכה." הוא אמר לי. מה הקטע? הוא פגע בי ומצפה שאני לא אבכה?
"תתמודד עם זה." אמרתי לו והעפתי את היד שלו בעצבנות.
"דבר שני, נייל אני באמת אוהב אותך." הוא אמר לי. "למה אתה לא מאמין לי?"
"למה אני לא מאמין לך?!" שאלתי בכעס. אני לא מאמין לו כוא שקרן מגעיל והיה איתי רק בגלל התערבות. "היית איתי רק בגלל שהפסדת בהתערבות!"
"זה לא נכון." הוא אמר. לה הוא משקר לי גם אחרי שגיליתי את האמת?
"אל תשקר לי!" צעקתי עליו. "לפחות את זה מגיע לי."
"נייל, בהתחלה באמת הייתי איתך בגלל התערבות אבל התאהבתי בך." הוא אמר לי ואז הוסיף בלחש, "באמת."
"אני לא מאמין לך." אמרתי.
"אם לא באמת אהבתי אותך אז לא נפרדתי ממך?" הוא שאל אותי. לא הייתה לי תשובה. לא מצאתי מה לענות לו אז פשוט רצתי משם הביתה. הייתי צריך לקלוט שהוא לא באמת רצה להיות איתי. למה שפתאום הילד שהכי התעלל בי התאהב בי? זה אפילו לא הגיוני! ישבתי על המיטה ובכיתי. "נייל אתה חתיכת מטומטם!" צרחתי על עצמי והמשכתי לבכות. פתאום נזכרתי בכל הזמן הזה שאני מכיר את ליאם. נזכרתי איך הוא צחק עליי מהרגע הראשון שהוצאתי משהו מהפה שלי. הוא צחק עליי בעיקר בגלל המבטא הבריטי שלי. אחר כך הוא גם צחק עליי בגלל דברים האחרים, האהבה שלי למדעים, האהבה שלי להיסטוריה והאהבה שלי לג'סטין ביבר. אחרי שלוש שנים הוא אמר לי שהוא התאהב בי ונישקתי אותו. האמנתי לו ישר כי גם אני הייתי מאוהב בו, מסיבה מאוד לא ברורה. אני זוכר את הרגע הזה.
*****
ליאם הגיע אליי הביתה ודפק בדלת. פתחתי אותה. "מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"אני רוצה לדבר איתך." הוא אמר.
"בוא תיכנס." אמרתי לו.
"לא, אני רוצה לדבר איתך במקום אחר." הוא אמר לי.
"בסדר," אמרתי. נעלתי את הנעליים שלי והלכתי איתו. הלכנו לחורשה שקרובה מאוד לבית שלי. הוא מצא סלע שהיה בו מקום לשנינו והתיישב. "בוא שב לידי." הוא אמר ועשיתי כדבריו.
"אני מצטער." הוא אמר.
"על מה?" שאלתי אותו.
"על הכל. על כל מה שעשיתי לך במשך שלוש שנים." הוא אמר לי. הסתכלתי עליו מופתע. תמיד קיוויתי שהוא מצטער על זה אבל לעולם לא חשבתי שהוא באמת מצטער על זה. ועוד יותר הפתיעה אותי העובדה שהוא הודה בזה.
"מה גרם לך להצטער?" שאלתי.
"התאהבתי בך." הוא אמר לי. באותו רגע הרגשתי כאילו כל חלומותי התגשמו, הייתי מאוהב בו כבר שלוש שנים. בחיים לא הבנתי למה אבל הייתי מאוהב בו. והנה הוא בא ואומר לי שהוא התאהב בי.
"אני באמת מצטער. אני יודע שאני בן אדם מגעיל ואתה בטח מופתע שאני יודע מה זה המושג הזה אהבה אבל אני באמת אוהב אותך. ואני חושב שאתה יכול להפוך אותי לאדם טוב יותר." הוא אמר. לא ידעתי מה להגיד. האמנתי לו שהוא באמת מצטער. האמנתי לו שהוא באמת אוהב אותי. לא אמרתי כלום במשך כמה דקות.
"הבנתי את הרמז," הוא אמר ובא ללכת אבל משכתי אותו אליי ונישקתי אותו.
"גם אני אוהב אותך." אמרתי.
*****
הייתה דפיקה בדלת. ניגבתי את הדמעות שלי והלכתי לפתוח. זה היה ליאם. הוא גם בכה. באתי לסגור את הדלת אבל הוא עצר אותי אם הרגל שלו. "תזיז את הרגל בבקשה." ביקשתי והוא הזיז את הרגל. סגרתי את הדלת. הוא דפק שוב. פתחתי לו. "תלך מפה!" צעקתי עליו.
