מאחורי הקלעים- פרק 1 (1D)

"חמש דקות" לין, המפיקה, צועקת מאחורי הבמה.
הרגליים שלי רועדות, כאילו זאת הפעם הראשונה שאני עולה על הבמה הזאת ולמעשה, זאת הפעם המאה בערך רק בחודשיים האחרונים.
כיווצתי את ידיי מול חזי, ממלמלת בשפתיי תפילה חסרת משמעות.
דת ואמונה אף פעם לא היה הקטע שלי, לעומת אחרים פה.
"לא החלטת שאת נגד זה?" מישל -אחותי הקטנה ממני בקצת פחות משנתיים- החליטה להעיר אותי ממחשבותיי בנימה עוקצנית.
"אויש תשתקי" נאנחתי, דוחפת את הפוני צד שיש לי מאחורי האוזן.
"ממתי את כלכך מתוחה לפני הופעה?" אור ועדן מצטרפות לשיחה הקטנה שלנו.
"זה בטח בגלל שהיום יש לה קטע עם זאין בריקוד" עדן מצחקקת והבנות אחריה בקריאת 'או' מתגרה.
"תשתקו כבר! אין לי קטע בריקוד איתו היום! ואין לי שום קטע איתו בכלל" התעצבנתי.
"מה שתגידי" הן מספיקות להגיד בדיוק כשהסימן שלנו לעלות לבמה מגיע, הקול המתוק של נייל שמעלה בפנייה של מישל חיוך.
אנחנו עולות לבמה, מעורבבות בעוד חמש או שש רקדניות נוספות.
השיר ממשיך להתנגן, הבנים שרים כל אחד בתורו ואנחנו רוקדות מעט מאחוריהם וצדדיהם.
כל הריקוד הראש שלי טרוד ועסוק במשהו אחד, או ליתר דיוק- מישהו אחד.
הוא כזה מושלם.
הדרך בה הוא שר.
המבט שלו.
העיניים הבורקות שלו.
הצחוק שלו.
הבדיחות הלא מצחיקות שלו שגורמות לנו לצחוק מרב טיפשותן.
הוא מושלם.
סוף השיר כבר מגיע, שתי השורות האחרונות הן שלו, ואני צריכה להיות לידו בקטע הזה.
"There's nothing I can do, a total eclipse of heart"
אולי אלה רק שתי שורות, אבל הוא מבצע אותן בדיוק מושלם, גורם לשיר להסתיים בצורה מדהימה.
הן צדקו, היה לי קטע איתו, אם לדייק אליו; הוא לא מראה סימני משיכה כשלהם ככה שזה נשאר בגדר חלום, חלום בהכחשה.
ירדנו מהבמה יחד עם הבנים, לבנתיים יש מקבץ פרסומות ולאחר מכן חוזרים עם התוצאות של ההדחה.
"היית מושלם" מישל קופצת בחיבוק על נייל.
"גם את היית לא רעה בכלל" הוא מחייך ונושק קלות על שפתייה, גורם לפניי להתעוות.
"מדהים, כמו תמיד" גם אור קופצת על הארי והוא בלי להגיד מילה מנשק אותה קלות בשפתיה ואז מחייך את החיוך המפורסם עם הגומות של 'הארי סטיילס'.
עדן וליאם יושבים בצד ומדברים ביניהם, הם 'החברים הכי טובים' אבל אם תשאלו אותי, יש משהו מעבר; הם אוהבים אבל לא מוכנים להודות באהבתם האחד מול השנייה.
לואי יושב על הספה הקטנה בחדר ההמתנה הגדול של כל הרקדניות ומשתתפי התכנית.
"שחף" אני קוראת אליה בקול מיואש, שחף היא אחותו הגדולה והחורגת של הארי, דס, אבא שלהם היה נשוי לפני אן לאלין- אמא של שחף, ולאחר הגירושים מאלין דס התחתן עם אן ולהם נולד הארי.
הם צוחקים ומדברים בניהם כאילו הם אחים מושלמים, יש הרבה דברים בהם הם דומים לגמרי: הגומות, התלתלים, החיוך הממיס ועוד הרבה, בעיקר באופי שלהם.
"מה קרה?" היא מחבקת אותי מצחקקת מעט.
"לא יודעת" אמרתי ומשכתי אותה לחדר האיפור, היא אחראית האיפור פה ככה שהיא יכלה לדרוש מכולם לצאת משם, נשארנו היא ואני.
שחף היא אשת הסוד שלי, היא יודעת עליי הכל!
"שוב זאין?" היא סוגרת את הדלת בשקט ומתיישבת בכיסא מולי.
"לא.. אולי בעצם," אני מגמגמת, "רעדתי היום לפני ההופעה, זה אף פעם לא קרה לי! אני רוקדת ומופיעה מגיל ארבע!" אמרתי בעצבנות.
"זה בגלל שהיה לך קטע לרקוד ליד זאין, נכון?" היא חייכה.
"אולי.." הרכנתי את ראשי.
"רום רום רום, מתי את מתכוונת להגיד לו כבר?" היא נאנחה במושבה.
"אף פעם!" הכרזתי, בלי לחשוב פעמיים, בלי לחשוב בכלל.