מלאך או שטן: פרק 3

יצאתי מהשירותים מסוחררת ראיתי בטשטוש שיער חום ועיניים כחולות שבהלה טמונה בהם בהלה ופחד, "את צריכה עזרה" שמעתי אותה אומרת מתקרבת אלי ועוזרת לי להתייצב, הראש שלי התחיל לכאוב כאילו קיבלתי מכה מאבן ברכת ראשי, גניחת כאב יצאה מפי לפני שהכל נהיה שחור סביבי.

"את בסדר?" קול גברי נוקשה אמר, פקחתי את עיניי וגיליתי להפתעתי שאינני נמצאת בבית ספרי, ונחתי על מיטה שסדיניה אדומים כדם וידעתי לזהות, וחדר שהיה מסודר להפליא, "איפה אני?" שאלתי קמה בזהירות מהמיטה הכאב ראש חזר עלי במכה וגרם לי להתיישב בחזרה על המיטה, כשהסתכלתי ישירות אל האדם שאני מדברת איתו נשימתי עצרה וביחד איתה ליבי החסיר פעימה, "ג'ייד את בסדר?" ליאם שאל אותי מתיישב לידי כאילו כל העבר שלי איתו ועם שלושת השטנים שקוראים לעצמם "וואן דיירקשן" לא התקיים (בכוונה כתבתי שלוש זה לא טעות, בהמשך תבינו גם למה)
"תתרחק ממני" צרחתי אליו קמה במהירות חדה שהפחידה את ליאם, יצאתי מהחדר בסערה לא מסתכלת לאחור רצתי במסדרון לא מוכר מלא דלתות היה נראה כמו אחוזה יפיפייה פתחתי את אחת הדלתות שנראתה לי כמו יציאה אידאלית מתחננת בליבי שזאת היציאה, או לפחות מקום מחבוא שאני יוכל להתחבא בו מפניהם לזמן מה פתחתי את דלת החדר רועדת מפחד, נכנסתי לחדר ולהפתעתי המזל שיחק לטובתי החדר היה ריק מלבד למיטה יפה מוצעת, שידה עלובה למראה וארון בגדים ריק ודלת אחרת שהובילה למקלחת שבתוך החדר נכנסתי למקום שהיה נראה לי הכי נורמלי כמובן להתחבא בו כמובן המקלחת. "נכנסתי בסערה למקלחת, לא מסתכלת לאחור הרגשתי זוג עיניים נועץ בי מבט אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כל מה שהיה חשוב הוא לברוח. נעלתי את דלת המקלחת בטריקה שכל הבית בטוח שמע וזרקתי את המפתח דרך החלון למקרה שאני יחשוב לפתוח את הדלת ולצאת ל….. המילה הבאה גרמה לרעד בכל גופי
"הארי"
"אהה….." צרחה צרודה נשמעה מאחורי, כשפחד בכל גופי , הסתובבתי בטוחה שאני אגלה שנייל או זאין מאחורי התכוננתי לברוח בריצה ואז הבזק זיכרון עבר בעיני
זרקתי את מפתח דרך החלון אין דרך לצאת
גיליתי להפתעתי בחור שזוף, שזיפי זקן מבצבצים מסנטרו צבע עיניו נעה בין אפור-ירוק-כחול הוא היה לבוש מכנס ג'ינס שחור היה נראה שחולצתו נעדרה מאירוע ושיערו החום היה רטוב ממים
"מי אתה?" שאלתי ללא מחשבה
"מי את ולמה התפרצת לחדר שלי את מעריצה מטורפת" הוא אמר כשלידיו הוא החזיק בהתגוננות בקבוק שמפו מתכונן להתקיף בכל רגע. "אתה….אתה….מהדבר הזה עם הארי והשאר?" אמרתי כששם הלהקה פרח מראשה זה תמיד קרה לי שאני שכחתי שמות ברגעי לחץ ופחד. "כן וזה וואן דיירקשן ואם את לא מעריצה אז מי את ספרי לי עכשיו אם לא אני….אני….?" הוא אמר בתקיפות מזכיר לי את הארי יותר ויותר
"אתה תרביץ לי" השלמתי את משפטו החלקתי על דלת המקלחת בייאוש בטוחה שהרגעים הבאים בחיי הולכים להיות בלתי נשכחים, אחרי הכל עם הוא חבר של הארי הוא בטוח יודע מי היא ומה הם תמיד עושים לי. "למה את בוכה? אני עשיתי משהוא?" הוא שאל מוריד את בקבוק השמפו מידיו ויושב לצידי כאילו באמת אכפת לו.
