כן, אני בת של, אז? – פרק 10

"בוקר טוב לכולם!!" שמעתי מבחוץ את נועה צועקת אך עיניי מסרבות להיפתח.
"קומו!! ישלנו משהו לספר לכם" שחף גם היא הצטרפה לצעקות.
"יאללה כבר חבורת עצלנים !!" אור אמרה גם היא ומיד צחקקה קצת.
"אני הייתי אומרת שבט לא חבורה" ענבר הוסיפה וגם היא צחקה.
"יאללה שאני לא אקרא לזאין לואי נייל הארי וליאם, הם לא יעירו אתכם הצורה יפה" אמא אמרה גם היא והיה נשמע כאילו הניחה כלי פלסטיק על שולחן או משטח כלשהו.
"מישהו קרא לנו?" שמעתי את אבא ולואי באים.
"הם עדיין לא התעוררו?" הארי נייל וליאם מיד הגיעו.
"לא, אבל.. הם שלכם, תעירו אותם איך שתרצו" אמא אמרה והיא והבנות צחקו.
"טוב נתחיל עם הקטנים" לואי ניסה ללחוש ולא ממש עבד לו.
אחרי כמה שניות שמעתי את דארסי, אית'ן, אשלי, מיי וג'וש צוחקים, הם כנראה דגדגו אותם.
"הבאנו אוכל" נייל אמר.
"איפה?!" ג'ס, ג'וני וקייט קמו גם הם, אוייש הם נכנעים בקלות!
"אוי לא ניק! הגלשן שלך!!" ליאם צעק.
"אל תגעו בו!!" הוא יצא מהאוהל בבהלה.
"נו כבר! השעה היא 12 בצהריים !!" עכשיו נועה התעצבנה.
"מה ?! השעה כבר 12??"אמה התעוררה במהירות.
" איך לא הערתם אותנו??!" דני קפצה מהאוהל שלה, היא בטח הייתה צריכה ללכת להתאמן עם אמה על ריקוד או משהו, ישלהן הופעה בקרוב.
"טוב תפסיקו לצעוק כבר! אני ער" ג'ייק נאנח ויצא מהאוהל.
"את ערה?" שון לחש לי.
"כן" לחשתי חזרה ושמתי לב שמונח לי פתק ליד הכרית.
'איי, היינו צריכים ללכת ולא רציתי להעיר אותכם, יותר נכון לא התעוררתם בנסיון הראשון אז פרשנו.
אוהבת המון, ג'סי' אז ג'סי ואד הלכו גם הם, יותר טוב, אני לא מתה על אד, במיוחד אחרי אתמול..
"ג'סי ואד הלכו" לחשתי לשון.
"טוב, יש יותר מדי שקט בחוץ, מה הם מתכננים?" הוא לחש לי בחזרה.
"אז שלא יקומו, נודיע את זה בלעדיהם" אבא צעק בכוונה שנשמע..
"כן, נודיע רק לכם" נייל צעק גם הוא.. אויי, הם שחקנים כאלה גרועים!!!
"אויש הם גרועים" שון לחש לי והתאפקנו לא לצחוק.
"אוי, הנה הגיטרה של שון, חבל שיקרה לה משהו" לואי אמר ושון נלחץ קצת..
"בסדר אני ער!! תעזוב את הגיטרה!!" שון קפץ בבת אחת מהאוהל.
"אתם כאלה חלשים! " יצאתי גם אני מהאוהל בפרצוץ מאוכזב מזוייף וכולם צחקו.
נגלה לפניי שולחן ארוך, מאוד! שהספיק לכולנו, עליו היה מונח אוכל בכמויות אדירות 'אכול כפי יכולתך'.
"מזה? נייל נהיית רעב אז שחף הכינה לך?" צחקתי והתיישבתי במקום פנוי בין אמה למיי.
"מצחיק אבל לא" נייל חייך.
"אז מה רציתם להודיע לנו?" ג'וש שאל ולגם מכוס השוקו שלידו.