"אני לא אלך עד שלא נדבר." הוא אמר לי. נאנחתי.
"בסדר דבר." אמרתי לו בחוסר רצון בולט.
"נייל אני יודע שפגעתי בך. אני יודע שלא מגיע לי שתסלח לי. אני יודע שאני בן אדם מגעיל ואידיוט. אבל אני גם יודע שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם ואני לא מסוגל לשאת את המחשבה שפגעתי בך. אני באמת יכול להבין למה אתה לא מאמין לי כשאני אור לך שאני באמת אוהב אותך. גם אני לא הייתי מאמין לעצמי. אבל זו האמת. אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שקיים." הוא אמר לי.
"באת עד לפה כדי להגיד לי את כל זה?" שאלתי.
"לא," הוא אמר לי.
"אז למה באת לפה?" שאלתי.
"באתי כדי לבקש שנתחיל מהתחלה והפעם באמת. אני יודע שאני לא יכול להבטיח לך אהבה מושלמת כי היא לא תהיה מושלמת. אני לא יכול להבטיח לך שלא תיפגע כי אני בטוח שתפגע והרבה. אבל אני כן יכול להבטיח לך דבר אחד." הוא אמר.
"ומה הדבר האחד זה שאתה יכול להבטיח לי." שאלתי אותו.
"אני יכול להבטיח לך שזאת תהיה אהבה אמיתית." הוא אמר. הוא פשוט שולט בי. האהבה שלי אליו כל כך גדולה עד שאני לא מסוגל להתנגד לו.
———-כעבור 70 שנים———-
חזרתי מההלוויה של ליאם. זוהי הפרידה הראשונה שלנו מאז שחזרנו להיות בחד. הוא מת. אנחנו לא יכולים לדבר יותר אחד עם השני. החלטתי לקיים איתו שיחה אחרונה. "אני יודע שאתה לא שומע אותי אבל אני רוצה לדבר איתך בפעם האחרונה. אני רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך. אני לא מתחרט על שום דבר שעברנו ביחד. גם לא הדברים הרעים כמו התקופה שהתעללת בי, הריבים שלנו, הפעמים שפגעת בי, הפעמים שאני פגעתי בך ועוד כל מיני דברים רעים. האהבה שלנו לא הייתה מושלמת אבל היא הייתה אמיתית. אני יודע את זה כי נשארנו ביחד 70 שנים. אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. עצוב לי שאתה מת. עצוב לי שאתה כבר לא איתי אז אני אחיה בשביל שנינו. עכשיו אני אחיה יותר מתמיד כדי שגם אתה תחיה. אני זוכר את היום הראשון שנפגשנו, אני זוכר את הנשיקה הראשונה שלנו, אני זוכר את הריב שלנו ועכשיו אני הולך לזכור עד שאני אמות את הפרידה הראשונה שלנו שבה אף אחד מאיתנו לא פגע באחר. בכל השלוש פרידות האחרות שלנו אתה פגעת בי או אני בך. הפעם אף אחד מאיתנו לא פגע באחר. זה אולי די מוזר אבל אני שמח שהלכת לעולמך. לפני זה סבלת מסרטן ואמרו לנו שלא יצליחו לרפא אותך מזה לעולם. אז ברור שהייתי מעדיף לומר לך את כל זה פנים מול פנים אבל לפחות עכשיו אתה לא סובל. אני מקווה. אני מקווה שאתה מאושר ואני מקווה שכשיגיע זמני ללכת מהעולם הזה ניפגש שוב ונהיה ביחד שוב. אני אוהב אותך יותר משאפשר לתאר. אני אוהב אותך יותר מהכל. אתה הבן אדם שהכי חשוב לי בעולם. יומיים לפני ההלוויה הלכתי לחורשה שהיית מאוד קרובה לבית שלי, היה לי חשוב להיזכר בנשיקה הראשונה שלנו. אתה כבר שלושה שבועות לא איתנו בעולם הזה אבל תמיד תהיה בלב שלי. אני מאושר שזכיתי בך. אני אוהב אותך." אמרתי. הרגשתי שחשוב לי לנהל איתו שיחה אחרונה. להגיד לו כמה אני אוהב אותו. זה לא בדיוק שיחה כי הוא לא עונה לי אבל אני מדמיין מה הוא היה אומר לי על מה שאמרתי. הוא בטח היה מחבק אותי ואומר, "נאום יפה מאוד." ואז הוא היה מנשק אותי. ואז הוא היה אומר נאום משלו. נאום הרבה יותר יפה משלי. והייתי מקווה שזה יהיה נאום ארוך כי אני נהנה לשמוע אותו מדבר.
~~~~ הסוף! ~~~~