שיר טומלינסון
אני שוב מצתערת על השגיעות הכתיב אני ינסה לרשום שלי שגיעות בפרקים הבאים שתי דגובות וממשיכים

קצת מזל פרק 2 (1D)

שיר טומלינסון 27/03/2013 953 צפיות תגובה אחת
אני שוב מצתערת על השגיעות הכתיב אני ינסה לרשום שלי שגיעות בפרקים הבאים שתי דגובות וממשיכים

ואז ראיתי הודעה :'אפו אתם? הוא לקח אותך' 'כן אל תדאג אנחנו נחזור יותר מאוחר אני רעבה אז הלכנו לאכול' 'טוב ולא לעסות שטיות ' 'חחחח כן אבא ' "מי זה היה "שאל הארי "זה היה זאין הוא דואג"
"מה יש לו לדאוג את איתי " "הנה המנות שלכם "אמר המלצר אחלנו הי לי חם אז הורדתי את הסריג וארי ישר שם לב לחתכים שאל ידי והבאה בהם "הארי אתה יודע זה לא כול כך נעים לי שאתה בואה לי בחתכים "אני מצתער אבל למה ?" "עזוב סיפור ארוך " "יש לי זמן " "טוב אז הכול התחיל לפני שנה זאין היה במסע הופעות ולא יכל לשמור עליי אני הכרתי משהו נחמד כך לפחות חשבתי אבר חודש והינו מתראים הרבה לאחר חודשיים נאפחנו לחברים ואז הוא לאט לאט הדרדל לי מול העיניים הוא התחיל לשתות ולהסתמם לי זה כבר נמעס אז החלתתי להארד הלכתי לביתו כדי לדבר איתו סיפרתי לו אני רוצה להפרד הוא צחק והחזיק בידי הוא סמים אותי ואנס אותי ולבסוף הכה אותי כשגילתי את זה אני רצתי להתאבד אני חתחתי " לו יכולתי יותר והדמעות פשוט זלגו על עיניי כל מה שרתי עכשיו זה למות ולא להזכר בזה הארי ישר שם לך וקם וחיבק אותי ואמר לי "די לבכות אני איתך ואני שומר עלייך זה לא יקרה שוב אני היה כאן כל הזמן כדי לשמור עלייך" "מפתיח" מפתיח" חיוך קטן הופיע על פני הרגשתי תחושת חמימיות "הארי….."
"מה " "אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה כול כך בתוחה איתחה למרות שאנחנו לא מכירים "
"גם אני ואת יודעת מה אני חושב שאנחנו צריכים להכיר יותר בואי …."הוא אמר מושך את ידי הוא שילם למלצר והלכנו לאבר האוטו הוא פתח את הדלת ואני נחנסתי ומלמלתי "הזה ג'לטלמן" והוא צחק "הארי…להאן נסעים" "זה הפתה "כל הנסיעה הרגשתי בתוחה מוגנת נראה לי שאני מתחילה לאתהאב בו
"הגענו"יצאנו הוא כסע את אני ואחזיק את ידי מושך אותי אחריו הוא שחרר את הכיסוי ואמר לי לפתוח את עיניי פתחתי את עיני וראיתי שהגנו לים הוא התישב ומסמן לי לשבת אחריו התיישבתי לידו התחיל להיות לי קר "קר לך " כ..כ..ן "קחי " הוא הביא לי את המעיל שלו "תודה אחרתי באודי לבושת את המעיל הוא חיבק אותי ואמר" היה לי כף " "גם לי " רוצה לפגש שוב " כן " " טוב הנע המספר שלי ———" "טוב ושלי———" בואי אני יחזיר אותך הביתה " הנהנתי ברואשי והתגדמתי לאבר המחונית

מנקודת המבט של הארי :
"הארי" זאין קרה לי "מה " "תקשיב אני צריך ללכת להעיות אישי ואחותי אחורה להגיע היום אז תוכל לקחת אותה "ברור אחי " תודה אחי אין אלך " "אני יודע " "חחח צנוע" ,הכי שיש " "רגע אחי אך בדיוק אני אמו לדעת איך היא ניראת " " תחזיק את זה " הוא הביא לי שלט אם שמה הלכתי לכווין האוטו שלי ונסתי לסדה התהפעה וחיכתי לה לפתעה באה אלי נער יפיפה עם שער שחור ועיניים יקרות עם דבש בדיוק כמו של זאין (ואת השיחה אתם כבר יודעות ) הלכתו לאחול הי החם והיא הורידה את
הסריג שלה שמתי לב שיש לה חתכים על היד ולא האמנתי ילדה כזו יפה ומדהימה תחתוך את הצמה ?
למה היא חותכת מה כבר יכול להיות נואה כל כך ואז היא אמרה
"הארי אתה יודע זה לא כול כך נעים לי שאתה בואה לי בחתכים "אני מצתער אבל למה ?" "עזוב סיפור ארוך " "יש לי זמן " ואז היא ספרה לי את הסיפור שלה וכאב לי הלב אכלתתי לקחת אות לים(אתם יודעים מה קרה אז ) נהיה מאוחר אז לקכתי אותה הביתה ונפרדתי לשלום
(שתי דגובות וממשיכים)


תגובות (1)

לא נורא אבל תמשיכייייייייייי:P

27/03/2013 05:26
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך