אפרוחי__212
מה שרשמתי למעלה חשוב ...

מאליק לראשות מועצת התלמידים *זיאם שיפר* פרק 1

אפרוחי__212 03/05/2014 1515 צפיות 2 תגובות
מה שרשמתי למעלה חשוב ...

*לא לילדות קטנות ^^ אני מזהירה יש כאן דברים סוטים וממש לא מתאימות לילדות קטנות
וקרדיט ל ~ Ziam Fanfics – Translated *

"המהדורה האחרונה של העיתון צנחה," מלמלתי, מחזיק את נייר הדיו הכבד ביד שלי ומנפנף אותו מעל לראשי, "ביקורות הסרט היו חלשות, בסעיף הספורט הייתה חסרה מחצית מתוצאות המשחקים, ומזג האוויר היה לא בסדר, כל יום," ישבתי בחזרה על שולחן העץ ובעטתי ברגליים כשהסתכלתי מולי, בוהה בכיתה מלאת הילדים רכונים מול המחברות.

"אנחנו יכולים לעשות את המהדורה הזאת טובה יותר? אני חושב שכמה מאמרים וראיונות באמת טובים פשוט יוכלו לעשות את זה. בוא נגיד, ראיון של הילדים שמתכננים לרוץ לראשות מועצת התלמידים?"

לואי, ידי הימנית, הנהן ומשך את כף ידו עוד יותר אל ראשו, "הארי סטיילס הוא היחיד שרץ עכשיו,"

"הא, הארי," חייכתי.

"מר פלטשר אמר שאם הוא רץ ללא התנגדות, הוא מנצח מתוך ברירת מחדל,"

"אני מבין. אז אולי אנחנו צריכים לראיין את הארי יותר מפעם אחת," צחקקתי, "בסדר גמור, רעיונות אחרים כלשהם?"

נייל הורן, הקפצן הבלונדיני בחלק האחורי של כיתת העיתונות תקע את ידו גבוה באוויר, חיוך על פניו.

"כן, נייל?"

"יש לי! אני אכתוב מהדורה שלמה על אירלנד!" הוא הריע, "אתם יודעים, רק… כמו… תרבות ודברים כאלה,"

"ברור, נייל,"
הפעמון צלצל, וכל הילדים יצאו חוץ מלואי, הוא אסף את המחברות שלו ואז התקדם לעברי. לואי ואני היינו חברים הכי טובים מאז שאני זוכר את עצמי. שנינו אהבנו כתיבה, וזה היה קל לדבר אל מישהו כמו לואי. הוא היה כל כך חכם, ועליז, ומצחיק, למרות שהיה קצת יותר מדי קשה להתמודד איתו לפעמים, הוא היה הבחור הכי נחמד שפגשתי מעודי.

"מוכן לאנגלית?" הוא שאל אותי עם גיחוך. לגלגתי לו והנהנתי, מתאים את המשקפיים בעלי המסגרת השחורה לאף שלי.

"רק בגלל שאני בקושי יכול להתרכז בכיתה כי מר פיין הוא כל כך… מגרה ביותר, לא אומר שאתה יכול לצחוק עליי בכל פעם שאנחנו בדרך לכיתה שלו," נאנחתי.

"כן אני כן," לואי התגרה, כורך את זרועו מסביבי, "קדימה, בוא נלך לבהות בתחת של מר פיין,"

"לואי," נאנחתי.

הוא צחקק שוב, ודחף אותי מכיתת העיתונות במורד המסדרון. לואי ואני דורגנו בצורה נחמדה בסולם החברתי.

אף אחד לא ממש הפריע לנו ואנחנו היינו די אהובים. אני חושב שזה מה שקורה כששניכם כותבים דברים טובים ורעים על מועצת התלמידים. הגענו לשיעור אנגלית מוקדם, ומר פיין ישב מול שולחנו, החולצה הכחולה המכופתרת שלו חושפת כמות הגונה של החזה השרירי שלו. גנחתי באופן פנימי (בלב –הערת המתרגמת) וישבתי במקומי באמצע הכיתה, לואי לידי, וליקקתי את שפתיי כשהבטתי במר פיין.

"זאין, אני צריך לדבר איתך," מר פיין אמר, מרים את מבטו מהניירת שלו. ראשי קפץ ולבי החל לפעום.

"כ-כן, אדוני," גמגמתי, עומד ושולח מבט מודאג ללואי. החבר הכי טוב שלי רק גיחך לעברי וקרץ. לראשונה כשעמדתי מול שולחנו, מר פיין הרים את מבטו אליי עם העיניים הענקיות והחומות שלו. נשכתי את שפתי כדי להכיל את עצמי.

"קראתי את הדו"ח שהפנת אתמול," הוא אמר, עיניו קודחות לעיניי. הנשימה שלי התקשחה והנהנתי.

"כן אדוני,"

"זה היה טוב," הוא חייך, "מעולה למעשה,"

"באמת?" שאלתי.

