עדי מאליק
את המשך היום הזה מאי לא זוכרת בפרק הבא תגלו למה היא לא זוכרת.
המשך יום נעים (:

חברה של זאיין מאליק (: -פרק 7 (תגיבו)

עדי מאליק 05/10/2013 781 צפיות אין תגובות
את המשך היום הזה מאי לא זוכרת בפרק הבא תגלו למה היא לא זוכרת.
המשך יום נעים (:

השעה שלוש בלילה הולכים לשדה התעופה,עוברים את כל הבדיקות ועולים על המטוס הפרטי
שם היו
מיטה זוגית אחת והמון בריכות ודברים מהממים,
"מאי למה את בוכה זה לונדון בייבי נהנים לבוא ונהנים לחזור"
"כן אבל אני מפחדת פשוט בקושי היה לי זמן לספר לך למה אני חוזרת לארץ"
"למה באמת אני לא יודע"
"אח שלי מת!!! ואני לא מבינה למה זה קרא דווקא לו"
הבכי שלט על כל גופי,אני מלאה מים ושום דבר לא יעזור לי,
חמש עשר גלילי ניר נגמרו ואני עדיין בכיתי.
כל הדרך שרנו "לונדון לא מחכה לי" שממש בכיתי לי.
אחרי המטוס כמו לבוקר חדש של ישראל,הבנים היו בהלם כי
הם לא ביקרו אף פעם בישראל,אפילו לא הופיעו כאן.
הם רגילים לתהילה וכל זה אבל אתם יודעים כאן זה ישראלים.
הם היו בהלם שאף אחד לא יכל לדבר איתם,זאיין אפילו עשה עגיל בשפה
ואז הוריד אותו,בואו נגיד שעד עכשיו זאיין מעשן עם פה סגור.
הגענו אל האיזור שבו נמצאת גופתו של יניב אח שלי.
"מאי שלי אני שמחה שאת ולואי ישנתם במטוס ישנתם ביחד?"
"לא אמא לואי ישן אל הספה ו…"
"את ישנת על המיטה?"
"לא מה פתאום אני וזאיין ישנו על המיטה"
"טוב (באסה) לא משנה שימי כסדה וציודי הגנה את נכנסת למערה שליד הצוק שאל
המערה אח שלך נסע באוטו מצ'וקמק ופגום ללא נהג"
המטוס היה מוצף דמעות בגלל יניב המסכן,מה עם הוא חי?"
"לא מצאנו סימני חיים כאן אבל בליבי עוד איננה נישכחת תקווה אשר תסיע לנו בעתיד"
התחלנו בחיפושים באיתור חיים שלי מצאתי סימן לחיים הלכתי אחרי זה,
עד שהגעתי ליפה שהרכב נמצא אני היחידה שהיה לה אומץ להיכנס למהרה
כל כך עמוק ומצאתי לו את הרכב,נכנסתי לרכס וראיתי אותו
את יניבי שלי שלולית הדם בגדולה שהיתה שם והטביעה אותו לא הזיז לי,
יצאתי מהאותו כאשר הוא אליי שניה ליפנאי שאמרתי לאמא
שמצאתי אותו בדקתי עם הוא חי וראיתי שכן יש לו דופק
"אמא!!!!!!!!!!!!!!!! מצאתי אותו הוא חיייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחרי חמש קילומטר של ריצה פני שמאל ואני שם איתו."
אמא רצה ורצה ורצה עד שבגיע לכאן וראתה אותו ובכתה יותר ממני,
שמחנו נורא הבנו אותו לבית חולים אמא נשארה שם ואנחנו אמורים
לחזור חזרה. היה קשה לעזוב ללונדון עלינו למטוס בערב
וגילינו מה הקומה השנייה של המטוס: בר,מוזיקה,חדר הלבשה ואפילו
מרפסת של המטוס שיכולים לשבת שם ולהיתנשק שהמרפסת כולה זכוכית ושקופה
אז היה מפחיד לדרוך שם כי זה כאילו על הים.
שמנו מוזיקה שלהם וחגגנו זאיין הלך לשירותים ואמר שיכך לו הרבה
זמן. בנתיים הבנתי את מי אני באמת אוהבת,את לואי אבל אני לא מודה בכך
לזאיין לכך המון זמן עד ששינו את השירים לשירי סלואו ואני הייתי חיבת לרקוד
אז רקדתי עם לואי.
"לואי למה אתה כזה אליי?"
"כזה מה?"
"אתה יודע מסור מעדיף אותי יותר מנייל שאתה ורז לא ביחד אתה יודע"
"אה כן הבנתי אני יכול להסביר?"
"כן אני ישמח אבל גם לי יש מה להגיד"
השיחה הזאת היתה השיחה שבה הכי הסמקתי חוץ ממתי שהכרתי את זאיין.
"בואי למרפסת שם הכי טוב לאוירה שלנו"
יצאנו החוצה ואז הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי ולא יכולתי לעמוד בזה
אני חשבתי על כל הנשיקות שלי ושל זאיין אבל אני חושבת שלואי ישקיע יותר.
"טוב אני חושבת שאני שומעת אותו יוצא ביוש"
נכנסתי למטוס ואז ראיתי שהוא באמת יצא אבל
הוא התחיל להרביץ לי ממש חזק ואני לא מבינה למה,
"לואי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תעזור לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי את נשמתי
הוא הפסיק להרביץ לי,מלאה דם מתה להרוג אותו דופקת לו על הראש
מוט ברזל וזה לא הזיז לא בכלל הוא הלך אל הברמן לקח כוס וזרק
לי על הראש,אני מלאה דם הדבר האחרון שראיתי היה את לואי מתנפל על זאיין
ומנסה לעצור אותו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך