עדיף לא לקרוא מכתבים – פרק 2

הבית החדש-לגמרי היה ריק, פרט לכמה קופסאות קרטון מפוזרות על הרצפה.
הקירות היו לבנים-עד אפורים, רצפת הפרקט מאובקת ובעצם הכל דרש ניקיון מיידי; אבל הכל עדיין הרגיש ״בייתי״.
הבית היה קטן ביחס לבית צמוד קרקע ממוצע באיזור, רק קומה אחת הייתה בו. ועם זאת, הוא היה בית קטן וחמוד, בית החלומות של כל בחורה – בדיוק בגלל שהוא… חמוד.

״אמא, הנה הקופסה האחרונה!״ קראה ג׳נל. אמא שלה הייתה מן חולת-ניקיון; אבל ברור שזה היה דבר טוב מכיוון שהיא הציעה לנקות את הבית.
ג׳נל הפילה את הקופסה האחרונה על הרצפה וקמה בכדי להתמתח. להרים קופסאות כל היום לא היה בדיוק דבר מרגיע, אבל כל זה יהיה שווה כשהבית שלה כבר יהיה מיושב סופית.
ג׳נל תמיד הייתה מאוד עצמאית. זה לא היה מפתיע שבגיל שמונה-עשרה היא כבר עוברת לבית משלה.
אמה התנגדה בהתחלה, אפילו תיעבה את ההחלטה של ג׳נל; אבל הסכימה שבטווח הארוך – זה לטובה.

הבית שג׳נל קנתה היה רחוק בהרבה מהעיר. ג׳נל נהנתה מכך, היא לא אהבה במיוחד שכנים מעצבנים.
״את בטוחה, ג׳נל? את באמת רוצה בכך?״ שאלה אמה בפעם המי-יודע-כמה.
ג׳נל נאנחה. ״כן, אני בטוחה. אני אתקשר בכל לילה, אם זה מה שמדאיג אותך.״
״ילדה טובה שלי. ו… את רוצה להישאר כאן הלילה לישון?״

ג׳נל הנהנה. היא כבר חשבה שאמא שלה לעולם לא תעזוב אם היא לא תעשה משהו במהירות. כבר התחיל להיות מאוחר, והיא הייתה חייבת להספיק לפרוק כמה דברים אחרונים מהקופסאות לפניי שתלך לישון. קרוב לוודאי שהיא תתגעגע למשפחתה, אבל המחשבה על שמעכשיו היא תעשה דברים בכוחות עצמה לגמרי, הייתה מלהיבה מדיי. זאת כמעט הרפתקה בשבילה.

עם נשיקה אחרונה על הלחי, אמה של ג׳נל נכנסה לבסוף לרכבה, יורדת במורד שבילים רבים ומתרחקת מביתה של ג׳נל, כשהיא משאירה ענן אבק מאחוריה. ג׳נל מיהרה לחזור לתוך בית-ארבעת-החדרים שלה ודילגה בתוכו בהתרגשות. ההרגשה הייתה אדירה, עד כמה טיפשי שזה נשמע.

בהרגשה שאין דבר טוב יותר לעשות, ג׳נל המשיכה לפרוק דברים מתוך הקופסאות ולסדר אותם במקום המתאים. הזמן עבר די מהר, והיא עדיין לא סיימה שום דבר עד הסוף לחלוטין.
את שאר הדברים היא השאירה למחר, והלכה לישון כשכבר תכננה מה לעשות מחר.
החיים החדשים של ג׳נל כבר מצאו חן בעינייה.