"בבקשה תעשה את זה מהר, אני לא יכולה יותר נמאס לי, תהרוג אותי אני מחננת רק תהרוג אותי" צרחתי בייאוש בוכה כפי שלא בכיתי כל חיי כבר היה נמאס לי מהחיים האלה לא יכולתי יותר לפחד כל פעם, לברוח כשאני רואה אותם, להישאר לבד כל פעם מחדש כי אף אחד לא אוהב אותי. " היי תרגעי, אני לא הולך לעשות דבר חוץ מלנסות לצאת מכאן" הוא אמר בחמימות שונה היא לא הייתה כמו של הארי היא הייתה אכפתית דואגת
"אם את רוצה את יכולה לספר לי מה קרה" הוא אמר מחייך, "בבקשה רק תעזוב אותי" אמרתי שראשי טמון בברכי ממשיכה לבכות ידעתי שאם אני יספר לו הם יאמללו את החיים שלי יותר אם זה היה בכלל אפשרי. "את פרצת לחדר האמבט שלי, המעט שאת יכולה לעשות זה לספר לי למה" הוא אמר שחיוך רחב וגדול על פניו.
"לואי, ג'ייד אתם שם" שמעתי את קולו של הארי מצדו השני של הדלת הוא דפק על הדלת מספר פעמים, הלב שלי צנח לקרביים אולי ידעתי את זה מההתחלה אני בסוף יצא מכאן אני לא יוכל להישאר כאן לנצח עם היפיוף שבמקרה הוא החבר של השטן, "כן אנחנו כאן, אין לנו מפתח תביא את המפתח השני" לואי צעק בהתלהבות מופרזת, "תתעודדי אנחנו הולכים לצאת מכאן מהר" הוא אמר העובדה הזאת לא הקלה עלי בכלל , אולי אני יוכל לברוח מהר לפני שהוא ישים לב חשבתי בראשי מתחננת שהמזל יאיר לי פנים, "את יכולה לספר לי מה קרה לך?" לואי המשיך מסתכל אליי בזמן שאני מנסה לחמוק ממבטו היוקד.
"הארי זה מה שקרה ה"מלאך" המושלם זה מה שקרה" צרחתי בכעס לעברו וידעת שאינני צריכה להתנהג אליו ככה זה לא אשמתו זאת אשמת הארי הכל בגלל הארי. ניצוץ של בהלה עבר בעיניו פשוט ישבנו שם בשתיקה מביכה. אחרי כמה דקות ארוכות הדלת נפתחה, אני ולואי קמנו על רגלינו במהירות שהייתה מעט מפחידה ויצאנו מהחדר, "אתם בסדר?" הוא שאל בצביעות שהגעילה אותי למרות שכל דבר שהיה קשור בו הגעיל אותי, "כן אני בסדר, אני הולך להביא לי חולצה" הוא אמר והלך משאיר אותי לבד עם השטן. ניסיתי לברוח אבל הארי הקדים אותי, הוא הסתכל אליי לכמה שניות ותפס את ידי בחוזקה כאילו קרא את מחשבותיי וידע שאני רוצה לברוח,
"לאן את בורחת קטנטונת" הארי הוא חייך חיוך שגרם לי לבחילה ולצמרמורת
"תעזוב אותי, בבקשה אני מתחננת" אמרתי מרגישה כל-כך חסרת עונים כתינוק שלקחו לו את המוצץ. רציתי לצרוח בכל הכוח, רציתי לבכות, רציתי לגרום לו להרגיש את כל הכאב שאני הרגשתי בגללו את כל הקללות שהוא זרק לעברי הכעס שהרגשתי היה בלתי נתפס.
"הארי מה אתה עושה?" הקול המבוהל של לואי נשמע מאוחריו.