"כן, הכי טוב בכיתה,"

"הו,"

"עכשיו כשאני רואה כמה מוכשר אתה, אני תוהה, למה בחיים לא כתבת כלום לעיתון. אחרי הכל, אתה ראש העיתון, נכון?" מר פיין שאל.

"כן אדוני,"

בזמן הזה ילדים רבים אחרים מילאו את הכיתה. הרגשתי יותר לחוץ באותו הרגע.

"מדוע אתה לא מגיש חלק מהעבודה שלך, זאין?" מר פיין שאל, עומד ומסדר את המכנסיים שלו שהתכווצו במפשעתו מתוך הישיבה הממושכת במקומו. דחפתי את עיניי מהאזור התחתון שלו ואילצתי את עצמי להסתכל בעיניו.

"אין לי זמן כדי לכתוב את לכתוב את ההגשות שלי," הסברתי, "אני צריך לחבר את פיסות הכתיבה של כולם ולדבר עם העורכים ולשים תמונות, ואתה רואה, באמת אין לי-"

"למה שלא נעשה עסקה?" מר פיין קטע אותי.

"אני… אה, כן," מלמלתי.

"אתה לא צריך לכתוב דו"חות לכיתה שלי, בכל זמן שאתה כותב לעיתון ביה"ס. אני אכתוב לך ציון הערכתי מתוך כל תוספת ואשתמש בזה בשביל הציון הכיתתי הממשי שלך. איך זה נשמע מר מאליק?" מר פיין שאל.

הנהנתי, עיניי פקוחות לרווחה.

"מעולה, עכשיו, אני רוצה שתשים משהו במהדורה הבאה של העיתון," מהוא המשיך, "ואם אתה צריך רעיון כלשהוא או השראה, בוא לכאן, בסדר? אני תמיד מוכן לעזר לתלמיד האהוב עליי,"
הנהנתי וחזרתי למקומי, מחשבתי מסוחררת. תלמיד אהוב. אני הייתי התלמיד האהוב על מר פיין.

"איך זה היה, זאין?" לואי שאל כשהתיישבתי לידו.

רק בהיתי בו בעיניים פקוחות והנהנתי בגלל שמר פיין אמר שהייתי התלמיד האהוב עליו, ועדיין לא יכולתי להתגבר על זה.

***

"הארי!" קראתי, רץ במורד המסדרון אל עבר הבחור המתולתל שליד מזרקת השתייה. הוא הרים את מבטו אליי וחייך. הארי ואני לא היינו תמיד בתנאים טובים, אבל הוא אהב כשהכנסתי דברים שכתובים עליו לעיתון. הוא אהב להיות מרכז תשומת הלב, לא משנה מה.

"היי, זאין,"

"היי," חייכתי, "אני צריך לבקש ממך טובה,"

"ברור, זה לגבי עיתון ביה"ס?" הוא מר, מריץ את אצבעותיו דרך התלתלים שלו ומזיז אותם לצד.

"כן," נשמתי, "מאחר שאתה היחיד שרץ לראשות מועצת התלמידים, אני הבנתי-"

"אתה רוצה לדעת הכל לגביי," הוא גיחך.

"טוב, למעשה, אנחנו רק צריכים ל-"

"אתה יכולת לשאול כל אחת מהבנות שכאן מסביב," הוא צחקק, "זה כאילו שהן עוקבות אחריי. אני חושב שהן פשוט לא יכולות להתנגד לתלתלים,"

"אתה תשתוק לשנייה?" שאלתי, נדהם.

"הו כן, סליחה," הארי הסמיק, "מה אמרת?"

"אני בדיוק התחלתי לומר שאני אשלח מישהו לדבר איתך בקרוב," הצלחתי להגיד.

"הו, בסדר גמור," הארי הנהן, "מה דעתך על הילד הזה לואי?"

"למה?" גיחכתי, "מחבב אותו?"

"לא… הוא פשוט… הוא נחמד," הארי גמגם. צחקתי וטפחתי על גבו של הארי, בגלל שידעתי שה"מתפרפר" בעל השיער המתולתל היה באמת ילד קטן ומפוחד שתוהה למה לנשק בנות לא מרגיש כמו שזה צריך להיות. ידעתי שהארי היה מאוהב בלואי. זה היה ברור, באמת, ברור לעזאזל.

"הוא יהיה הארי," חייכתי, "תודה,"

חזרתי במסדרון. כיוון שזה היה זמן ארוחת הצהריים, ובדרך כלל בזבזתי את הזמן הזה בשיעורי בית

ודו"חות בשביל מר פיין, החלטתי שאני עובד על ההגשות שלי לעיתון. אבל כשישבתי, זה היה ברור שלא היה לי מושג מה עשיתי. המילים של מר פיין רצו במוחי.

ואם אתה צריך רעיון כלשהוא או השראה, בוא לכאן, בסדר?

לקחתי נשימה עמוקה, אוסף את האומץ שלי, והולך לעבר החדר של מר פיין.