"אוקיי, אז רצינו להגיד לכם שאני בהריון" שחף חייכה ונייל חיבק אותה.
"וואו מזל טוב!!" כולנו צעקנו יחד.
"וזה לא הסוף" שחף אמרה.
"מה עוד?" ג'ס שאל.
"זה לא תינוק אחד, זה שלושה" נייל חייך.
"מה? יהיו לי שלוש אחים קטנים?" מיי צהלה מאושר.
"לא שלוש, שלושה" תיקנתי אותה וחיבקתי אותה "וכן, שלושה אחים קטנים" חייכתי אליה.
ג'ס, אשלי ומיי רצו וחיבקו את שחף ונייל, הם כלכך התלהבו מזה! כנראה שאתמול בלילה השתלם לנייל ושחף…
"אתה מוכן לכלכך הרבה ילדים?" שון צחק.
"אין לו ברירה, הוא הבטיח לי בבית חולים, לפני 15 שנים בערך אם אני זוכרת נכון, כשיצאתי מהקומה ולראשונה ראיתי שלושה דוגמנים קטנים ומלכת יופי" שחף חייכה חיוך עצוב ושמח בו בזמן, כאילו רוצה לחזור לאותה תקופה אך לא רוצה כדי לא לעזוב את כל מה שקורה פה..
"מי ? אני הייתי המלכת יופי?" מיי שאלה בתמימות.
"כן, זאת את" נייל הרים אותה וקרץ לי, כן, שחף התכוונה אליי, לשון, לניק וג'ייק.
"הוא אמר את זה ככה: 'כמה שתרצי, אם זה איתך אז מצדי 40 ילדים', בדיוק במילים האלה הוא השתמש" שחף אמרה ונייל חיבק גם אותה.
דמעה נצצה בעיניים של כל אחד מההורים שלנו, הם מתגעגעים לתקופה הזאת, אבל אני בטוחה שאם היו חוזרים אחורה, הם לא היו מתחרטים על כלום..
-נקודת המבט של שחף-
אחרי שאכלנו וכולם התלהבו מהחדשות שלנו קיפלנו את האוהלים.
"אולי תבואו אלינו? לשתות קפה" הצעתי לכולם כשכולם כבר הרימו את דבריהם.
"אני בעד" נועה אמרה.
"תני לנו חמש דקות לשים את הדברים בבית ונבוא" ענבר אמרה והתקדמה לביתה.
"הארי, קח את הדברים הביתה, אני הולכת לשחף, קח את דארסי וג'וש" אור אמרה להארי, הוא הנהן והלך לכיוון ביתם ואור באה איתי.
"למה שלחת את הארי והילדים הביתה?" שאלתי ואור השילה את מבטה.
"סתם.." היא אמרה ושיחקה עם הרגליים בחול.
"זה לא סתם, נו אור אני מכירה אותך כבר הרבה זמן ! להזכירך אנחנו מכירות עוד כשגרתי בישראל, נכון שלא הכרנו מאוד, אבל זה מספיק, ספרי לי מה קרה?" אמרתי בקול טיפה יותר סמכותי ופתחתי את דלת הבית.
"בואי נשב" היא אמרה ומשכה אותי לשולחן במטבח, הרחק מנייל והילדים.
"נו מה קרה" שאלתי שוב.
"אז, נכון שאני בהריון?" היא שאלה קצתת בחשש (למי שלא זוכרת אור בהריון עם תאומים, חודש שני בערך..).
"כן, תאומים" עניתי קצת מבולבלת.
"אז זהו שלא, זה לא תאומים" היא אמרה ודמעות עלו בעינייה.
"מה? אני לא מבינה" אמרתי הפעם ממש מבולבלת.
"הכל בסדר פה?" ענבר, נועה וטיי נכנסו ואחריהן ליאם, לואי, זאין והארי עם הילדים.
"אור, למה את בוכה?" הבנות ניגשו אליה גם, הארי היה עסוק עם הבנים בשיחה מרתקת על כדורגל או משהו..
"איבדתי את אחד מהתינוקות שלי" היא ענתה בוכה.
"מה?"