סיפור האגדה האישי שלנו (וואנשוט על הארי)

היי קוראים לי בל וזה הסיפור שלי ושל בעלי….

״ו…קאט!!״ הבמאי צעק עצרנו את הסצנה ונתנו הפסקה של 15 דקות אני הלכתי למקום הישיבה שהיה שם.
הבמאי ניגש אלי ונתן לי את התסריט של הסצנה הבאה שנצלם עוד יומיים, קראתי אותה שיננתי אותו וכבר נגמר היום (כל-כך לאט ~_~) .
התחלתי ללכת לכיוון הדירה שלי שפתאום התנגשתי במישהו, הסתכלתי אליו והוא היה כל כך יפה תלתליו נשפכו לצידי פניו,עיניו הירוקות נצצו בחושך לאור פנסי הרחוב, וגומותיו הופיעו ביחד עם חיוכו המבויש.
הוא ביקש סליחה ולא עזב אותי עד שהוא שמע במפורש שסלחתי אחרי שהוא ליווה אותי לבית החלפנו מספרים ועליתי לדירתי.

-שבוע אחרי-
אני והבחור שמסתבר ששמו הארי דיברנו כל השבוע.
קיבלתי טלפון מהבמאי שהודיע לי שאני מועמדת לקטגוריית ״שחקנית השנה״ בטקס הפרסים שהיום בערב נערך.
נכנסתי לאולם שבו נערך הטקס והוא היה מלא באנשים מפורסמים, שחקנים,זמרים ועוד אנשים שלי בכל אופן לא היו מוכרים.
בין כל האנשים ראיתי את הארי עם תלתליו החומים (הוא היה נראה כל כל טוב עם טוקסידו >< ) .
הוא לבש טוקסידו שחור וחולצה מכופתרת לבנה , התחלנו לדבר ובאמצע השיחה פשוט לא שמעתי אליו אלה פשוט בהיתי בו.
הייתי עסוקה בלבחון את פניו.
״בל..בל?״ קרא ואני הייתי במחשבותיי.
״ס..סליחה״ אמרתי בגימגום שהבנתי שבהיתי עמוק בפניו.
הוא התקרב לי לאוזן ולחש ״גם אני רוצה לבהות בך אבל יש פה אנשים״ הסמקתי למשמע ההערה והוא בתגובה קרץ לי והלך לחבריו ללהקה.
בסוף הערב הארי בא אלי ולחש לאוזני ״אני יכול לעשות משהו עכשיו שאנחנו לבד?״
הנהנתי בראשי ולפתע שתי שפתיו הונחו על שפתיי ונעו בתיאום מושלם , כאילו נעדו אחד בשביל השני.

-כעבור שנתיים-
כן מאותו הערב אני והארי הינו חברים , והיום אנחנו חוגגים שנתיים.
כל היום הארי לא היה בבית (כן קנינו בית משותף) .
לפתע קיבלתי הודעה ״תתלבשי ותתארגני עוד 20 דקות אני בא לאסוף אותך״.
התארגנתי ולבשתי שמלת מיני שחורה, התאפרתי וחיכיתי להארי.
נכנס בן אדם גבוהה שהיה לבוש בבגדי נהג,יצאתי לבחוץ ונדהמתי לראות לימוזינה ארוכה לבנה עומדת בכניסה לחנית הבית.
נכנסתי ללימוזינה וראיתי פתק פתחתי וראיתי את כתב ידו העגול והמחובר של הארי.
היה רשום בו:
לבל היקרה….
הלימוזינה תביא אותך למקום שאני מחכה לך ומתרגש שאני זכיתי בבחורה כמוך בשנתיים האלה.
הארי.

דמעה בוגדנית נזלה מעיני ואמיצה מרחב קצת את המסקרה שהיתה על עיני.
הגענו לחוף הים ונעצרנו בטיילת התחלתי ללכת בשביל הורדים והנרות שהיו עד שראיתי את הארי עומד ולידו שולחן לשתיים על מול שפת הים.
הוא הושיב אותי אכלנו, דיברנו , צחקנו עד שהבעת פניו של הארי נהיתה רצינית.
הוא נשם עמוק ואמר:״בל…את יודעת שאני אוהב אותך?״ .
פערתי את עיני למשמע השאלה ״כן…ואני אוהבת אותך גם״׳.
לפתע הארי קרע את ברכו הוציא קופסאת קטיפה אדומה וחשף טבעת זהב עם אבני חן ושאל בגימגום ובהיסוס ״ה..אם…ת..נשאי לי..?״
דמעות אושר יצאו מעיני וברור שאמרתי כן….
זה הסיפור שלי ושל בעלי הארי סטיילס היום אננחנו חיים בבריטניה עם 2 ילדים שקד-בן 4 ודארסי בת 2 נשואים באושר ועושר בסיפור אגדה הפרטי שלנו…..