לא רואה – וואן דיירקשן

לא רואה . יושבת בחדר בחוסר עונים . לא מדברת . לא חשה , לא מגיבה . יושבת בחלוק שלא ידעה את צבעו . על מיתה שלא ידעה את צבעה . נוגע בה רופא שלא ידע מראהו . מלמתי בשקט לאוויר פותחת את עיניי אט אט . ״ הצילו .״ לחשתי בכאס ותפסתי בזרוע אחת של אחד הרופאים . לא ראיתי דבר, במי אני נוגעת .שמעתי בכי צלול שמתחזק אט אט.״ אלכסיס , קטנה שלי.״ שמעתי קול מרחם ודביק מתקרב אליי . זרוע קרה ורועדת העבירה את ידייה על שיערי .״ עזוב אותי״ לחשתי בכאס והכאב חדר לגופי . ״ אלכסיס, זאת אני אימא.״ האישה ניסתה להתעודד ונשקה לי . נשארתי קפואה על המיתה לא יודעת על מה אני מסתכלת כלל .״ מה קרה לי? למה הכל שחור?״ דיברתי מתוך פחד ובכי .״ כיבו את האורות״ אימא ניסתה לכפות על מצבי . הייתי כה מבולבלת, הרגשתי רע . שכל עולמי עבוד.״ אימא, איפה את?״ הרגשתי את הדמאה יורדת על הלחים שלי . לא ידעתי מה קורה , הכל היה שחור . הייתי בבית החולים , הריח התרופתי , טלפונים וידיים נוגעות , זה ביית החולים . ״ אימא מה קרה לי?!״ שאגתי בחוסר עונים והנחתי את ידי על ראשי .״ או אלכסיס…״ היא מלמלה בפחד מתגובתי .״ תגידי !״ צעקתי והתקדמתי קדימה בחושך , נפלתי מהמיתה והתפלתי מהכאב . אימא הרימה אותי בזהירות .״ תאונת דרכים … את, התאוורת ״ אימי דיברה בחשש וחיזקה את אחיזתה בי . הרגשתי נורא , אני הייתי מבולבלת נורא , לא זוכרת כלום . אני בסך הכל ילדה, בת 18 ולא יותר .. למה גזר עליי להתאוור? אני לא אראה חיים כלל . ״ נסיכה שלי!״ קול גברי דפק על ליבי וחיבק אותי בחוזקה .״ עזוב אותי!״ צעקתי לשמיים ועיניי הופנו לקדימה.״ אלכסיס?״ הבחור דיבר בשקט ודאגה.״ מה?״ אמרתי ונפלתי על ברכיי .״ אני התגעגעתי אלייך.״ הבחור דיבר במהירות ולא הבנתי כלל . פתאום הוא שיחרר את אחיזתו . הרגשתי בליבי כה חזק שהוא הביט בעיני , שפונות קדימה ולא מסתכלות על פנייו , עייניים חסרות מנוע, מתות , כחולות כמו קרח , שנופלות על נמשיי .״ את זוכרת אותי נכון?״ הבחור השחיל בכי במילותיו והחזיק בכתפיי , לא זכרתי דבר חוץ מאימי , לא רציתי לפגוע בו , כי לא זכרתי אותו . השקט שרא בחדר . צפצוף נשמע לאוזניי , חיכה כמה שניית וצפצף . ״ בואי לקחת אותי אימא״ דיברתי בכאב וניסיתי לעמוד בכך שמיששתי את רגליי המיתה ועליתי לאט למאלה . ״ לא ! אלכסיס!״ הבחור צעק בכאב . לא ידעתי מי הבחור הזה כלל. הוא נותר יחיד בחדר . כל הרופאים הלכו אחריי בחשש והוטירו את הבחור לבדו . הבחור שלא זיהיתי כלל . מי הוא ואיך הוא נראה , הריי רק שחור בעייני . אני חוששת שהוא לא הבין שאפילו לא ראיתי אותו , שחשכחו עיניי . התחמקתי מהרופאים בפגע , שסריטות על פניי ורגליי , לא ראיתי דרכי . נבהלתי כל כך , מחפשת מוצא . מיששתי את הקיר שהיה מולי , והצמדתי את עוזניי על הקיר .״ אלכסיס ״ שמעתי את אותו קול של הבחור בלופים, בתוך בכי מוזר , שסכף איתו המון רגש , הייתי חשובה לו כל כך?.״ אדוני , היא סובלת משככון, היא קיבלה מכה חזקה בראשנה , התאוורה ועיבה את זכרונה .״ הרופא דיבר בצער .״ היא תזכור אותי ? בבקשה !״ הבחור דיבר בצער כואב , זה קרע אותי, שבר אותי… ניסיתי בכל כוחי לזכור , לא לשבור לבחור את הלב .״ אנחנו ננסה .״ הרופא אמר ופינה את הבחור מחדרי . שמעתי את קולות הצעדים בעוזניי , התחמקתי במהירות מהקיר , הלכתי בקושי רב על ברכיי והסתתרתי לייד קיר חיצוני .נאנחתי בכבדות והרגשתי את הדמעות יורדות על לחיי . למה אני לא זוכרת? אני הורסת לאנשים את הלב , והחיים שלי נגמרו סופית.