"אה, זאין," הוא חייך," אני מנחש שחסרה לך שחסרה לך השראה,"

"טוב…" דעכתי, "לא ממש,"

"אני יכול לעזור לך למצוא מוזה?" הוא חייך.

ואז זה הכה בי. לא הייתי צריך משהו לכתוב עליו. כבר יש לי את מר פיין. אני ידעתי שאני יכולתי לכתוב במשך שעות על העיניים הגדולות והחומות שלו או השרירים שלו, או אפילו הדרך שבה הוא מדבר או צוחק.

"לא, למעשה," גיכחתי.

"הו, אם כך למה אתה כאן?" הוא שאל.

"הא, בשביל לראות אותך," מלמלתי.

"מה?"

"בשביל לראות אותך," חזרתי.

"אה," מר פיין נאנח, לוחץ על שפתיו בקו הדוק, "זאין אני מפחד שאולי נתתי לך רושם מוטעה מוקדם יותר היום,"

"לא, לא, אני רק… אתה המורה האהוב עליי," הסמקתי, משפיל את הראש שלי.

"זאין," מר פיין נשם, הולך לעבר השולחן שישבתי בו, "אני מחזיר את הרגשות,"

הנשימה שלי הייתה מואצת כשהוא הלך מאחוריי, מניח את ידיו על הכתפיים שלי ותופס ברכות, "איזה רגשות?"

"מממ," מר פיין המהם, "זה לגביי, שאני המורה האהוב עלייך,"

"הו," צייצתי. ברור שאלה הרגשות שהוא מדבר עליהם. מר פיין הוא בן אדם בוגר, גדול ממני בעשר שנים. הייתי צריך להפסיק לחשוב עליו ככה, זה יצא מכלל שליטה.

לפתע, מר פיין רכן קדימה, ונשם לאורך הצוואר שלי. צמרמורת עברה בכל גופי ואני עצמתי את עיניי, לא

מאמין שזה קרה.

"תכתוב לי משהו," הוא לחש.

"הנהנתי, ותפסתי את העיפרון שלי, לוחץ אותו לנייר ובוהה. לכתוב כל דבר שעלה למוחי ראשון, שהיה

במקרה עיניו של מר פיין.

נרחב כמו אוקיינוסים, והצבע של קליפת עץ אלון עמוקה.

"לא מתואר

מספיק," הידיים שלו טיילו במורד החזה שלי.

ייבבתי וידי רעדה.

המשתרע על פני קצה היקום, אוקיינוסים, הצבע של עץ מהגוני עמוק.

"טוב יותר,"

לא יכולתי לעבוד ככה. העיפרון נשמט מידי, והשפתיים שלו עזבו את הצוואר שלי, הידיים שלו עוזבות את

הכתפיים שלי גם כן.

"זאין, האם אי פעם חשבת על ריצה לראשות מועצת התלמידים?"
"לא, אדוני,"

"אני חושב שכדאי לך לנסות,"

"כל דבר בשבילך, מר פיין,"

***

אחרי ביה"ס לואי ואני חזרנו הביתה. העליתי אותו מיד לחדר שלי ונעלתי את הדלת, זורק אותו למיטה.

"לואי, אני חושב שאני רוצה לרוץ לראשות מועצת התלמידים," נשמתי.

"מה?" הוא צחק, "למה? מה גרם לך לרצות את זה? זה היה בגלל שהיית עם הארי מוקדם יותר? מה הבחור החצוף הזה אמר הפעם?"

"לא… זה… זה לא זה. אני פשוט… אני חשבתי שאני יכולתי לעשות את זה, אתה יודע? אני חושב שאני אהיה ראש מועצת תלמידים טוב,"

"באמת?" לואי שאל, עיניו מבריקות בתדהמה. נפלתי בחזרה על המיטה שלי וסידרתי את השיער.

"כן?"

"זאת הייתה שאלה? או אישור?" לואי שאל עם צחקוק.

"אישור," אמרתי בצורה הכי רצינית שיכולתי.

"טוב, כן, בסדר," לואי אמר, עומד ואז מתיישב על הכיסא המחשב שלי, מסתובב במעגל,

"מה בדיוק ראש מועצת התלמידים עושה?"

"אין לי שמץ של מושג," אמרתי.

כל מה שידעתי זה שהמחשבה שלי הייתה עדיין מסוחררת מהנשימה החמה של מר פיין על הצוואר שלי והמילים

שהוא לחש באוזני. זה היה שגוי. כל כך שגוי. בחיים לא חשבתי שאני למעשה אתקרב עד כדי כך למר פיין. כל זה הייתה פנטזיה, עד היום.

כל מחשבה בראשי סבבה סביבו, ואני ידעתי שזה היה בלתי חוקי, ושגוי.

אבל איך משהו כל כך לא נכון, מרגיש כל כך נכון?


תגובות (2)

זה סיפור גייז?

03/05/2014 20:54
14 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך