שבורה- פרק 1

"אז אנה, ספרי לי, מה גורם לסיוטים שלך?" הפסיכולוג הביט בי דרך משקפיו העגולות, רשם משהו במחברת הקטנה שלו וחיכה לתשובה. "זה לא סיוטים ירון, זה חלומות." אמרתי לו בעודי משלבת רגליים ומגלגלת עיניים. מאז המוות של טומי לקחו אותי לפסיכולוג, ואף פעם הוא לא הצליח לעזור לי. "אנה, ספרי לי מה קורה בחלומות שלך." ירון הפסיכולוג אמר וחיכה שאדבר, כדי לכתוב במחברת הקטנה שלו. סיפרתי לו כל פרט ופרט. הוא רשם הכול במחברת הקטנה שלו, ואחרי שסיימתי אפילו המשיך. "נו? מה אומר החלום שלי? איזה 7 שנות בצורת מסתוריות?" גלגלתי עיניים ושמעתי את הצחוק החלש של ירון. "לא אנה…" ככה עובר כל מפגש. אני מספרת לירון על החלום, הוא כותב, סתם מדברים, בלי סיבה בכלל. לא מבינה מה הפואנטה של הפגישות.
"אנה, מחר במקום לבוא לפה את הולכת לפסיכולוג אחר, הוא יפענח יותר טוב את מצבך." ירון אמר ורשם משהו במחשב שעל שולחנו. "אתה מתכוון ששולחים אותי לפסיכיאטר כדי לבדוק אם אני צריכה תרופות" אמרתי ישירות. אני מבינה את כל זה, אני לא ילדה קטנה. "בדיוק." ירון אמר וחייך אליי.
למחרת בבוקר, הביאו אותי לפסיכיאטר. "שלום אנה, אני שגב, וזאת ענת, היא העוזרת שלי." הפסיכיאטר אמר ונתן לי לשבת על ספה מולו ומול העוזרת שלו. העוזרת שלו תשאלה אותי כדי למלא את התיק שלי. "שם?" "אנה ברוק". "גיל?" "אני בת 16 וחצי". "גובה?" "מטר 71". "משקל?" "היי היי יש דברים שלא אומרים! סתם לא, אני שוקלת 58". ניסיתי לשבור את הקרח ולעשות אווירה יותר טובה אבל הם לא זרמו ונראו אדישים. הם דיברו אותי ואז בסוף רשמו לי מרשם. "קחי חמודה, תני את זה לאמא, טוב?" הסתכלתי וזה היה כדורי שינה וכדורים נוגדי דיכאון.
~למחרת בבוקר~
"אני לא מבינה את זה! אני לא צריכה כדורי שינה ובמיוחד לא נוגדי דיכאון! אני נראית לך דיכאונית?" שאלתי את החברה הכי טובה שלי, היילי, כשהיא פתחה את הלוקר שלה בבית הספר. "אני משערת שנתנו לך אותם בגלל החלומות, לא בגלל שאת דיכאונית." היא אמרה וסגרה את הלוקר שלה. "טוב את צודקת… לא מתווכחים עם נותני הסמים הא?" צחקתי והיילי צחקה איתי ונכנסנו לשיעור. זה היה מן כינוי לפסיכיאטרים שהמצאתי, מרוב שנמאס לי ללכת אליהם.
אני מצטיינת בלימודים, אבל מאז שהמוות של טומי הכה בנו, קשה לחזור לשגרה. אי אפשר לחזור לשגרה, כי הוא היה חלק ממנה. הוא היה החבר שלי, עד שהוא מת בתאונה. איזה נהג חסר זהירות, שיכור, מסומם וחולה נפשית עלה על אופנוע וגרם לשלושה אוטובוסים, 10 מכוניות ושלושה קטנועים להיתקע זה בזה וליצור תאונת שרשרת מטורפת. הוא כמובן, יצא ללא פגע, אך כל הנוסעים בכלי הרכב הנפגעים נפצעו בינוני עד קשה, וחלקם מתו. ביניהם, היה טומי. הוא היה באחד מהאוטובוסים שנפגע. הוא היה עם חברים שלו, שנפצעו בינוני. הוא ישב בדיוק בנקודה שבה אוטובוס אחר פגע באוטובוס. הוא מת בבית החולים לאחר 3 ימים ללא הכרה.
"אנה! אנה!" שמעתי את צעקות המורה והתעוררתי במהרה. "27!!" אמרתי בלי לחשוב בכלל. "וזה אנה…. נכון!" כולם היו בשוק, גם אני. "ניחוש יפה חמודה. אבל בפעם הבאה, תנסי לישון קצת בלילה" המורה אמרה וצחקתי. לפעמים זה כיף לצחוק ולשכוח מכל מהכול….
————–
היי, אני אנה ברוק, בת 16 וחצי. אני גרה בלוס אנג'לס באמריקה. שני הורים, שני אחים קטנים תאומים…. חבר? יש, אה, היה….. מה קרה לו? הוא מת בתאונת דרכים לפני כשנה.
דיכאון? ברור שיש. אם האדם שאתם רוצים לבלות איתו את כל חייכם היה מת בתאונת דרכים, לא הייתם בדיכאון?
————–
היי, אני ג'סטין ביבר, בן 19 וחצי. במקור מקנדה, כרגע? גר בלוס אנג'לס. עושה הפסקה מסיבוב הופעות. שני הורים פרודים, שני אחים קטנים מאבא שלי. חברה? אין. רוצה? ברור.